מקדש דוד חלק ג נא

מילה בשבת ומשנינן גליא האי מילתא היינו דהוי מילתא דעבידא לגלויי ע"ש ואע"ג דבלא עדותו ג"כ נסתפק לנו אם הוא יום או לילה דהא בשביל זה מעמידין אותו על הגג לראות אם כבר עלה השחר וכן בנולד ביה"ש אלמא דאף בכה"ג אין ע"א נאמן להתיר דבר שהיה קודם בחזקת איסור וא"כ ה"ה לאסור דבר שהיה קודם בחזקת היתר אך בעיקר האי מתני' דטהרות ע"א אמר נטמא וע"א לא נטמא נראה דודאי מיירי כפשוטו דליכא ספק חוץ מעדותן, והנה הצעת המשנה שם כך היא עד אומר נטמא והוא אומר לא נטמאתי טהור שנים אומרים נטמאת והוא אומר לא נטמאתי ר"מ מטמא וחכ"א הוא נאמן ע"י עצמו ע"א אומר נטמא ושנים אומרים לא נטמא בין ברה"י בין בר"ה טהור שנים אומרים נטמא וע"א לא נטמא בין ברה"י בין בר"ה טמא עד אומר נטמא וע"א לא נטמא אשה אומרת נטמא ואשה אומרת לא נטמא ברה"י טמא בר"ה טהור ע"ש וזו היא ממש כמתני' דכריתות (י"א) באמרו לו אכלת חלב עד אומר אכל ועד אומר לא אכל אשה אומרת אכל ואשה אומרת לא אכל מביא אשם תלוי ע"א אכל והוא אומר לא אכלתי פטור שנים אומרים אכל והוא אומר לא אכלתי ר"מ מחייב כו' וזה דע"א נאמן משום דמיירי בשותק ע"ש וה"נ אילו ע"א מעיד על טהרות בעולם שנטמאו ודאי אינו נאמן אבל הכא מיירי בע"א אומר על גופו שנטמא והו"ל כע"א אומר אכלת חלב וכיון דשתיק נאמן ואי מכחישו הא אמרינן שם במתני' ע"א אומר נטמאת והוא אומר לא נטמאתי טהור וכל שמעיד על גופו שנטמא והלה שותק נאמן וכמו באומר נטמאו טהרותיך בפניך והלה שותק דנאמן ובעד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת הוי כמו התם ע"א אומר אכלת חלב ועד אומר לא אכל דמביא אשם תלוי דחשיב כספק עם ריעותא דמביא אשם תלוי והכא בטומאה כה"ג דהוי ספק עם ריעותא ברה"י ס"ט ובר"ה ס"ט

הביא הר"ש ז"ל בטהרות שם מהתוספתא שנים אומרים נטמא ושנים אומרים לא נטמא ברה"י ס"ט בר"ה ס"ט והקשה שם הר"ש ז"ל מההיא דפ' בכל מערבין גבי תרומה ונטמאת ספק מבעוד יום נטמא ספק משחשכה נטמא רמ"א ה"ז חמר גמל ופרכינן עלה מההיא דנגע באחד בלילה כו' דר"מ מטהר ובר"ה איירי ומשנו רבה ור"י דמתני' בב' כתי עדים אחת אומרת מבעוד יום נטמא ואחת אומרת משחשכה נטמא אלמא בב' כתי עדים אין מטהרין בר"ה והש"ש תי' משום דהתם הוי ס"ט למפרע ע"ש, ונראה דאפילו להשיטות דטומאה דלמפרע ג"כ ילפינן מסוטה היינו דכשנולד לנו הספק אנו ממשיכים דין ס"ט ברה"י ובר"ה גם על הזמן של קודם על כל הזמן שהוא בכלל הספק הכא שאני כיון דשנים אומרים מבעוד יום נטמא ושנים אומרים משחשכה דהו"ל ב' כתי עדים המכחישים זא"ז ובעלמא בב' כתי עדים שמכחישים זא"ז אמרינן דכת אחת מהם אמת והשניה משקרת רק דאינו ידוע איזה מהם א"כ הכא כיון דאיכא עדים שיודעין אם מבעוד יום נטמא או משחשכה ודין ס"ט דילפינן מסוטה הוא רק היכא דליכא בירור על הדבר אבל היכא דאיכא בירור אין זה בכלל ספק א"כ קודם שבאו העדים לב"ד היו שם עדים כשרים בדבר הראוין להעיד בב"ד אם מבעוד יום נטמא או משחשכה ואז לא היה עומד שיבואו עוד עדי שקר לב"ד ויכתישום א"כ קודם היה בירור על הדבר רק לאחר שבאו לב"ד ובאו עוד שנים עדי שקר והכחישום ובטל הבירור כיון דלב"ד הוא עתה תרי ותרי ואוקי תרי להדי תרי וכיון דעתה ליכא עוד בירור על הדבר הוי כשאר ספיקות דברה"י ס"ט בר"ה ס"ט אך זה שייך רק מכאן ולהבא אבל למפרע אי אפשר להמשיך דין ס"ט בר"ה וברה"י כיון דאז היה בירור על הדבר א"כ בשנים אומרים מבעוד יום נטמא ושנים אומרים משחשכה נטמא כיון דהשתא ודאי טמא רק דנין על העת של קודם על אותו הזמן קודם שבאו העדים לב"ד אי אפשר לדון בה מדין ס"ט בר"ה וברה"י כיון דאז היו עדים על הדבר הראוין לבוא לב"ד וכיון דאין יודעים עתה איזו עדים הן עדי האמת א"כ הוי כשאר ספיקות וה"ז חמר גמל

כתבו התוס' נדה (י"ז) גבי דם הנמצא בפרוזדור דאין שורפין עליו את התרומה תימה כיון דהוי ס"ט א"כ בר"ה טהור ודאי וברה"י טמא ודאי ושורפין וי"ל כדפי' לעיל דמסוטה לא ילפינן טומאה דאתיא ע"י ראיית גופה לכן בכ"מ ספק וצ"ע במכלתא גבי דם תבוסה דמשמע דספק יצא מחיים ספק לאחר מיתה ברה"י ס"ט בר"ה ס"ט ע"ש ויש לעיין מה ענין ההיא דדם תבוסה לספק ראיה דזה דאמרינן שם ברה"י ס"ט בר"ה ס"ט היינו הנוגע בהדם ברה"י ס"ט ובר"ה ס"ט כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ב מהל' ט"מ א"כ הו"ל טומאת מגע והספק אם במה שנגע הוא טמא או טהור הוי כנגע בספק שרץ ספק צפרדע או נגע באחד וא"י אם חי או מת דכה"ג ברה"י ס"ט בר"ה ס"ט כדאמרינן בטהרות רפ"ו המסוכן ברה"י והוציאוהו לר"ה והחזירוהו לרה"י כשהוא ברה"י ס"ט כשהוא בר"ה ס"ט ואין לומר דהתוס' לא יפרשו כהרמב"ם ז"ל ההיא דדם תבוסה אלא הא דברה"י ס"ט בר"ה ס"ט היינו אם יצא הדם בר"ה או ברה"י דמספקינן על הדם עצמו אם הוא טהור או טמא וכשיצא בר"ה אמרינן דס"ט וכשיצא ברה"י אמרינן דס"ט הא האי דם הוי אי"ב דעת לישאל ואין זה ג"כ ס"ט הבאה בידי אדם דאם יצא הדם לאחר מיתה דאז הדם טמא אז אין כאן דעת לישאל כלל וע"כ האי ברה"י ס"ט בר"ה ס"ט קאי על הנוגע ונראה דס"ל להתוס' דספק ראיה דלא גמרינן מסוטה אינו רק על טומאת הרואה עצמו אף אם נגע באחד וספק על מי שנגע בו אם הוא נטמא ע"י ראייה או לא אין דנין על הנוגע מדין ס"ט בר"ה וברה"י כיון דהספק הוא ספק ראייה וכן נראה נמי מדברי התוס' ריש נדה שכתבו דמעל"ע שבנדה אין דנין אותו בדין ס"ט בר"ה וברה"י ומיהו בדבר שאי"ב דעת לישאל טהור במעל"ע מדמקשינן לקמן אמתני' דבר שאי"ב דעת לישאל הוא ומוקמינן בשחברותיה נושאות אותה במטה וכתבו בתי' השני הטעם משום דספק ראייה לא גמרינן מסוטה ומש"ה טמא אף בר"ה אבל דבר שאי"ב דעת לישאל טהור משום דזה ילפינן מדרב גידל ושייך בטומאת בשר קדש טומאה ע"י ראיית הזב ע"ש היינו דבאו לתרץ אמאי מקשינן מכדי האי מטה אי"ב דעת לישאל כו' ולזה כתבו דאי"ב דעת לישאל אף בספק ראייה טהור ואע"ג דהאי מטה מגע הוא ולא ראייה שישבה עליה וספק אם נטמאה המטה ע"י ישיבתה או לא ומוכח ג"כ דס"ל להתוס' אפילו לגבי הנוגע מ"מ כיון דעצם הספק הוא אם מי שנגע בו היה טמא ע"י ראייה או לא ספק ראייה הוא ולא גמרינן מסוטה וזה בספק שרץ ספק צפרדע וכן בנגע באחד ספק חי ספק מת דגמרינן מסוטה הוא משום דספק חי ספק מת אין זה ספק ראייה דספק ראייה דלא גמרינן מסוטה הוא ספק ראייה ממש דהיינו אם הטומאה ע"י ראיית הגוף, והנה לפ"ז יש לעיין אמאי קרי לדם תבוסה ספק ראייה מה זה ענין לראייה דהתם הספק אם יצא הדם מחיים וא"כ לא היה הדם בהגוף בשעת מיתה ולא נטמא ע"י המיתה או יצא לאח"מ והיה הדם בגוף בשעת מיתה ונטמא ע"י מיתה א"כ המיתה היא הגורמת הטומאה ולא ראייה ומ"ש משאר ספק חי ספק מת דהספק הוא ג"כ אם נטמא ע"י מיתה או לא ונראה לומר דשאני דם מן המת משאר טומאות שבמת דכ"ז שהדם מובלע בהמת ולא יצא ממנו עדיין אין לו טומאה והטומאה חלה עליו כשיוצא מן הגוף וא"כ הו"ל ראייה שהוא ראיית הגוף והוי ספק ראייה דספק יצא הדם מחיים ולא נטמא ע"י ראיית הגוף או יצא לאחר מיתה ונטמא ע"י ראיית הגוף, ונראה ראיה לזה דטומאת הדם הוא בשעת יציאה מן הגוף דאמרינן במעילה י"ז נשפך על הרצפה כו'