מקדש דוד חלק ג מז

התירו וזהו שכתב הרמב"ם ז"ל דההילוך הכרחי והמגע אינו הכרחי וכיון דאינו הכרחי אין זה צורך ציבור

ונראה דזהו נמי מה דאמרינן בתוספתא שהביאו התוס' סוטה (כ"ח) חמור בר"ה גבוה י' טפחים וטומאה נתונה ע"ג כו' היה זה רוכב על חמורו וזה רוכב על חמורו אחד טמא ואחד טהור ספק נגעו זה בזה ספק לא נגעו ר"י מטמא ור' יוסי מטהר בנו של זה רוכב על כתפיו ובנו של זה רוכב על כתפיו אחד טמא ואחד טהור ספק נגעו זה בזה ספק לא נגעו ר' יעקב מטמא ור' יוסי מטהר היתה חבילה על כתפיו והרוק מדובק בכותל למעלה מ' טפחים ספק הסיט ספק לא הסיט ר"י מטמא ור' יוסי מטהר שהיה ר' יעקב אומר כ"ש למעלה מי' טפחים בר"ה ה"ה כרה"י ור' יוסי אומר כל שדרך הילוכו בר"ה טהור ע"ש ויש לעיין הטעם דלמעלה מי"ט בר"ה שהוא כרה"י דזה דר"ה לשבת הוא עד י' טפחים הוא דגמרינן מארון דארון ט' וכפורת טפח הרי כאן י' דלמעלה מי"ט חשיב רשות אחרת כדאמרינן בסוכה ומה זה שייך לספק טומאה ובפ"ו דטהרות אמרינן להדיא דלא תלי טומאה בשבת דמקומות שהן רה"י לשבת הן ר"ה לטומאה ע"ש ונראה הטעם דלמעלה מי"ט הוא רה"י לטומאה דאמרינן בתוספתא פ"ט דטהרות כלים השטוחים ברה"י למעלה מי"ט טהורים דברי ר"מ רש"א אפילו למעלה מק' אמה טמאין ע"ש ומה שייך התם שיעור של י' טפחים דהא התם לענין רה"י הוא ורה"י אף לשבת עולה עד לרקיע והטעם דטהור הוא משום דאין דרך ליגע שם ואף ברה"י לא חיישינן שמא נגע ור"ש דמטמא ס"ל אע"ג דלא שכיח שיגע למעלה מי' מ"מ טמא ברה"י אפילו עד ק' אמה וכן בטהרות פ"ח מ"א אמרינן הדר עם ע"ה בחצר ושכח כלים בחצר כו' ר"י אומר אף התנור טמא עד שיעשה לו מחיצה גבוה י' טפחים ע"ש ולמה שיעור המחיצה י' טפחים וע"כ משום שאין דרך ליגע למעלה מי' טפחים ואע"ג דברה"י לר"מ הוא לקולא דס"ל דהשוטח כלים ברה"י למעלה מי"ט טהורין ומשום דאין דרך ליגע שם אנן לא קי"ל כר"מ וס"ל דברה"י אף למעלה מק' אמה אף דאין דרך ליגע שם טמא דאף במידי דלא שכיח חיישינן לטומאה ובר"ה אדרבה למעלה מי"ט הוא לחומרא דלמעלה מי"ט טמא ומשום כיון דאין דרך ליגע למעלה מי"ט אין שם צורך הציבור וכמו לר' יוסי בעלמא בספק נגיעה דמטמא בר"ה משום דס"ל דאין דרך בנ"א ליגע ואין זה צורך הרבים ואנן ס"ל דדרך בנ"א ליגע ומטהרינן בר"ה אף בספק מגע אבל למעלה מי"ט דאין דרך ליגע אין זה צורך הרבים וטמא, והנה ר' יוסי פליג התם בתוספתא בחמור בר"ה גבוה י"ט וכן רוק מדובק בכותל למעלה מי"ט וס"ל כל שדרך הילוכו בר"ה טהור ע"ש, ונראה דלשיטתייהו אזלי כיון דס"ל לר' יוסי דלעולם בר"ה אין דרך ליגע א"כ אין נ"מ בין למעלה מי"ט למטה מי' א"כ כל שדרך הילוכו בר"ה טהור בכל אופן משום דדרך בנ"א להלוך כמה דס"ל במתני' פ"ה דטהרות א"כ כ"ש דרך הילוכו טהור בין למעלה בין למטה וכל שאינו דרך הילוכו אלא בנגיעה טמא בכל ענין אבל רבנן דס"ל דלמטה מי"ט דרך ליגע ס"ל דר"ה לטומאה הוא דוקא במקום שדרך בנ"א בין להלוך ובין ליגע אבל במקום שאין דרך בנ"א ליגע אינו ר"ה ואף דרך הילוכן טמא שם

עוד אמרינן בתוספתא [הביאה הר"ש ז"ל טהרות פ"ו מ"ג] יש דברים בר"ה ועשאום כרה"י קופה בר"ה גבוהה י' טפחים וטומאה בתוכה ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור הכניס ידו לתוכה ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא ע"ש דקופה גבוהה עשרה אף שעומדת בר"ה דינה כרה"י לטומאה וכל שודאי הכניס ידו לשם א"כ הטהרה והטומאה שניהם היו ברה"י ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא, והנה יש לעיין דאמרינן בנדה ב' מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו ע"ג למפרע בין בר"ה בין ברה"י טמאות וכתב רש"י ז"ל בין שהמקוה עומדת בר"ה בין שעומדת ברה"י ע"ש והא שיעור מקוה הוא אמה על אמה ברום ג' אמות א"כ אפילו אם עומדת בר"ה מ"ש מקופה גבוהה י' טפחים ועומדת בר"ה דדינה כרה"י לטומאה והכא הרי ודאי נכנס להמקוה ספק טבל שם ספק לא טבל שם א"כ לעולם הוי ברה"י וצ"ע

אמרינן בטהרות פ"ד מ"ו שני רוקין אחד טמא ואחד טהור תולין על מגען ועל משאן ועל הסיטן ברה"י ועל מגען בר"ה בזמן שהן לחין ועל משאן בין לחין ובין יבשין והביא שם הר"ש ז"ל מהתוספתא טעם החילוק בין מגע למשא בר"ה משום כיון דנשאו ה"ה כרה"י וכן החילוק במגע בין לח ליבש הוא משום בנגע בלח נתלש עליו וכיון שנתלש עליו ה"ה כרה"י וברה"י תולין בין לח ובין יבש ע"ש דמה שעל האדם חשיב לעולם כרה"י וכן אמרינן בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל פ"ו מ"ג היתה כפישה על כתיפו וככר של תרומה כו' הכניס ידו לתוכה ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא וכתב הכ"מ פ"כ מהל' אבה"ט הטעם משום דכל שעל כתיפו חשיב לעולם רה"י ע"ש, ונראה בזה ליישב מה שהקשו הראשונים ז"ל בההיא דפ"ק דנדה שחברותיה נושאות אותה במטה דהו"ל יד חברותיה וחשיב יש בו דעת לשאול והקשו הא חברותיה הן שתים והנדה עצמה הרי כאן שלש א"כ הו"ל ר"ה וכדאמרינן בפ' ב' נזירים דכל שלשה הו"ל ר"ה לענין טומאה ע"ש ובזה אתי שפיר דמה שאדם נושא אפילו אם הוא עומד בר"ה חשיב רה"י א"כ הכא דנושאות אותה ואפילו אם ג' בנ"א נושאות אותה לא איכפת לן דמקום שיש שם ג' בנ"א חשיב המקום ר"ה אבל הכא כיון דנישא עליהן בטל הרשות של המקום ומה שעל האדם לעולם חשיב רה"י ואף דנישאת על ג' בנ"א הוי כטהרה מונחת על ג' רה"י כגון על ג' קופות בר"ה גבוהות י"ט אבל ר"ה אין כאן כלל

אמרינן בירושלמי פסחים פ"ז ה"ז ציבור שנטמא אחד מהם ואין ידוע איזהו ר' זעירא אמר יעשו בטומאה תני ר' הושעיה יעשו בספיקן והקשה הרי"ט אלגזי פ"ה דבכורות הא הוי ס"ט בר"ה כיון דאחד מן הציבור נטמא וא"י איזהו וכדאמרינן בנזיר מי שאמר לשני נזירים ראיתי אחד מכם שנטמא ואיני יודע מי הוא דאילו היה המעיד עמהם הו"ל ס"ט בר"ה ואף היכא דכולם נכנסין בהספק חשיב ג"כ ר"ה דהא התוס' סוטה הקשו ההיא דג' נשים שהיו ישנות במטה אחת כו' דיהיה ס"ט בר"ה וכיון דהוי ס"ט בר"ה שהוא טהור ודאי מה שייך שיעשו בטומאה ע"ש, ונראה דהכא אין לדון מדין ס"ט בר"ה דהא בב' שבילין אחד טמא ואחד טהור והלך אחד באחד מהם והלך השני בשני אף ששניהם טהורים דכל אחד ואחד מטהרין מדין ס"ט בר"ה מ"מ אם נגעו שניהם בככר אחד הככר טמא משום דאיכא ממ"נ דהא כתבו התוס' כתובות (כ"ז) דמש"ה אומרים להם זילו טבילו שמא יגעו שניהם בככר אחד א"כ הכא בציבור שנטמא אחד מהם ואין ידוע איזהו אף דכל אחד טהור לעצמו מדין ס"ט בר"ה לענין עשיית הפסח השאלה היא על כל הציבור יחד דלפסח ראשון בעינן ציבור דמיעוטא לא עבדי בראשון כדאמרינן בפסחים (פ') א"כ השאלה אם יכול הציבור לעשות הפסח בראשון וכיון שאחד מהם ודאי טמא ואין ידוע איזהו ואם יעשה הציבור הפסח יהיה שם ודאי טומאה ל"ש לדון בזה מדין ס"ט בר"ה ובהא פליגי בירושלמי דר' זעירא סבר כיון דטומאה נידחת דהא כי יעשה הציבור הפסח יעשה אחד בטומאה ואשתרי בשביל ציבור וכיון דאשתרי טומאה אשתרי לגמרי ויכולים הכל לעשות בטומאה ומש"ה יעשו בטומאה כמו שאר פסח הבא בטומאה דאף הטהורים יכולים לעשות בטומאה ור' הושעיא סבר דהיכא אמרינן בטומאה מדאשתרי