מקדש דוד חלק ג ד

שבת וקשה כיון דלהרמב"ם ז"ל כל צירוף כביצה הוא רק מדרבנן א"כ מה שייך מדמצטרף לענין טומאה יהיה חייב מיתה וקרבן לענין שבת וצ"ל דס"ל דחשיבות לענין דרבנן עושה חשיבות אף לדאורייתא ודוחק וצ"ע

עוד יש לעיין על הרמב"ם ז"ל מהא דאמרינן ספק משקין ליטמא טמא לטמא אחרים טהור ומשום דטומאת משקין לטמא אחרים רק מדרבנן והוי ספק דרבנן א"כ ספק אוכלין נמי כן דהא טומאת אוכלין לטמא אחרים י"ר רק מדרבנן א"כ מ"ש אוכלין ממשקין

והנה לשיטת הרמב"ם ז"ל אתי שפיר מה דאמרינן לרבנן דטבול יום כשם שפוסל אוכלי תרומה ומשקה תרומה כך פוסל אוכלי קדש ומשקה קדש ולכאורה קשה כיון דמה שטבול יום נוגע הוא שלישי כדאמרינן בפ"ד דטבול יום א"כ אמאי לא יעשה האי שלישי רביעי בקדש וממ"נ כיון דפוסל את התרומה ועושה אותה שלישי א"כ כשנגע בקדש ג"כ עושה שלישי דהא לא קילי קדשים מתרומה ושלישי עושה בקדש רביעי ולפ"ז אתי שפיר כיון דאין אוכל מטמא אחרים מדאורייתא א"כ מדאורייתא ודאי טבול יום אינו יכול רק לפסול אוכלי קדש ומשקה קדש כשם שפוסל אוכלי תרומה ומשקה תרומה דכל טומאת אוכלין מדאורייתא הוא רק לעצמן ואע"ג דמדרבנן אוכל מטמא אוכל בטבול יום אוקמוה אדאורייתא כדאשכחן בכמה דברים שהן מדרבנן דבטבול יום אוקמוה אדאורייתא וכמו כל הפוסל את התרומה מטמא את המשקין להיות תחילה דלא גזרו בטבול יום וכן יש חיבורין שהן חיבור בשאר הטומאות ואינו חיבור בטבול יום היינו כל הנך חיבורין דחשבינן לה בפ"ק דטבול יום וכן איכא אוכלין דמתטמאין בשאר הטומאות ואין מתטמאין בטבול יום כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ז מהל' ט"א ה"ח ומשום דהנך חיבורין ואוכלין הם רק מדרבנן ובטבול יום לא גזרו דכיון דטבל קלישא טומאתו ואוקמוה אדאורייתא וה"נ לענין אוכל מטמא אוכל

והנה טבול יום עצמו זה שפוסל במגעו ס"ל ג"כ להרמב"ם ז"ל בפ"י מהל' אבה"ט ה"י שהוא מדבריהם וכן דעת רש"י ז"ל להדיא בחולין (קכ"ח) באוכל שנפרס ומעורה במקצת רמ"א אם אוחז בקטן וגדול עושה עמו ה"ה כמוהו ואמרינן דילמא שאני לר"מ בין טבול יום לשאר הטומאות וכתב רש"י ז"ל משום דטבול יום טומאה דרבנן ע"ש, והנה בפסחים (מ"ד) במתני' שם דהוסיף ר"ע דשמן שנפסל בטבול יום שמדליקין אותו בנר שנטמא בטמא מת כתב רש"י ז"ל דטבול יום פוסל את התרומה מה"ת וכן אמרינן שם בירושלמי דמקשינן למ"ד בשר שנטמא בולד הטומאה דרבנן שורפין אותו עם בשר שנטמא באב הטומאה דאורייתא ולר"ע שמן שנפסל בטבול יום שמדליקין אותו בנר של טמא מת הוי זה דאורייתא וזה דאורייתא א"כ לא מוסיף כ"א פוחת ע"ש א"כ טבול יום פוסל מדאורייתא אך ל"ק מזה על רש"י ז"ל בחולין דהטעם דטבול יום פוסל רק מדרבנן הוא משום דמגע טבול יום הוא שלישי כדאמרינן בפ"ד דטבול יום ורש"י ז"ל ס"ל כהרמב"ם דשלישי ורביעי הם רק מדרבנן כמ"ש רש"י ז"ל להדיא בחולין (ל"ה ע"א) ע"ש אבל ההיא דפסחים דקאי אליבא דר"ע ור"ע ס"ל בסוטה דשלישי אף בחולין טמא מדאורייתא א"כ ודאי דמגע טבול יום טמא מדאורייתא ואע"ג דמודה ר"ע דאין טבול יום פוסל את החולין הוא משום דטבול יום לגבי חולין טהור גמור הוא דהא טבול יום עצמו אוכל במעשר דאף גופו טהור לחולין אבל לגבי תרומה דטבול יום עצמו הוא טמא דהא לכ"ע טבול יום אסור לאכול בתרומה רק מגעו טהור מה"ת מפני שמגעו הוא שלישי א"כ לר"ע דשלישי אף בחולין מה"ת כ"ש בתרומה א"כ מגעו ודאי טמא מה"ת ולפ"ז לא תקשה ג"כ על הרמב"ם ז"ל דס"ל דאין אוכל מטמא משקין מה"ת מההיא דפסחים ו("ח) דאמרינן בו ביום דרש ר"ע כו' יטמא יטמא אחרים ואמרינן יטמא לטמא טומאת משקין דלר"ע ודאי כיון דשלישי הוא מה"ת ע"כ אוכל מטמא משקה דאם לא לא משכחת לה שלישי לעולם, וראיתי להצל"ח שכתב דדברי הרמב"ם ז"ל סתרי אהדדי שכתב דשלישי ורביעי הוא רק מדרבנן וכן טבול יום ומח"כ ואח"כ כתב ומנין לשלישי שהוא טמא כו' ומנין לרביעי כו' ויצא לידון בדבר החדש דאע"ג דקי"ל טומאת משקין לטמא אחרים לאו דאורייתא מ"מ לקדשים הוא דאורייתא ואע"ג דזה דאין אוכל מטמא אוכל הוא אף בקדשים כדאמרינן בגמרא א"כ משכחת לה להרמב"ם ז"ל רביעי מה"ת במציאות כגון אדם או כלי שהוא ראשון נגע באוכלין ועשאן שני והאוכלין נגעו במשקין ונעשו שלישי וחזרו המשקין ונגעו באוכלי קדש עשאן רביעי וכתב דאף דחידוש זה לא נזכר בהרמב"ם ז"ל מ"מ ס"ל כן ע"ש, והנה לבד דמהתוס' פסחים מוכח דאין חילוק בטומאת משקין לטמא אחרים בין משקה חולין למשקה קדש שהרי כתבו דלא משכחת לה רביעי אלא ע"י עצים ולבונה ואפילו אי נימא דהרמב"ם ז"ל ס"ל כן מ"מ ג"כ לא משכחת לה שלישי ורביעי מה"ת דהא ס"ל להרמב"ם ז"ל בכמה דוכתי דזה דאין אוכל מטמא אוכל ה"נ דאינו מטמא משקה וזה דאין אוכל אינו מטמא אוכל מה"ת ה"נ בקדשים כדאמרינן בגמרא א"כ אכתי לא משכחת לה שלישי וז"ש הרמב"ם ז"ל ומנין לשלישי כו' ומנין לרביעי כו' כן דרך הרמב"ם ז"ל דלפעמים מביא דרשת חז"ל אע"ג דסובר שהוא אסמכתא

והנה לרש"י ז"ל שכתב דטבול יום פוסל רק מדרבנן וכן להרמב"ם ז"ל יש לעיין מההיא דפסחים (ע"ט) דישראל וכהנים טהורים וכ"ש טמאים דיעשו בטומאה אמר ר"ח ל"ש אלא שנטמא סכין בטמא מת כו' אבל נטמא הסכין בשרץ טהורין עביד טמאים לא עביד מוטב יאכל בטומאת בשר בלאו ולא יאכל בטומאת הגוף שהוא בכרת ורבא אמר אפילו טמאים נמי עבדי כל היכא דלא קרינן והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל לא קרינן ביה והבשר כל טהור יאכל בשר ע"ש וקשה הרי יכול לטבול את הסכין ואע"ג דיהיה טבול יום מ"מ כיון דטבול יום פוסל רק מדרבנן א"כ הבשר יהיה טמא רק מדרבנן א"כ מה שייך לומר מתוך שהותרה טומאת בשר הותרה נמי טומאת גברי דאיך אמרינן זה מטומאה דרבנן לטומאה דאורייתא מיהו אשכחן כה"ג בירושלמי פסחים דבטומאה דרבנן הוי פסח הבא בטומאה דאמרינן שם בפסח הבא בטומאת ידים הוא פסח הבא בטומאה ואע"ג דטומאת ידים רק מדרבנן מיהו הרמב"ם ז"ל לא הביא דין זה דפסח הבא בטומאת ידים הוא פסח הבא בטומאה

והנה לרש"י ז"ל דטבול יום פוסל רק מדרבנן יש לעיין למה הצריכה תורה כלל הערב שמש בכלים דהא כתיב בשרץ ובש"ז מכל כלי עץ או בגד או עור כו' במים יובא וטמא עד הערב וטהר בשלמא הערב שמש דאדם אע"ג דאינו פוסל במגעו מה"ת מ"מ נ"מ לאכילת תרומה וקדשים דאסור כשהוא טבול יום מה"ת אבל בכלים למאי הלכתא הוא טמא ואין לומר דנ"מ כמ"ש לעיל שאם הניח עליו קלל של חטאת דנפסל דהא טבול יום כשר לפרה א"כ לזה הוא טהור גמור מיהו לרש"י ז"ל י"ל דנ"מ לענין ביאת מקדש דכלי שהוא טבול יום אסור להכניסו למקדש אבל להרמב"ם ז"ל אי אפשר לומר כן דהרי כתב הרמב"ם בהל' ביאת מקדש דאין חייבים רק על כלים שהן אב הטומאה א"כ כ"ש על כלי טבול יום שהוא רק שני לטומאה דפטור ואע"ג דהמנחת חינוך שס"ג נסתפק להרמב"ם ז"ל בהכניס כלי שהוא טבול יום למקדש אי חייב אך זה דוקא בטבול יום מטומאה חמורה אבל טבול יום מראשון ודאי לא עדיף לאחר טבילה מקודם טבילה א"כ הערב שמש דכתיב בכלי שנטמא בשרץ או בש"ז שהוא ראשון לטומאה למאי הלכתא: