מקדש דוד חלק ג מא

שמא יגע במשקין וידים מטמאין את המשקין להיות תחלה א"כ להרמב"ם ז"ל דאין סתם ידים מטמאין משקין חולין איך כתב דלטבולו במשקה אף סתם ידים צריך נטילה

כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' חו"מ בסדר של עה"פ ז"ל סדר עשיית מצות אלו בליל ט"ו כך הוא בתחלה מוזגין כוס לכ"א ומברך בפה"ג כו' ושותה ואח"כ מברך על נט"י ונוטל ידיו כו' מתחיל ומברך בפה"א ולוקח ירק ומטבל כו' ואח"כ מברך על נט"י ונוטל ידיו שניים כו' ויש לעיין אמאי לא קא חשיב שיטול ג"כ ידו אחת קודם שתיית כוס הראשון דהא אמרינן בברכות (מ"ג) כיצד סדר הסבה הביאו להם יין כ"א נוטל ידו אחת ונראה דהרמב"ם ז"ל לשיטתיה אזיל דהטעם דצריך ליטול ידו אחת כתבו התוס' פסחים (קט"ו) הוא שלא יטמא היין בנגיעתו ויפסול גופו בשתיית משקין טמאים ע"ש א"כ הרמב"ם ז"ל דס"ל דאין סתם ידים מטמאין משקין חולין וההיא דפ"ח מהל' חו"מ בסדר של עה"פ לא מיירי במי שיודע שנגעו ידיו בטומאה אלא בסתם בנ"א דידיהם אינן אלא סתם ידים ומש"ה א"צ נטילה קודם שתיית הכוס

אך בזה יש לעיין על הרמב"ם ז"ל בסדר עה"פ שכתב ואח"כ מברך על נט"י ונוטל ידיו שניה כו' ומברך המוציא כו' ואח"כ מברך על אכילת הזבח ואוכל בשר חגיגת י"ד ומברך על אכילת פסח ואוכל מגופו של פסח כו' ע"ש ויש לעיין הא נטילה לא מהני לקדשים וצריך דוקא טבילה ואמאי לא קאמר שקודם אכילת הזבח והפסח מטביל ידיו במקוה של מ' סאה, והנה אפשר היה לומר דזה דלקדש מטבילין הוא דוקא בנטמאו ידיו ודאי ולא בסתם ידים ובירושלמי חגיגה פ"ב הלכה ה' אמרינן כן לחד תירוצא ולאידך תירוצא שם אף סתם ידים צריכים טבילה לקדש ע"ש אך הרמב"ם ז"ל בהקדמתו למס' ידים כתב להדיא דאף סתם ידים שאינו יודע אם נטמאו צריכים טבילה לקדש ע"ש וצ"ע

והנה ז"ש הרמב"ם ז"ל דסתם ידים פוסלין את התרומה ואין מטמאין משקין חולין ואף דקיי"ל דכל הפוסל את התרומה מטמא משקה חולין להיות תחילה צ"ל להרמב"ם ז"ל דהאי כללא הוא רק למדרגת הטומאה שמודרגה בטומאה כזו שהיא ראויה לפסול את התרומה כגון שני לטומאה מטמא משקה חולין אבל הכא סתם ידים טהורות לגמרי לחולין והנה בזה ג"כ הרמב"ם ז"ל לשיטתיה אזיל דהתוס' חגיגה (י"ח ע"ב) ד"ה כיון כתבו דאם נטל ידיו לשם חולין לא פסל תרומה בנגיעתו דאי פסל א"כ אי"ל אדם אף חבר אוכל חולין בטהרה שלא יטמא משקין משום דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין חולין להיות תחלה ע"ש, והנה הרמב"ם ז"ל בפה"מ שלהי זבין כתב וכל מי שנגע בתרומה בידיו פסלה ואעפ"י שלא ידע שיש בידו טומאה עד שיטול ידיו לשם תרומה ע"ש וס"ל שאם נטל ידיו שלא לשם תרומה פוסל את התרומה וא"כ קשה קושית התוס' איך משכחת לה חולין בטהרה דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין חולין להיות תחלה ומוכח ג"כ דהרמב"ם ז"ל ס"ל דזה דוקא במדרגת הטומאה אבל הכא שלא נטל לשם תרומה אלא לשם חולין לגבי חולין ידיו טהורות לגמרי ל"ש בזה כל הפוסל את התרומה כו'

והנה בשטת הרמב"ם ז"ל מתיישבים דברי רש"י ז"ל (עירובין צ"ט) גבי היה אוכל דבלה בידים מסואבות והכניס ידו לתוך פיו ליטול צרור ר"מ מטמא כו' וכתב רש"י ז"ל דמיירי בדבלה של תרומה והוכשרה ברוק שבפיו ונטמאה בידיו והתוס' שם הקשו על רש"י ז"ל דאף בדבלה של חולין כן דהרוק שהוא משקה נטמא בידיו ונעשו תחלה וחוזר ומטמא הדבלה של חולין ע"ש ולפי שטת הרמב"ם ז"ל אתי שפיר דבההיא דהיה אוכל דבלה בידים מסואבות פי' רש"י ז"ל שם דהיינו בסתם ידים שלא נטלו ע"ש וסתם ידים אין מטמאין משקין חולין א"כ לא נטמא הרוק וע"כ מיירי בדבלה של תרומה והוכשרה ברוק ונטמאת בסתם ידים

אמרינן בברכות (נ"ב) בש"א נוטלין לידים ואח"כ מוזגין את הכוס ובה"א מוזגין את הכוס ואח"כ נוטלין לידים ואמרינן שם מ"ט דב"ש דאם ימזוג תחילה שמא יטמאו משקין שאחורי הכוס מחמת ידיו ויחזרו ויטמאו את הכוס דאסור להשתמש בכוס שנטמא אחוריו משום ניצוצות וב"ה לא חיישי לניצוצות ומש"ה מוזגין את הכוס ואח"כ נוטלין לידים ד"א משום תכף לנט"י סעודה ואמרינן מאי ד"א ה"ק להו ב"ה לב"ש לדידכו דאמריתו אסור להשתמש בכוס שאחוריו טמאים דגזרינן משום ניצוצות אפ"ה הא עדיפא דתכף לנט"י סעודה ע"ש, והנה התוס' פסחים (ק"ו ע"ב) הקשו לפי מה דמסקינן שם דקידוש לא הוי היסח הדעת בנטילה הא אמרינן בפ' א"ד לב"ה דמוזגין את הכוס ואח"כ נוטלין לידים ומפרש טעמא משום דתכף לנט"י סעודה וכי מזיגת הכוס הוי טפי היסח הדעת מקידוש ותי' דשאני מזיגת הכוס שהוא בחמין וצריך דקדוק שלא יחסיר ולא יותיר והוי טפי היסח מקידוש ע"ש, והנה יש לעיין כיון דטעמא דתכף לנט"י סעודה הוא משום היסח הדעת איך קאמרי להו ב"ה לב"ש לדידכו דאמריתו אסור להשתמש בכוס שאחוריו טמא משום ניצוצות אפ"ה הא עדיפא דתכף לנט"י סעודה הא לב"ש דאסור להשתמש בכוס שאחוריו טמא וס"ל דצריך ליטול תחילה קודם מזיגה דאם לא יטול תחילה יטמאו משקין שאחורי הכוס מחמת ידיו ויחזרו ויטמאו את הכוס א"כ למזיגה צריך נטילה א"כ אמאי הוי היסח הדעת בנטילה נהי דמזיגה צריך דקדוק מ"מ לעולם כשמוזג את הכוס בידים טהורות אמאי לא נטמא הכוס דהא הוי היסח הדעת מידיו כיון דצריך דקדוק וע"כ כיון דלזה גופא צריך ידים טהורות אין זה היסח הדעת מידיו א"כ אמאי הוי המזיגה היסח הדעת בידיו לסעודה הא לזה גופא צריך נט"י כמו לסעודה ולהרמב"ם ז"ל אתי שפיר דאין סתם ידים מטמאין משקין חולין אבל לפת סתם ידים צריך נטילה א"כ לעולם במזיגת הכוס הוי היסח הדעת מידיו רק הכוס לא נטמא דהיסח הדעת עושה רק סתם ידים וסתם ידים אין מטמאין משקין שאחורי הכוס ולא נטמא הכוס אבל לסעודה דהיסח הדעת פוסל בידיו משום דהו"ל סתם ידים הוי המזיגה היסח הדעת דא"צ לשמור ידיו בשביל מזיגת הכוס ומסח דעתיה

ובעיקר טומאת סתם ידים נראה אף דאמרינן משום ידים עסקניות הן אין זה טומאת ספק דחיישינן שמא נטמאו ידיו אלא טומאת ודאי היא דרבנן גזרו טומאת ודאי על סתם ידים שלא שמרן וידים עסקניות הן הוא רק הטעם דמשום זה גזרו על סתם ידים אבל לאחר שגזרו הוי טומאה ודאית וראיה לזה דאמרינן בפ"ק דשבת דידים תחילת גזירתן לשריפה וכתב הרמב"ם ז"ל פ"ח מהל' אבה"ט ה"ח דעל סתם ידים שורפין את התרומה ע"ש ואי סתם ידים הוא משום חשש שמא נטמאו א"כ לחשבינהו בהדי ו' ספיקות ששורפין את התרומה וכמו ספק בגדי ע"ה דטמאים משום ספק שמא נטמאו, ועוד אי סתם ידים הוא מדין ספק אמאי מברכין על נטילתן הא ספק דדבריהם לא בעי ברוכי וכמו דמאי דאין מברכין על הפרשתו משום דחכמים חששו שמא אינו מעושר והצריכו לעשר אינו טעון ברכה כדאמרינן בשבת (כ"ג) ה"נ חכמים חששו שמא נטמאו ידיו והצריכוהו לנטול ואמאי מברכין עליהם ומוכח דאין זה משום חשש שמא נטמאו רק דרבנן גזרו ודאי טומאה על סתם ידים, עוד נראה להביא ראיה מהירושלמי חגיגה פ"ב ה"ה דמקשינן שם על הא דתניא הנוטל ידיו למקדש צריך ליטול מי רביעית היינו לאכילת קדש הא לקדש צריך טבילה ומשנינן שם בחד תירוצא דכאן בידים טמאות וכאן בסתם ידים דסתם ידים סגי בנטילה אף לקדש ע"ש ואי נימא דגזירה דסתם ידים היה