מקדש דוד חלק ג מח

אשתרי הוא דוקא היכא דאשתרי טומאת רוב הציבור אשתרי נמי להמיעוט אך בשביל טומאה של אחד דאשתרי בשביל ציבור לא אשתרי בשביל זה שאר טומאות ומש"ה יעשו בספיקן ולפ"ז ל"ק ג"כ מה שהקשה עוד הרי"ט אלגזי שם דניזל בתר רובא כיון דרק אחד מהם נטמא וא"צ להיתר טומאה וכמ"ש התוס' גבי אמר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם דזה דאסור בכל הנשים הוא רק מדין קנסא אבל מדאורייתא אזלינן בתר רובא ול"ש קבוע כיון דאין האיסור ניכר במקומו ע"ש ולפ"ז ל"ש בזה ג"כ למיזל בתר רובא כיון דהשאלה היא על כל הציבור בב"א דודאי איכא שם טומאה]

אמרינן פ"ו דטהרות שבילי בית גלגול וכיוצא בהן רה"י לשבת ור"ה לטומאה וכן שבילין המפולשין לבורות וכן בקעה בימות החמה רה"י לשבת ור"ה לטומאה ע"ש, והנה מצינן ג"כ חומרא בטומאה מבשבת שיש שהוא ר"ה לשבת ורה"י לטומאה כמה שהביאו התוס' סוטה (כ"ח) מהירושלמי דפלטיא בלילה הוי רה"י לטומאה ע"ש ואף דלענין שבת אין נפקותא בין יום ללילה ונראה דהחילוק הוא בזה דלשבת כיון שהוא ר"ה סגי אבל לענין טומאה בעינן ר"ה בשעת מעשה, וכן נראה ממה דאמרינן בב"ב (י"ב) מבואות המפולשין לר"ה ובקשו בני מבואות להעמיד להם דלתות בני ר"ה מעכבין עליהן סבור מיניה הנ"מ בד"א כדר"ז דד"א הסמוכות לר"ה כר"ה דמי ולא היא התם לענין טומאה אבל הכא זימנין דדחקי בני ר"ה ועיילי טובא ע"ש ומוכח דלענין טומאה לא מהני מה דזימנין עיילי רבים אבל לשבת סגי בזימנין דדחקי רבים ועיילי התם דהא לר"א צדי ר"ה כר"ה דמי לענין שבת ואמרינן בכתובות (ל"א) הטעם משום דזימנין דחקו רבים ועיילי התם ע"ש אלמא לשבת סגי בזימנין עיילי רבים ומש"ה פלטיא בלילה לשבת הוי ר"ה משום דביום מצוי שם רבים אבל לטומאה בעינן שכיחי רבים בשעת מעשה ומש"ה הוי רה"י

והנה מה שהביאו התוס' שם ראיה דר"ה בלילה חשיב רה"י לטומאה מההיא דהמאבד ביום ועבר עליו הלילה טמא אלמא דלילה חשיב רה"י לטומאה יש לעיין הא אף במאבד ברה"י ג"כ איכא חילוק בין עבר הלילה ללא עברה כדאמרינן בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל טהרות פ"ח מ"ג ע"ש א"כ לילה אין זה ענין לדין ר"ה ורה"י כלל וצ"ע

עוד הביאו שם התוס' מהירושלמי מה דחשיב רה"י לטומאה לפלטיא בלילה לחורבא ביום למבואות אפלות ביום ע"ש, והנה יש לעיין הא לאו דוקא מבואות האפלות הא כל מבוי הוא רה"י לטומאה כדאמרינן בפ"ג דטהרות חש"ו שנמצא במבוי כו' וכ"כ הרמב"ם ז"ל להדיא פי"ח מהל' אבה"ט ה"א שהמבוי הוא רה"י לטומאה וצ"ע [הנה בשבילי בית גלגול דרה"י לשבת כתב הרמב"ם ז"ל שם בפה"מ דלא ילך בהן המון עם ע"ש ויש לעיין הא הוא היפך הסוגיא בעירובין דאמרינן שם בשבילי בית גלגול דדרסו בהו רבים ולר"י דרבים מבטלי למחיצות היו חייבין עליהן משום ר"ה רק יהושע כל דלא ניחא תשמישתיה לא מסר לרבים ע"ש]

ב) הנה זה דס"ט ברה"י ס"ט הוא דוקא בדבר שיש בו דעת לשאול אבל דבר שאי"ב דעת לשאול בין ברה"י בין בר"ה ספיקו טהור כתב הרמב"ם ז"ל פי"ז מהל' אבה"ט הממלא בכלי ונתן בי' כלים ונמצא שרץ באחד מהן הוא טמא והכלים טהורין אעפ"י שכולן ספק שמא השרץ בכלי שמילא בו היה תחלה מפני שהן כלים ואין בהם דעת לישאל כו' וכן הממלא בי' דליים זא"ז ונתן בי' כלים מדלי אחד לכלי אחד ואין ידוע הראשון מן האחרון ונמצא השרץ בכלי אחד מהן הרי הט' כלים עם י' הדליים טהורים שאני אומר שמא בכלי זה היה השרץ מתחלתו ואם יש לדליים אזנים הרי כל הדליים עם כל הכלים טמאים כו' והראב"ד ז"ל השיג על הרמב"ם ז"ל שכתב מפני שהן כלים ואין בהם דעת לישאל הא הו"ל ס"ט הבאה בידי אדם ע"ש, והנה בבבא דרישא בממלא בכלי אחד ונתן בי' כלים דכל הכלים בספק אע"ג דממ"נ אם השרץ היה מתחלתו בהכלי שנמצא הרי הוא לבדו טמא ואם היה השרץ קודם בהכלי שעירה ממנו א"כ רק זו הכלי שעירה ממנו והכלי שנמצא בו טמאים ומה ספק שייך על כל הכלים ונראה משום משקין טמאים שמטמאין כלים דאם היה השרץ בהכלי שעירה ממנו ונטמא זו הכלי א"כ כל המים שעירה בו נטמאו מחמת הכלי וחזרו וטמאו את כל הכלים שעירה לתוכן ובבבא דסיפא בממלא י' דליים ועירה לי' כלים מכל דלי לכלי דכל הכלים הן בספק ואע"ג דהספק הוא אם היה השרץ בכלי שנמצא או בדלי שעירה ממנו א"כ נהי דהדליים מעורבין ואינו ידוע מאיזה דלי עירה לכלי זה וכל הדליים בספק אבל שאר הכלים אמאי הן בספק הנה לפמ"ש הכ"מ שם דאיכא נמי ספק שמא היה השרץ בבור ע"ש הוי ספק על כל הדליים שמא נגעו בהשרץ בבור ונטמאו כל המים שדלה בהם וכל הכלים שעירה לתוכן נטמאו מחמת משקין טמאים שמטמאין כלים רק בזה יש לעיין לטעם דאין בהם דעת לישאל תי"ל משום דספק משקין לטמא אחרים טהור, ונראה דמש"ה נקט הטעם דאין בו דעת לישאל שמספיק גם על הדלי שדלה ממנו שעליו הוא ספק שמא נגע בשרץ עצמו, והנה זה שהקשה הראב"ד ז"ל הא הוי ס"ט הבאה בידי אדם וחשיב יש בו דעת לישאל י"ל דהרמב"ם לשיטתיה אזיל שכתב בפה"מ טהרות פ"ד מ"ט בזורק ככר טמא בין המשקין דחשיב אין בו דעת לישאל ע"ש דס"ל דזורק אין זה ס"ט הבאה בידי אדם כיון דבשעת נגיעת הטומאה בהטהרות אינו אז בידי האדם א"כ הכא שעירה המים מכלי אחד לי' כלים ואם היה השרץ בהכלי שעירה ממנו כל המים שעירה ממנו הם טמאים ומטמאין את הכלים שעירה לתוכן אך כיון דבשעה שבאו המים לתוך הכלים שעירה לתוכן וטימאו אותן אז אין המים בידו אין זה ס"ט הבאה בידי אדם אך על הכלי שעירה ממנו יש לעיין אמאי היא טהורה הרי זו הכלי ודאי היתה בידי אדם ונראה משום דהספק הוא שמא היה השרץ בזו הכלי שעירה ממנו מקודם א"כ כבר נטמא זו הכלי קודם שעירה בה וקודם שבאה בידי אדם וכשעירה בה ובאה בידי אדם לא מעלה ולא מוריד דכבר שבעה לה טומאה א"כ אין זה ס"ט הבאה בידי אדם, אך לפמ"ש הנ"מ שם דאיכא ג"כ חשש שמא היה השרץ בבור ונגע שם בהדלי א"כ בחשש זה הו"ל בא בידי אדם דע"י מעשיו שדלה בהכלי בא השרץ לכלי מיהו לפמ"ש הכ"מ שם דכשהשרץ בבור הו"ל ס"ט צפה ע"פ המים ע"ש אתי שפיר דעל ספק הנגיעה בשעה שדלה אין לטמאות דהו"ל אז ס"ט צפה ע"פ המים ואח"כ לאחר שדלה כשהשרץ כבר היה בהמים בהכלי והיה אז בידי אדם וספק נגע אז בהדלי הוי ג"כ ס"ט צפה דס"ט צפה הוא בין בכלים בין בקרקע כדאמרינן בפ"ד דטהרות, ואע"ג דבעיא ולא אפשיטא במנחות אי אמרינן שבעה לה טומאה זהו דוקא בב' מיני טומאות כגון מדרס ומגע מדרס דאיכא נפקותא לדינא שאם עשאו אח"כ וילון דטהור מן המדרס וטמא משום מגע מדרס או עשרון שחילקו ונטמא אחד מהם והניחו בביסא ונגע טבול יום כו' דאיכא נפקותא מהטומאה השניה שמטמאת את הכל אבל שרץ שמונח על הכלי כיון שנטמא ל"ש שמטמא אותו כל שעה דבכה"ג ודאי שבעה לה טומאה וזה דהוצרך להרמב"ם ז"ל שנתערבו הדליים שדלה בהן ואינו ידוע הראשון מן האחרון דאז כולן בספק טומאה תי"ל דאם השרץ היה בבור א"כ נטמאו כל המים שם וכשדלה נטמאו כל הדליים מן המים וטמאו אח"כ את כל הכלים שעירה לתוכן ועוד מה שייך ס"ט צפה ע"פ המים