מקדש דוד חלק ג נד

טהרות אם נשאלו בב"א או נשאל עליו ועל חברו טהרותיהן נשרפות שהרי ודאי אחת מהן טמאה ואפי' ככר אחד טמא שנתערב במאה ככרות טהורין כולן טמאין וישרפו ע"ש וכתב המל"מ דס"ל להרמב"ם ז"ל כל שיש שם ודאי טמאה הכל נשרף, והנה דברי הרמב"ם ז"ל הוא מהתוספתא פ"ו דטהרות רי"א אם אמרו שנים היינו ובשני שבילים הלכנו ושתי טהרות עשינו אומרים להם טמא שאפילו טמאה אחת שנתערבה במאה טהורות כולן טמאות עכ"ל ולא קתני שם נשרפות מיהו התם משמע דהאי טמאות נשרפות דלעיל שם אמרינן גבי הלך א' מהם ועשה טהרות והלך חברו בשני ועשה טהרות אלו ואלו מונחות וה"ה מוכיחות דתלויות וכאן קתני טמאות מכלל דדינן כטמאות ממש [וזה דאמרינן דאפילו טמאה אחת שנתערבה בק' טהורות כולן טמאות ואע"ג דתרומה טמאה עולה בק"א צ"ל דמיירי בדבר חשוב שאינו בטל וכן הרמב"ם ז"ל שכתב ואפילו ככר אחד טמא שנתערב בק' ככרות טהורות כולן טמאות וישרפו ע"כ מיירי בככרות של בעה"ב שאינן בטלות] והנה יש לעיין על הרמב"ם ז"ל דאמרינן בתרומות פ"ה מ"א סאה תרומה טמאה שנפלה לפחות מק' חולין או למעשר ראשון או למעשר שני או להקדש בין טמאין בין טהורין ירקבו והביא שם הר"ש ז"ל מהירושלמי ניחא טהורה ירקבו וטמאין ירקבו דבנפלו לפחות מק' חולין טהורים מש"ה ירקבו ואין נשרפין משום דכיון שנפלה לפחות מק' הוא מדומע והוי הכל תרומה והוי כתרומה טמאה שנתערבה בטהורה דאסורה באכילה משום טמאה ובהדלקה משום תרומה טהורה דאסור לשרוף תרומה טהורה ע"ש ומוכח דתרומה טמאה שנתערבה עם טהורה אסור לשרוף אלא ירקבו אך גם על התוס' קשה שכתבו דתלויה מה"ת היינו שנגע בא' מב' חביות וא"י באיזה מהם נגע דהוי נמי תרומה טמאה שנתערבה בטהורה ושניהם תלויות והתם אמרינן דירקבו דתרומה תלויה אסור להפסידה וכאן צריך להניחה במקום שתרקב והתוספתא דטהרות אתי שפיר דקתני רק טמאה אחת שנתערבה בק' טהורות כולן טמאות ולא קתני ישרפו והיינו רק שירקבו ולא קתני ג"כ תלויות כבבא דרישא דכאן אינן תלויות רק ירקבו, והנה הרמב"ם ז"ל בעצמו פסק כההיא דתרומות בפי"ד מהל' תרומה הי"א וז"ל שם סאה תרומה טמאה שנפלה לפחות מק' חולין או מעשר ראשון או מע"ש או הקדש בין טמאין בין טהורין הואיל ונדמע הכל כתרומה טמאה שאסורה באכילה לכל והרי הכל אסור לעולם ומניחין אותן עד שירקבו בד"א בדבר שאין דרכו להאכל חי אבל בדבר שדרכו להאכל חי לא יניחן שמא יתקל בהן ויאכל מהן אלא ידליק הכל כדרך שמדליקין תרומה טמאה ע"ש

ונראה לתרץ דהנה המל"מ תמה שם על הרמב"ם ז"ל בפי"ט מהל' אבה"ט בטמאה שנתערבה עם טהורה דכולן ישרפו איך ישרפו כולן הא יש שם ג"כ טהורה ואיך מותר לשרוף תרומה טהורה ע"ש ונראה דהרמב"ם ז"ל לשטתיה אזיל דאמרינן בפסחים ל"ד שתילי תרומה שנטמאו ושתלן טהורין מלטמא ואסורין מלאכול ומקשינן שם בגמרא אמאי אסורין מלאכול ומסקינן משום דאין זריעה לתרומה דמעלה היא כמו במי החג שנטמאו והשיקן לאחר הקדשן טמאים דאין זריעה להקדש משום מעלה ה"נ אין זריעה לתרומה אך הרמב"ם ז"ל פי"א מהל' תרומות הכ"ג כתב הזורע תרומה טמאה אעפ"י שהגידולין טהורין ה"ה אסורין באכילה הואיל והתרומה שנזרעה אסורה באכילה היתה כבר נדחו ע"ש והוא מהירושלמי תרומות דהטעם הוא הואיל ונדחו אידחו וכן במי החג שנטמאו ואח"כ השיקן אמרינן בירושלמי שם הטעם הואיל ונדחו ידחו דס"ל דדין תרומה כדין קדשים לענין דיחוי, והנה אמרינן בפ' התערובות דכל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות או בשור הנסקל ימותו כולן ואמרינן שם בגמרא דאם קרבן לא מרצי ואף דלאחר שחיטה בטל האיסור בההיתר משום דהו"ל דחוי וכן באברי תמימים שנתערבו באברי בע"מ וקרב ראשו של אחד דהוי דחוי ע"ש ומוכח דכל שנאסר משום תערובות הו"ל דחוי א"כ בתרומה טמאה שנתערבה עם טהורות באופן דלא בטלה הטמאה דאף הטהורות נפסלו משום דיחוי א"כ אין כאן תרומה כשרה כלל ומש"ה הכל ישרפו אבל בסאה תרומה טמאה שנפלה לפחות מק' חולין טהורין דע"י דמוע הוי הכל תרומה והוי כתרומה טמאה שנתערבה בטהורה כדאמרינן בירושלמי בזה שפיר אמרינן דאין שורפין משום תרומה טהורה שבה דאסור לשרוף כדאמרינן בירושלמי והכא ל"ש שאף הטהורה נפסלה משום דחוי דהא הכא הו"ל דחוי מעיקרא דהא קודם שנתערבה לא היו החולין תרומה כלל רק ע"י דמוע נעשו תרומה ואז לא היו ראוין לאכילה משום תערובת הטמאה א"כ התרומה לא היתה מעולם ראויה לאכילה וקי"ל דדחוי מעיקרא ל"ש דחוי א"כ הטהורה לא נפסלה ואסור לשורפה ומש"ה תרקב כדאמרינן בירושלמי

והנה בזה יש לעיין על הרמב"ם ז"ל שכתב בהל' אבה"ט בנשאלו שניהם בב"א או עליו וע"ח דטהרותיהן נשרפות משום דודאי איכא טמאה ואפילו ככר טמא שנתערב בק' ככרין טהורין כולן מטמאין וישרפו ל"ל לטעם זה תי"ל דבככר כיון שהוא נאכל כמו שהוא חי א"כ לעולם הוא בשריפה ומשום תקלה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ה דתרומות

והנה על הירושלמי דאמרינן בסאה תרומה טמאה שנפלה לפחות מק' חולין טהורין דירקבו דמש"ה אין שורפין דע"י דמוע נעשה הכל תרומה ואסור לשרוף תרומה טהורה יש לעיין הא האי תרומה טהורה ג"כ היא תלויה דהא על כל חטה וחטה הוא ספק אם היא הטמאה או הטהורה והכל אינו ראוי לאכילה וזה דבעלמא אמרינן דתרומה תלויה אסור לשרוף אף דאינה ראויה לאכילה אמרינן בכמה דוכתי משום שמא יבוא אליהו ויטהרנו ותהא ראוי לאכילה א"כ הכא בנתערבה הטמאה עם הטהורה אם יבוא אליהו ויאמר איזו חטין הם הטמאים ואיזו הטהורין א"כ לא יהיה אז עוד דימוע כלל שהרי הכא מיירי דנתערבה סאה תרומה טמאה בפחות מק' חולין טהורין א"כ ידוע שהטמאין הן של תרומה והטהורין של חולין א"כ אם יבוא אליהו ויאמר איזה הן הטמאים ואיזו הטהורין א"כ לא יהיה עוד דמוע כלל א"כ החולין לא יהיו עוד תרומה דזה שהן תרומה הוא רק בשביל הדימוע א"כ מה שייך דמש"ה לא ישרפו שמא יבוא אליהו ויטהרנה שיאמר איזו החטין הן הטהורין הרי אז לא יהיו עוד תרומה א"כ לא יהיו אז נאכלין בתורת תרומה כ"א בתורת חולין וצ"ע

והנה זה דאף בנתערב תרומה טמאה עם חולין טמאים ירקבו אמרינן בירושלמי שם על דעתיה דחזקיה ניחא דס"ל אין מדליקין בחטין מפני התקלה ולר"י דלא חייש לתקלה בחטין מקשינן אמאי לא ידלקו ומשנינן סבר ר"י כהדא שמא ימצא בהן תקלה וכתב הר"ש ז"ל ואע"ג דאוקמינן בפ' כ"ש בשליקתא ומאיסתא דלאחר שנטמאו שולקן ואח"כ זורקן לבין העצים הכא ר"י מודה דדימוע קיל לאינשי ואיכא למיחש טפי ע"ש ולהתוס' בפסחים שם שכתבו דדוקא אם היו כבר מאוסים שרי אבל לשולקן לכתחילה אסור אתי שפיר טפי דהכא לא מיירי בשליקתא ומאיסתא ולכ"ע אסור, והנה ז"ש הרמב"ם ז"ל דדבר שנאכל כמו שהוא חי ישרף מפני התקלה הוא ג"כ מהירושלמי שם כמ"ש הכ"מ ויש לעיין הא הוי סברות הפוכות דזה דחטין ירקבו ולא ישרפו אמרינן שם בירושלמי שהוא מפני התקלה אלמא ירקבו עדיף טפי משריפה לענין תקלה ובדבר שנאכל כשהוא חי אמרינן דישרף מפני התקלה אלמא דשריפה עדיף טפי ואפשר דבחטין עדיף טפי דירקבו מלשריפה דחיישינן דבשעה שעוסק בשריפתן יבוא לידי תקלה וגרע טפי מירקבו אף דבירקבו ג"כ איכא חשש תקלה ובדבר שנאכל כשהוא חי דיכול לזורקו בין העצים וממאסי עדיף שריפה מירקבו הנה הביא הכ"מ שם מהירושלמי