מקדש דוד חלק ג מו

משקה דאין כלי מטמא אדם וכתב רש"י ז"ל דקי"ל כרבנן דפליגי עליה דר' יהושע בכלים שנטמאו במשקין ואומר את שנטמא באב הטומאה מטמא את הידים ושנטמא בולד הטומאה אינו מטמא את הידים שאין שני עושה שני ע"ש, ונראה מזה דרש"י ז"ל ס"ל דר"י אף בעלמא קאמר לה דשני מטמא את הידים ולאו דוקא לקדש דהא בשמעתתא דא"ד לא מיירי לקדש וכן הוא בירושלמי חגיגה להדיא דר' יהושע מוסיף אמתני' דחומר בקדש דיד מטמא את חברתה לקדש וס"ל לר"י דאף לתרומה כן ע"ש, והנה ז"ש רש"י ז"ל דאין הכוס שנטמא אחוריו ע"י משקין מטמא הידים בלא משקה משום דלא קי"ל כר"י בהא יש לעיין תי"ל דאפילו אי קי"ל כר"י בהא דשני מטמא את הידים מ"מ הא לא קי"ל כר"י באחורי כלים שנטמאו במשקין דפליגי ר"א ור"י דר"א ס"ל דמטמאין את המשקין ואין פוסלין את האוכלין ואפילו דתרומה ור"י ס"ל דאף פוסלין את האוכלין של תרומה ובנדה ז' פסקינן הלכתא כר"א משום דאחורי כלים דרבנן ולא גזרו רק לטמאות את המשקין דעלולין לקבל טומאה ע"ש א"כ אחורי כלים אין מטמאין את הידים דלא גזרו אלא למשקין בלבד דלא עדיפי ידים מתרומה, והנה כמו כן יש לעיין על הרמב"ם ז"ל בפה"מ פכ"ה דכלים גבי כל הכלים י"ל אחוריים ותוך וי"ל בית צביעה רמ"א לידים הטמאות והטהורות אמר ר' יוסי לא אמרו אלא לידים הטהורות בלבד, והנה הר"ש ז"ל פי' שם דמיירי שיש שם משקין באחורי הכוס ואחורי הכוס היו טמאין אך אוחז בידיו בבית צביעתו ולא נטמאו ידיו משום דבית צביעתו חלוק מאחורי הכוס אך הרמב"ם ז"ל פי' שם דמיירי בלא משקין וס"ל כר' יהושע דשני מטמא את הידים ע"ש, ויש לעיין אפילו אי ס"ל כר"י מ"מ כיון דכאן רק אחורי הכוס טמאין ולא כל הכוס וקי"ל דאחורי כלים שנטמאו במשקין אין מטמאין רק משקין ואין פוסלין אף תרומה אף דשאר שני פוסל בהן ומה שייך לומר דכל הפוסל את התרומה מטמא את הידים דאף תרומה אינו פוסל ולי"ל דאף בהא ס"ל לר' יוסי כר' יהושע דלהדיא בתוספתא ס"ל לר"י כר"א [דאמרינן שם אחורי כלים שנטמאו במשקין ר' אליעזר אומר מטמא את המשקין כו' ר"י אומר מטמאין את המשקין ופוסלין את האוכלין מק"ו ומה טבול יום כו' אמר ר' יוסי ראה הלכה זו היאך נחלקו עליה אבות הראשונים ודנו עליה דברי תורה מד"ס וד"ס מד"ת ע"ש והיינו כר"א דלי"ל האי ק"ו משום דמדאורייתא לדרבנן לא עבדינן ק"ו כדאמרינן בנדה (ז') ועיין בר"ש ז"ל פ"ב דטבול יום מ"ב] [יש לחקור לר"י דכל הפוסל את התרומה מטמא את הידים אם טבול יום מטמא את הידים בנגיעתו שהוא ג"כ פוסל את התרומה והכא לא קתני חוץ מטבו"י כמו במשקין]

ו) אמרינן בסוטה כל האוכל בלא ניגוב ידים כו' והנה הר"ש ז"ל בידים פ"ב מ"ב נסתפק אי זה דוקא בלא נטל מים שניים דהמים הראשונים טמאים ומש"ה צריך לנגבן אבל בשנטל שניים שהמים טהורים א"צ לנגבן או אף בשנטל שניים צריך לנגב ע"ש, והנה בברכות (נ"ב ע"ב) אמרינן לב"ה דמוזגין את הכוס ואח"כ נוטלין לידים דאם יטול לידים תחלה שמא יטמאו משקין שבידיו מחמת אחורי הכוס ויחזרו ויטמאו את הידים דס"ל מותר להשתמש בכוס שאחוריו טמאים וכתבו התוס' אבל בתוך הסעודה ליכא למיחש שהרי אדם מנגב ידיו יפה קודם אכילה כדאמרינן האוכל בלא ניגוב ידים כו' אבל בשתיה אין אדם מדקדק לנגב ידיו כ"כ ע"ש ואי נימא דזה דהאוכל בלא ניגוב ידים כו' הוא דוקא בלא נטל את השניים א"כ הכא מיירי בלא נטל שניים א"כ אמאי אמרינן גזירה שמא יטמאו משקין שבידיו מאחורי הכוס הא בלא"ה המים הראשונים טמאים הם ואף דאיכא נפקותא דמים ראשונים אף שטמאים הן מ"מ אין מטמאין את הידים כ"ז שלא יצאו חוץ לפרק ואם נטמאו מחמת הכוס מטמאין תיכף את הידים מ"מ נימא שבעה לה טומאה כיון דהמים הראשונים בלא"ה טמאים אין נטמאים עוד מחמת הכוס מיהו י"ל כיון דאיכא נפקותא לענין לטמא את הידים קודם פרישתן חשיבא הטומאה השניה טומאה חמורה וחלה על טומאה קלה, וכעין זה כתבו התוס' מנחות (כ"ד ע"ב) אך זה קשה לב"ש דאמרי נוטלין לידים ואח"כ מוזגין את הכוס כדי שלא יטמאו משקין שאחורי הכוס מחמת ידיו ויחזרו ויטמאו את הכוס ואמרינן שם דלחששא דב"ה דאם יטול ידיו קודם שמא יטמאו משקין שבידיו מחמת אחורי הכוס ויחזרו ויטמאו את הידים לא חיישי ב"ש משום דס"ל דאסור להשתמש בכוס שאחוריו טמאין ע"ש הא מ"מ כיון דמיירי בשלא נטל שניים ומים הראשונים טמאים הם א"כ המים הראשונים שבידיו יחזרו ויטמאו את הכוס דהא האי סוגיא ס"ל דמשקין הבאין מחמת ידים מטמאין את הכוס א"כ מאי הועילו ב"ש במה שנוטל ידיו ואח"כ מוזג את הכוס וע"כ מיירי בשנטל אף שניים ומ"מ לאכילה צריך לנגב ומוכח דאף בשנטל שניים צריך לנגב

אמרינן בברכות (מ"ג) הביאו להם יין כל אחד נוטל ידו אחת וכתבו התוס' פסחים (קט"ו) דהטעם שלא יטמא היין בנגיעתו ע"ש, ואע"ג דבפ' א"ד אמרינן לב"ה דמוזגין את הכוס ואח"כ נוטלין לידים ולא חיישינן שמא טימא את היין צ"ל דרק בשעת מזיגה לא חיישינן שמא יגע ביין אבל בשעת שתיה חיישינן אבל רש"י ז"ל כתב שם (נ"ב ע"א) דלב"ה מוזגין ושותין את הכוס תחלה קודם נטילה ע"ש וקשה מההיא דהביאו להם יין וצ"ע: סימן מו ספק טומאה בר"ה וברה"י

נקטינן דספק טומאה ברה"ר טהור והנה בטהרות פ"ה אמרינן ב' שבילין אחד טמא ואחד טהור הלך באחד מהם וא"י באיזה מהם הלך כו' ר"ע מטמא וחכמים מטהרין היינו משום דהוי ס"ט ברה"ר אחד שאמר נגעתי בזה וא"י אם הוא טמא ואם הוא טהור נגעתי וא"י באיזה משניהן נגעתי ר"ע מטמא וחכמים מטהרין ר' יוסי מטמא בכולן ומטהר בשביל שדרך בנ"א להלוך ואין דרכן ליגע ועיין בר"ש ז"ל שם מה שפי' בזה אך הרמב"ם ז"ל בפה"מ שם כתב ז"ל ר' יוסי אומר א"א לאדם מללכת ברה"ר ולזה ספק שבילין טהור אמנם המגע אשר אינו הכרחי כל עוד שנסתפק אם נגע בו או לא נגע טמא עכ"ל וכ"כ הרע"ב ז"ל שם ע"ש ונראה פירושו דאמרינן בתוספתא ובירושלמי שאלו את בן זומא מפני מה ס"ט ברה"ר טהור א"ל מפני שהציבור עושה את הפסח בטומאה בזמן שרובן טמאין ואם טומאה ודאית הותרה לציבור קו"ח לספק טומאה ע"ש היינו דלציבור הותרה ספק טומאה, והנה הרמב"ם ז"ל פט"ז מהל' אבה"ט כתב זה הטעם דאם טומאה ודאית הותרה לציבור ק"ו לספק טומאה וכתב ג"כ משום דכל הספיקות מדבריהם ע"ש וזה דהוצרך לתרי טעמי הוא משום דזה דכל הספיקות מדבריהם הוא רק דליכא איסור דאורייתא בס"ט ברה"ר אבל למה התירו גם מדבריהם הלא כל הספיקות אסורים מדבריהם וס"ט ברה"ר מותר אף מדבריהם ולזה הוצרך הטעם דאם טומאה ודאית הותרה לציבור ק"ו ספק טומאה וזהו הטעם דהתירו ס"ט ברה"ר לגמרי דלצורך ציבור התירו וזהו הטעם לר' יוסי דמטמא בנגעתי בזה וא"י אם הוא טהור או טמא או בנגעתי וא"י באיזה מהן נגעתי ומטהר בשבילין שדרך בנ"א להלוך ואין דרכן ליגע דכיון שדרך בנ"א להלוך א"כ ההיתר הוא בשביל הציבור אבל בספק נגע אף דהוא ברה"ר כיון דאין דרך בנ"א ליגע ורק שזה נגע א"כ ההיתר הוא לצורך יחיד ולא לצורך רבים ולזה לא