מקדש דוד חלק ג נ

וחולדה מהלכת ע"ג ככרות של תרומה ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור מפני שלא נחה הטומאה היתה מהלכת בו ונוגעת בככרות ספק חי ספק מת ה"ה טהורות ע"ש היינו דנקט הטעם משום דהוי ספק טומאה צפה ולא משום דאי"ב דעת לישאל ונראה זה דלא כתב הרמב"ם ז"ל טעם דהש"ס משום דיש נפקותא בין היתר דאי"ב דעת לישאל ובין היתר דס"ט צפה דבאין בו דעת לישאל כתב הרמב"ם ז"ל דהוא דוקא בספק השקול אבל אם חזקתו שנטמא לא מהני אי"ב דעת לישאל אבל בס"ט צפה פסק בפי"ד כר' יוסי דאמר אפילו אין שם אלא מלא אדם וטומאה אף שקרוב לודאי שנטמא ה"ז טהור עד שידע ודאי שנגע ע"ש, והנה בהך בבא דסיפא דנקט הרמב"ם ז"ל בהחולדה מהלכת ע"ג ככרות וודאי נגעה רק ספק חי ספק מת איכא פלוגתא בזה בתוספתא פ"ד דטהרות וס"ל לרבי דטמא בכה"ג מפני שחזקת שרצים מתים בפי החולדה ע"ש והרמב"ם ז"ל פסק כחכמים שם דמטהרים והטעם משום דקי"ל כר' יוסי דאף במלא אדם וטומאה ג"כ ס"ט צפה טהור ולא מהני מה שחזקת שרצים מתים בפי החולדה דבס"ט צפה בעינן עד שידע ודאי שנטמא כמ"ש הרמב"ם ז"ל אך מטעם דאי"ב דעת לישאל אין לטהר שם כיון דחזקתו שהוא טמא ומשום הך בבא דסיפא נקט הרמב"ם ז"ל הטעם דס"ט צפה דמהני לב' הבבות אבל בחולין דמייתינן רק הבבא דרישא דספק נגע ספק לא נגע אמרינן שפיר הטעם דאי"ב דעת לישאל

אמרינן בתוספתא עריבה שהיא טמאה טמא מת וככר של תרומה כרוך בסיב או בנייר נתון לתוכה וירדו גשמים ונתמלא ונותר ה"ה צף ע"פ המים ספק נגע בצדי עריבה ספק לא נגע ספיקו טהור מפני שזה ספק טהרה צפה כו' והביאה הרמב"ם ז"ל פי"ד מאבה"ט ה"ה וכתב וירדו לתוכה מי גשמים ונתמלאת ונפשט הנייר והרי הככר צף ע"פ המים והנייר מבדיל בינו ובין המים וספק נגע צדו בעריבה כו', והנה ז"ש דנפשט הנייר והנייר מבדיל בינו ובין המים היא משום דאל"כ כיון דהמים נטמאו מחמת העריבה א"כ הככר נטמא בודאי מחמת המים ומש"ה ע"כ מיירי שהנייר מבדיל בין ככר למים וליכא נגיעת הככר במים ואע"ג דמי גשמים אין מקבלין טומאה אא"כ חישב עליהן מיהו איכא למ"ד דכלי טמא חושב משקה א"כ הכא דהעריבה היא טמא מת חושב המשקה אך יש לעיין כיון דמיירי הכא שהנייר מבדיל בין ככר למים ואין הככר נוגע במים א"כ אמאי הו"ל טהרה צפה הא הוי כטהרה בכלי וכלי צפה ובטומאה כה"ג דשרץ בכלי וכלי צף ע"פ המים חשיב יש לטומאה מקום וכמה שפסק הרמב"ם ז"ל פי"ד ה"ד וצ"ע

אמרינן בפ"ו דטהרות ד' ספיקות ר"י מטמא וחכמים מטהרין הטמא עומד והטהור עובר כו' הטומאה ברה"י והטהרה בר"ה כו' ספק נגע ספק לא נגע ספק האהיל ספק לא האהיל ר"י מטמא וחכמים מטהרין וכתב הר"ש ז"ל שם דספק האהיל ספק לא האהיל לא קאי על הטמא עומד והטהור עובר והיינו מצורע עומד דזה דבעומד ועובר טהור הוא משום דאין לטהרה מקום ואמרינן בנזיר דספק טומאה צפה מטהרין רק בספק מגע אבל לא בספק אהל ע"ש אך הרמב"ם ז"ל כתב פט"ו מאבה"ט ה"ה ספק עומד ועובר כיצד מצורע שיושב תחת האילן והטהור עובר ספק האהיל עליו האילן ספק לא האהיל כו' ספיקו טהור ע"ש וקשה קושית הר"ש ז"ל דהא אמרינן בנזיר דבטומאת אהל לא אמרינן ס"ט צפה ונראה דמצורע שאני דהאי אהל כמגע הוא דזה דמצורע מטמא באהל מפקינן בת"כ מדכתיב מחוץ למחנה מושבו מושבו טמא ואין זה טומאת אהל דהא הטמא עובר והטהור יושב אף שהן באהל אחד טהור דבעינן מושבו וכשהטמא רק עובר אין זה מושבו ובבית הכנסת עושין לו מחיצה י' טפחים ואף שהן עמו באהל אחד כיון שיש שם מחיצה י"ט אין השאר בכלל מושבו דאין זה טומאת אהל רק המושב שלו טמא בפ"ע וכמאן דמליא טומאה דמיא א"כ בספק אם נכנס למושבו הוי ספק מגע וכמו דאמרינן בחולין (קכ"ה) בטומאה רצוצה דמאהיל נוגע הוא משום דכמאן דמליא טומאה דמיא ע"ש ונראה נמי בטומאה רצוצה וטהרה צפה ספק האהיל ספק לא האהיל דטהור דהאי אהל נוגע הוא

ג) חקר הש"ש (ש"ו פכ"ג) בס"ט ברה"י וע"א אומר שהוא טהור אם נאמן כיון דחזקת טהרה לא מהני בס"ט ברה"י אפשר דאף ע"א לא מהני והביא ראיה מהתוס' רפ"ק דחולין בטמא ששחט במוקדשין דחיישינן שמא יגע בבשר ומקשינן בברי ליסגי ומשנינן דליתא קמן דלשייליה וכתבו בתוס' ואע"ג דעזרה ר"ה והיה לנו לטהר מספק האי ספק ל"ד לשאר ספק כו' ואי איירי בבמה אתי שפיר היינו דבבמה הוי ס"ט ברה"י ומ"מ אמרינן דבברי ליסגי אלמא דמהימן ע"א בס"ט ברה"י ואח"כ דחה שם ראיה זו וכתב דשאני התם דהוי בידו שלא ליגע ומש"ה נאמן ע"ש ונראה להביא ראיה מתוס' פסחים ט' גבי מדורות העכו"ם דכ"מ שהחולדה והחזיר יכולין להלוך א"צ בדיקה ואמרינן שם בגמרא הטעם משום דאימור הוי אימור לא הוי ואת"ל הוי אימור אכלתיה והקשו בתוס' הא מדור העכו"ם הוא רה"י וברה"י אף ס"ס טמא וכתבו וי"ל דל"ד הך ספיקא לשאר ספיקות דאמאי אי"ל למימר שיהיה שם נפל ודמי לספק ביאה א"נ אימור אכלתיה עדיף משאר ספיקות דספק הרגיל הוא וקרוב לודאי כו' ע"ש א"כ להתי' השני בתוס' במקום דאין החולדה והחזיר יכולין להלוך הו"ל ס"ט ברה"י רק היכא דיכולין להלוך טהור משום דזה הספק דאכלתיה הוי קרוב לודאי, והנה באהלות פי"ח אמרינן במדור העכו"ם ואם היה עבד או אשה משמרין אותו א"צ בדיקה ע"ש היינו דנאמנין שלא היה שם נפל ואף דבלא עדותן הוי ס"ט ברה"י ומוכח דבס"ט ברה"י ע"א נאמן לטהר

אך בעיקר נראה כהתי' הראשון בתוס' דמדור העכו"ם אין בו משום ס"ט ברה"י דאמרינן בתוספתא דאהלות על מדור העכו"ם תולין ריב"י אומר אף שורפין ע"ש א"כ לת"ק דחולין מוכח דאין זה ס"ט ברה"י דבס"ט ברה"י שורפין ובירושלמי פסחים בסוגיא דר"ח סגן הכהנים מייתינן להאי תוספתא ואמרינן שם דטעמא דריב"י דשורפין הוא משום דס"ל בעלמא דעל תלויה דרבנן שורפין ע"ש דשורפין על ספיקות שהן מדרבנן א"כ לכ"ע אין מדור העכו"ם בכלל ס"ט ברה"י

עוד הביא שם הש"ש ראיה דע"א נאמן בס"ט ברה"י ממתני' פ"ה דטהרות עד אומר נטמא ועד אומר לא נטמא כו' ברה"י ס"ט בר"ה ס"ט וכתב דהתם ע"כ מיירי דכבר נסתפק הספק ברה"י או בר"ה אם נטמא אם לא דלי"ל דהספק נתהוה עפ"י העדים א"כ בעד אומר נטמא וע"א לא נטמא אמאי טמא הא אין ע"א מהימן היכא דאתחזק התירא ואף להפוסקים דנאמן ע"א אף באתחזק התירא עכ"פ היכא דבאו בב"א הו"ל ע"א בהכחשה ואמאי טמא ברה"י וע"כ מיירי דכבר נסתפק בלא עדותן אם נטמא ומשמע דוקא משום שאומר עד נטמא הא אי לאו עד שאומר נטמא היה נאמן ע"א לומר לא נטמא בס"ט ברה"י ע"ש, והנה ז"ש דמיירי שכבר נסתפק אם נטמא אינו מועיל כלל דהא בר"ה אף אם כבר נסתפק בלא עדותן אם הוא טמא הא בשביל זה הספק הוא טהור דס"ט בר"ה ספיקו טהור א"כ אמאי אמרינן ע"א נטמא וע"א לא נטמא בר"ה ספיקו טהור מכלל דבלאו האי ע"א דאומר לא נטמא היה נאמן ע"א לטמא אף בר"ה ומה מועיל לזה במה שנסתפק כבר אם נטמא אם לא ואי נימא דכללא הוא בכ"מ היכא שכבר היו מסופקים בהדבר נאמן אח"כ ע"א אף נגד חזקה אינו נראה כן מהירושלמי רפ"ג דיומא גבי הרואה אומר ברקאי ומקשינן איך ע"א נאמן להעיד שהוא יום וכן מקשינן שם בנולד ביה"ש איך ע"א נאמן להעיד שהיה עדיין יום להתיר