מקדש דוד חלק ג מה

והנה יש לחקור אם האי מקדש הוא דוקא בעזרה או כל הר הבית בכלל ואי נימא שהוא דוקא בעזרה כן אתי שפיר מה דאמרינן בזבחים (כ') נטמאו ידיו מטבילן וא"צ לקדש ע"ש ואמאי מטבילן הא אין טומאת ידים במקדש ואין לומר דמיירי שנטמאו בחוץ דא"כ תפשוט מאי דאיבעי' לן התם אי יציאה מועלת בקידוש ידים דהא קתני הכא דא"צ לקדש וע"כ צ"ל דמיירי שהיה כל גופו בעזרה והוציא ידיו לחוץ ונטמאו שם דכה"ג אין יציאה מועלת בקידוש ידים כדאמרינן שם יצאו ידיו ה"ה בקדושתן ולענין טומאת ידים כיון שהידים היו בחוץ נטמאו שם אך זה שייך לומר רק אם כל חוץ לעזרה חשיב חוץ לענין טומאת ידים דלענין קידוש ידים כל חוץ לחומת עזרה חשיב יציאה כדאמרינן התם אבל אי נימא לענין טומאת ידים כל הר הבית בכלל מקדש לא משכחת לה נטמאו ידיו בלא יציאת גופו ואי נימא דאף הלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש לענין טומאת ידים חשיבי חוץ הוי מתיישב מה שהקשה המנחת חינוך על רש"י ז"ל שכתב בחגיגה (י"ח ע"ב) במתני' דלקדש מטבילין דאם בא לאכול שלמים או חטאת ואשם לכהן יש מעלה דצריך טבילה במ' סאה והקשה המנחת חינוך הא אין חטאת ואשם מתאכלין אלא בעזרה ואין טומאת ידים במקדש ולפ"ז מיירי שאוכלן בלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש שהם כחול לכל דבר חוץ מאכילה כדאמרינן בזבחים וה"ה דחשיבי חוץ לענין טומאת ידים, ובזה הוי מתיישב ג"כ מה דאמרינן בחולין (ל"ג) השוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהם דם כו' ונאכלין בידים מסואבות ומוקמינן לה בקדשים דצריכים נט"י והכא א"צ נט"י משום דלא הוכשרו ומותבינן עלה התם כמה תיובתי ע"ש ואמאי לא מקשינן ג"כ דע"כ עוף הוא ק"ק ואין נאכלין אלא בעזרה א"כ אפילו אם יצא מהם דם ג"כ נאכל בידים מסואבות דאין טומאת ידים במקדש ולפ"ז משכחת לה בלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש

אמרינן בירושלמי פסחים פ"ז ה"ו דפסח הבא בטומאת ידים הוי פסח הבא בטומאה וקשה נהי דס"ל דאף בטומאה דרבנן הוי פסח הבא בטומאה מ"מ הא אין טומאת ידים במקדש ובציון ירושלים הקשה כן, ונראה דהכא לא מיירי שהכהנים עשו אותו בטומאת ידים אלא מיירי שהיו רוב ישראל טמאי ידים כיון שאין יכולים לאכול הפסח לערב משום טומאת ידים הוי פסח הבא בטומאה ואע"ג דיכולים לטבול ידיהם ולאכול לערב מ"מ הוי כמו טמא שרץ דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ אע"ג דיכול לטבול ולאכול לערב דכיון דמחוסר מעשה שיהא ראוי לאכול פסחו אין שוחטין וזורקין עליו וכשרוב הצבור טמאי שרץ הוי פסח הבא בטומאה וה"נ בטומאת ידים (וזה דאמרינן דכהנים בעבודתן פטורין מתפלה ש"י וחייבין בתפלה ש"ר ואע"ג דחייב אדם למשמש בתפלין בכ"ש ושעה ואם לא הוי היסח הדעת מתפלין ותפלין מטמאין את הידים ואיך עביד עבודה צ"ל ג"כ משום דאין טומאת ידים במקדש]

ה) אמרינן בפ"ג דידים המכניס ידיו לבית המנוגע ידיו תחלות דברי ר"ע כו' א"ל לר"ע היכן מצאנו שהידים תחלה בכ"מ א"ל וכי היאך אפשר להן להיות תחלה אא"כ נטמא גופו חוץ מזה כו', והנה יש לעיין לפי מה דאמרינן בחולין (ק"ו) דכ"ד החוצץ בטבילת הגוף חוצץ בנט"י וכתבו התוס' שם דבמיעוטו שאינו מקפיד אין לחוש דבטבילה נמי אינו חוצץ ע"ש, והנה לפ"ז משכחת לה ידיו תחלות כגון שהיה טמא ונגע בשרץ בידיו ונטמאו ג"כ ידיו ונעשו תחלות ואח"כ טבל והיתה חציצה על ידיו ולגבי ידיו היתה החציצה על רובן ולגבי כל הגוף היתה רק מיעוטו דלהגוף עלתה הטבילה ונטהר ועל טומאת ידיו לא הועילה הטבילה ונשארו ידיו תחלות וכל גופו טהור ונראה לומר דבכה"ג שהיה כל גופו טמא ונגע בטומאה בידיו לא נטמאו ידיו כלל דאמרינן בתוספתא פ"א דטהרות אחד טהור שידיו טמאות ואחד טבול יום שידיו טמאות מטמא משקה חולין כו' ראב"ש אומר אין ידים לטבול יום היינו דס"ל לראב"ש דאין הבדל בטבול יום בין היו ידיו טהורות ובין היו ידיו טמאות כמה שפי' הרמב"ם ז"ל בפה"מ פ"א דטהרות מ"א דלא גזרו על ידיו של טבול יום ונראה הטעם משום דגזרו על הידים בשביל תרומה וכיון דטבול יום בלא"ה פוסל את התרומה לא גזרו על ידיו כלל ואע"ג דאיכא נפקותא לענין משקה חולין דידים מסואבות מטמאין משקין חולין משא"כ בטבול יום מ"מ הגזירה על הידים היתה בשביל תרומה רק כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה וכיון דטבול יום בלא"ה פוסל את התרומה לא גזרו על ידיו כלל ואע"ג דלא קי"ל כראב"ש בהא כמ"ש הרמב"ם ז"ל שם מ"מ נראה מדפליגי בטבול יום בטמא מעליא מודו רבנן דל"ש ביה טומאת ידים דרק בטבול יום דאיכא נפקותא למשקה חולין ס"ל לרבנן דגזרו על ידיו אבל בטמא מעליא לכ"ע לא גזרו א"כ לא משכחת לה ידיו תחלות דאם נטמא גופו לא נטמאו ידיו כלל

עוד נראה דאפילו אי נימא דשייך טומאת ידים אף בטמא מעליא מ"מ אם נטמא גופו ונטמאו גם ידיו וטבל בחציצה שהוא רובו לגבי ידיו ולגבי גופו מיעוטו נטהרו גם ידיו, ועוד יותר מזה נראה דאפילו טהור שנטמאו רק ידיו והיתה חציצה על ידיו ולגופו היתה רק מיעוטו וטבל כל גופו אף דגופו א"צ טבילה כלל דטהור הוא נטהרו ידיו, דהנה אמרינן בחולין שם עד כאן לחולין עד כאן לתרומה היינו דלחולין צריך נטילה עד הפרק השני ולתרומה עד פרק השלישי והנה כמו כן גם לטומאה דלחולין מתטמאין הידים רק עד פרק השני ולתרומה עד פרק השלישי דהידים מתטמאין ומתטהרין עד הפרק, והנה בנוטל ידיו ויצאו המים חוץ לפרק וחזרו נטמאו ידיו דמש"ה הנוטל צריך שיגביה ידיו למעלה וא"כ אם נטל ידיו לחולין ונטל עד הפרק השלישי כדין תרומה ויצאו המים מפרק השני לשלישי וחזרו נמצא דידיו טמאות לחולין דלחולין הפרק השלישי הוא חוץ לפרק אבל לתרומה ידיו טהורות דלתרומה הפרק השלישי הוא תוך הפרק וזה לא מסתבר כלל שיהיו ידיו טהורות לתרומה וטמאות לחולין וע"כ דרק לקולא אמרינן דלחולין רק עד הפרק השני אבל לא לחומרא דכל שנטל נטילה כזו דמהני לתרומה כ"ש דמהני לחולין וה"נ אם היו ידיו טמאות וגופו טהור וטבל כל גופו בחציצה שעל ידיו הן רובו ועל גופו רק מיעוטו נטהרו ידיו משום כיון דאמרינן דלחטאת נטמאו ידיו נטמא גופו א"כ לחטאת כיון דצריך לטבול כל גופו א"כ כיון דעל גופו החציצה היא רק מיעוטו וסלקא ליה טבילה א"כ לחטאת נטהרו ידיו ע"י טבילה זו וזה אי אפשר דלחטאת מהני האי טבילה לטהר ידיו ולא לחולין דכל דהוי טהרה לחמור כ"ש דהוי טהרה לקל (יש לחקור לר"ע דמכניס ידיו לבית המנוגע דידיו תחלות וכן לרבנן דעכ"פ הם שניות אי צריך להכניס כל ידיו לבית המנוגע או סגי בהכניס רובן כיון דהידים חשיבי כדבר בפ"ע דהא מתטמאות לעצמן ומתטהרות לעצמן א"כ כמו בטומאת גופו דסגי בכניסת רובו ה"נ בטומאת ידיו דסגי בכניסת רובן או אפשר דהטעם בגופו דסגי בכניסת רובו הוא משום דשדי מיעוטו בתר רובו אבל בכניסת רוב ידיו וכל גופו בחוץ אדרבה שדינן האי מיעוט ידים שהן בחוץ בתר כל גופו וכמו דאמרינן בזבחים (ק"ד) ביצאו מעוטן ברוב אבר דלא שבקינן רובא דבהמה ואזלינן בתר רוב אבר]

אמרינן בפ"ג דידים לר' יהושע דכל הפוסל את התרומה מטמא את הידים להיות שניות והיד מטמאה את חברתה וכתבו התוס' חגיגה (כ"ד ע"ב) דר"י הוא דוקא לקדש וכ"כ הר"ש ז"ל במס' ידים שם ע"ש, והנה בשמעתתא דאלו דברים דאמרינן שם לב"ה דמוזגין את הכוס ואח"כ נוטלין לידים דאין הכוס מטמא את הידים בלא