מקדש דוד חלק ג מב

רק לחוש שמא נטמאו א"כ מאי מהני נטילה לסתם ידים דממ"נ אם נטמאו כיון דלקדש אין טומאת ידים מסתלקת אלא בטבילה ולא בנטילה א"כ מאי מהני שנוטל וע"כ דאין סתם ידים חששא שמא נטמאו אלא היתה גזירה מיוחדה ורבנן הטילו טומאה על סתם ידים ולזו הטומאה מהני נטילה

ב) כתב הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לסדר טהרות דאף דידים מטמאין משקין של חולין אותן המשקין אין מטמאין אוכלין של חולין כ"א של תרומה וכ"כ בפה"מ שלהי זבין דמשקין הבאים מחמת ידים אין מטמאין חולין כ"א תרומה ע"ש ולפ"ז הנ"מ בין סתם ידים לידים טמאות הוא דסתם ידים אין מטמאין כלל משקין של חולין וידים טמאות מטמאות משקין חולין רק על מנת לטמא תרומה, והנה בעירובין (צ"ט) באוכל דבלה בידים מסואבות והכניס ידו לתוך פיו ליטול צרור ר"מ מטמא פי' רש"י ז"ל דמיירי בדבלה של תרומה והוכשרה ברוק שבפיו ונטמאת ע"י נגיעת ידיו והתוס' כתבו דמיירי בדבלה של חולין והרוק נטמא ע"י ידיו וחזר וטימא את הדבלה והרמב"ם ז"ל כלים פ"ח מ"י פי' חדא כרש"י ז"ל וחדא כתוס' דהיינו שנטמא הרוק שבתוך פיו ע"י ידיו וחזר הרוק וטימא את הדבלה ומ"מ כתב שם דמיירי דוקא בדבלה של תרומה ע"ש ומשום דלשיטתיה אזיל דמשקין הבאים מחמת ידים אין מטמאין רק תרומה א"כ ע"כ מיירי בדבלה של תרומה ובמכשירין פ"ו מ"ג אמרינן כל הביצים בחזקת טהרה חוץ משל מוכרי משקה וכתב הרמב"ם ז"ל בפה"מ כשהן הביצים אצל מוכרי משקה יגעו בהם וידיהם בלולות במשקה לפי שהן סומכין על קליפתן וכשנגע בהן טמא טימא המשקה אשר עליה והיא מטמא אותך בקליפתן ע"ש ולמה כתב שיגע אח"כ הטמא בהמשקה תי"ל משום ידים עצמן כיון שהן בלולות במשקה נטמא המשקה מחמת הידים ומטמא את הביצים ומשום דס"ל להרמב"ם ז"ל דאין משקין הבאים מחמת ידים מטמאין חולין וכיון דביצה בתרומה ליכא הוצרך לזה שאח"כ יגע הטמא בהמשקין

כתב הרמב"ם ז"ל בפי"א מהל' מקוואות דמים שניים צריך רק לתרומה ולא לחולין ונראה דהטעם הוא משום דמים שניים הם לטהר את המים הראשונים שנטמאו מחמת ידיו וכיון דמשקין הבאים מחמת ידים מטמאין רק תרומה ולא חולין מש"ה צריך מים שניים רק לתרומה ולא לחולין עוד כתב הרמב"ם ז"ל פ"ח מהל' אבה"ט דמשקין הבאין מחמת ידים אין מטמאין כלים ע"ש וזהו ג"כ משום דס"ל דמשקין הבאין מחמת ידים אין מטמאין רק תרומה א"כ כ"ש כלים דאין מטמאין, והנה הראב"ד ז"ל הקשה שם על הרמב"ם ז"ל משמעתתא דאלו דברים דאמרינן שם לב"ש דנוטלין לידים ואח"כ מוזגין את הכוס דשמא יטמאו משקין שאחורי הכוס מחמת ידיו ויחזרו ויטמאו את הכוס ומוכח דמשקין הבאין מחמת ידים מטמאין כלים והלח"מ פ"ז ה"ב כתב דהרמב"ם ז"ל סותר דברי עצמו מה שפי' בפכ"ה דכלים אההיא דתנן רמ"א לידים הטמאות והטהורות ע"ש היינו דאמרינן במתני' שם כל הכלים י"ל אחורים ותוך וי"ל בית צביעה רמ"א לידים הטמאות והטהורות ופי' הרמב"ם ז"ל בפה"מ ר"ל כי כאשר היתה ידו טמאה והחזיקו בכלי בבית צביעתו נטמאו המשקין שבבית צביעתו ונטמאה בית צביעתו בלא ספק מפני אלו המשקין הנה אחורי הכלי לא תטמא כו' עכ"ל ומבואר דבית צביעתו נטמאת מחמת משקין הבאים מחמת ידים רק דאחורי הכלי לא נטמאו דאחורים ובית צביעה חלוקין זה מזה אלמא משקין הבאין מחמת ידים מטמאין כלי, והנה הכ"מ בפ"ז הביא בשם מהר"י קורקוס דמקור הרמב"ם ז"ל מהירושלמי פ' חומר בקדש דאמרינן שם היו ידיו טמאות ואחורי הכוס טהורים משקה לחוץ ע"ג הכוס ואחזו בבית צביעתו פשיטא שאין משקה מיטמא מן היד לטמא את הכוס ע"ש ותמוה לי מאי ראיה משם הא זהו ממש כמתני' דפכ"ה דכלים והוא ג"כ בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל שם והיינו דלידים טמאות חלוק בית הצביעה מאחורי הכלי וכשאוחזו בבית צביעתו נטמא רק בית צביעתו ע"י המשקין ולא אחורי הכוס אבל בית צביעתו נטמא א"כ אדרבה הוי ראיה להפך דהא בית צביעתו נטמא בהמשקין, והנה הרמב"ם ז"ל בעצמו בפתיחתו לסדר טהרות הביא ראיה זו וכתב ובגמרא חגיגה דירושלמי אמרו פשיטא שאין משקה מיטמא מן היד לטמא את הכוס עכ"ל ולא הביא כלל דמיירי שאחזו בבית צביעתו ונראה דגרסא אחרת היתה להרמב"ם ז"ל בהירושלמי ומיירי התם באחזו באחורי הכוס עצמן

והנה בטעם הרמב"ם ז"ל נראה דס"ל דכל טומאת ידים הוא רק לתרומה ולא לחולין וכדאמרינן בשבת שלמה גזר לקדשים ואתו אינהו וגזור אף לתרומה וזה דידים מטמאין משקין חולין הוא ג"כ רק ע"מ לטמא את התרומה כי יש מעלות שהם רק בקדש ובתרומה עצמה ויש שהן לצורך תרומה וקדש וכמו מעל"ע שבנדה דאמרינן בפ"ק דנדה שהוא רק לקדש ואיכא למ"ד שהוא אף לתרומה אבל לחולין לכ"ע לא ואמרינן שם דמעל"ע שבנדה מטמא כ"ח המוקף צמיד פתיל והיינו שאם יגעו אלו בקדש או בתרומה יטמאו וכן כל הנך מעלות דפ' חומר בקדש דאחוריים ותוך ובית צביטה לתרומה ולא לקדש היינו שאם נטמאו אחוריו נטמא תוכו לענין שאם יגעו אח"כ בקדש יטמאו וה"נ ידים מטמאין משקין חולין לענין שאם יגעו בתרומה יפסלו וזה דאין ידים מטמאין אוכלין חולין ע"מ לטמא תרומה הוא משום דהידים שניים וליכא שלישי בחולין א"כ אינו שייך שיטמאו אוכלי חולין אפילו ע"מ לטמא אח"כ תרומה אבל משקין דנעשין תחלה לעולם ע"י שני רק דלחולין ליכא טומאת ידים כלל וכטהרה חשיבי לחולין מ"מ מתטמאות ע"מ לטמא אח"כ תרומה דלצורך תרומה הידים הן טמאות והוי כשאר שני שמטמא משקין חולין וכן מעל"ע שבנדה שהיא אב הטומאה ומטמא כלים רק טומאתה רק לקדש או לתרומה ולא לחולין דלחולין היא טהרה גמורה מ"מ מטמא כלי אף שהיא חולין ע"מ לטמא קדש או תרומה וזה דמשקין הבאים מחמת ידים אין מטמאין משקין או אוכלין אחרים של חולין אף ע"מ לחזור ולטמא תרומה הוא משום דרק מדרגה אחת גזרו לצורך תרומה וקדש ולא ב' מדרגות וכן בכל מעלות לצורך קדש כגון אחורים ותוך ובית צביטה דאף דאם נטמא אחוריו נטמא תוכו לקדש מ"מ אין אותו התוך מטמא חולין אף ע"מ לטמא קדש וכן במעל"ע שבנדה דמטמא כ"ח המוקף צמיד פתיל אין אותו כלי מטמא כלי אחר אף ע"מ לטמא קדש דלצורך גזרו לצורך דצורך לא גזרו [ועיין מ"ש לעיל סי' מ'] וזה דאמרינן דמים ראשונים שיצאו חוץ לפרק כשחזרו חוזרין ומטמאין את הידים אלמא משקין הבאין מחמת ידים חוזרין ומטמאין את הידים ולאו דוקא היד של אותה נטילה דמשקין הבאין מחמת ידים מטמאין אף יד אחרת דזה דאמרינן בחגיגה דאין יד מטמאה את חברתה לתרומה הוא רק בנגובה אבל היתה בלולה במשקה מטמאת כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ב מהל' אבה"ט הי"ב אלמא דמשקין הבאין מחמת ידים חוזרין ומטמאין את הידים ואע"ג דמשקין הבאין מחמת ידים אין מטמאין חולין אף ע"מ לטמא תרומה והכא משקין הבאין מחמת ידים מטמאין את הידים ע"מ לטמא תרומה הטעם הוא דכיון דכל טומאת ידים שייכא רק לתרומה ולקדש דלגבי עצמן אין נפ"מ בטומאתן דינן כתרומה עצמה ול"ד למשקין ואוכלין חולין ששייך טומאתן אף לגבי עצמן וזה מוכח ג"כ מדברי הרמב"ם ז"ל ממ"ש בפה"מ טהרות (פ"ב מ"ו) דאין רביעי בקדש אא"כ קבל טומאתו מן הקדש או מן התרומה אבל מן החולין לא ואפילו אם רק הראשון היה חולין והשני והשלישי קדש אין עושין רביעי בקדש וכ"כ רש"י ז"ל סוטה (ל' ע"א) ע"ש ומ"מ אמרינן בחגיגה דיד שהיא שניה מטמאת יד אחרת לעשות אותה שלישי לקדש והיינו שאם תגע בקדש יהיה רביעי כמ"ש הרמב"ם ז"ל פי"ב מהל' אבה"ט הי"ב ואמאי הא לעשות