מקדש דוד חלק ג מ

אוכלין והתוס' כתבו דנגיעה אינו חיבור רק מיירי שהפחות מכזית היה מחובר עם כביצה אוכלין רק הוא יד אך להפחות מכזית דאם היה מגביה היד היה עולה עמו רק הפחות מכזית ע"ש, והנה מזה יוצא דבר חדש דאע"ג שהוא יד לפחות מכזית מ"מ מכנסת טומאה לכל הכביצה אוכלין אעפ"י שאינו יד להם ומשום כיון שהוא יד למקצתו מכניס טומאה לאותו מקצת וכיון דאותו מקצת מחובר עם אוכלין אחרים עוברת הטומאה מזו לזו והנה לפ"ז נכנסת הטומאה ע"י ב' דינים של חיבור, ובזה יש ליישב קושית התי"ט טהרות פ"א מ"ב דאמרינן שם בנבלת עוף הטהור דהכנפים והנוצה מיטמאות ומטמאות ופי' הר"ש והרע"ב ז"ל שם דהיינו אם נגע שרץ בהכנפים והנוצה מתטמאות מדין יד והקשה התי"ט ל"ל נגיעת שרץ הא נבלת עוף הטהור א"צ לא הכשר מים ולא הכשר שרץ דסופה לטמא ט"ח ע"ש ולפ"ז איכא נפקותא אם נצטרף נבלת עוף טהור עם אוכלין אחרים לכביצה ונעשה חיבור עמהם ונגע שרץ בהכנפים והנוצה דנכנסת הטומאה להאוכלין שנצטרפו עמהם ואף שהכנפים והנוצה הוא יד רק להנבלה ולא לשאר האוכלין לא איכפת לן בזה וכמ"ש בתוס', והנה בחולין (קי"ט) גבי שני שומרים מהו שיצטרפו אמרינן ת"ש ראב"ע מטהר בשל פול ומטמא בשל קטנית מפני שרוצה במשמושן וכתב רש"י ז"ל דקס"ד דב' וג' שרביטין מצטרפין לכביצה עם האוכלין אלמא ב' שומרין מצטרפין לכביצה עם אוכלין שבהם ובגמרא דחינן ואמרינן בקולחא ומשום יד וכתב רש"י ז"ל משום דהוי יד לכלהו שרביטין ע"ש ויש לעיין ל"ל משום דהוי יד לכלהו שרביטין אף אם היה יד רק לשרביט אחד סגי כיון שיחד יש באוכלין כביצה ומצטרפין האוכלין זה עם זה דאם אין מצטרפין מאי מהני שהוא יד לכלהו שרביטין הא אין יד מהני לצרף א"כ אפילו אם אינו יד אלא לשרביט אחד ג"כ מכניס טומאה לכלהו וכמו ביש יד לפחות מכזית אם הפחות מכזית הוא עם אוכלין אחרים מכניס טומאה לכולן ונראה דאוכלין שבכל השרביטין אף שמצטרפין לכביצה אין זה חיבור גמור רק הוי כמו אוכל פרוד דהוי חיבור להצטרף לכביצה ולא הוי חיבור לענין שהנוגע בפרידה יהא חשיב כנוגע בכל הפרידות כדאמרינן בעדיות ועיין ברמב"ם וראב"ד ז"ל פ"ו מהל' ט"א הי"ז דבעינן שיגע בכל הפרידות ע"ש א"כ הכא בעינן שיהא יד לכולהו שרביטין ואז מכניס טומאה לכלהו מדין יד והוי כנגיעה בכל השרביטין אבל אם אין יד רק לשרביט אחד אין הטומאה עוברת משרביט לשרביט דאינן גוף אחד שיעבור הטומאה מזו לזו דרק להצטרף לשיעור כביצה חשיבי חיבור אבל היכא שהן חיבור גמור סגי אם הוא יד רק למקצתו

איבעיא לן בחולין (קכ"ח) המשתחוה לחצי דלעת מהו שתעשה יד לחברתה ופי' רש"י ז"ל דהיינו דהחצי שהשתחוה יעשה יד להחצי השני לעיולי לה טומאת אוכלין ונהי דטומאה יוצאה לה מגופה היינו טומאת עכו"ם האי טומאה מדרבנן והאיבעיא לענין טומאה דאורייתא לקבל טומאה מן השרץ להביאה לחברתה להיות חברתה ראשונה כאילו נגעה עצמה בטומאה שניה לטומאה פשיטא לן דלא הויא ההיא חברתה שהרי זו לא קבלה טומאה לעצמה ע"ש וזה דדחקו לרש"י לאוקמא דהאיבעיא הוא רק לענין דאורייתא ולא כתב דנ"מ אף מדרבנן ואף דהחצי דלעת שהשתחוה י"ל טומאת עכו"ם מ"מ בשביל האי טומאה לא נטמאה חצי השני משום דהוי מגע בית הסתרים נראה משום דבעי רש"י ז"ל לאוקמא אף למ"ד חיבורי אוכלין כמאן דמפרתי והיינו היכא דמקצתו אסור ומקצתו מותר דעומד לחתוך אמרינן כמאן דחתוך וכמ"ש תוס' חולין ע"ג וה"נ הרי חציו אסור בשביל עכו"ם וחציו מותר א"כ ליטמא החצי דלעת השני מדין מגע שנגע בהחצי שהשתחוה וזה דלא כתב דנ"מ ג"כ מדרבנן וכגון דליכא בהחצי שהשתחוה כזית דשיעור עכו"ם לטומאה הוא כזית משום דא"כ החצי השני ג"כ אין בו כזית דהא מיירי שהשתחוה לחצי א"כ תלוי האיבעיא בפלוגתא אם יש יד לפחות מכזית, והנה בזה יש לעיין מ"ש רש"י ז"ל דהחצי השני שניה לטומאה ודאי לא הוי שהרי זו לא קבלה טומאה לעצמה תי"ל כיון דהכא מיירי לענין דאורייתא א"כ אפילו אי קבלה חברתה טומאה לעצמה ג"כ אי אפשר לזו להיות שניה דהא אין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא

הקשו התוס' חולין (קי"ז ע"ב) על ההיא דפסחים בענבים שנטמאו דאמרינן דורכן פחות פחות מכביצה דקסבר משקין מפקד פקודי ואמאי לא נטמאו המשקין בנגיעת הקליפה משום שומר ע"ש ונראה לומר דל"ש ידות ושומרין במשקין כלל דדין ידות ושומרין הוא רק דאף שאין ראוין לאכילה חשיבי כמו ראוין ידות לענין להכניס ולהוציא ושומר אף להצטרף וכמ"ש התוס' חולין (קכ"ח ע"א) ד"ה בהמה ושם ד"ה הרי דאם דבר אחר גורם להיד שלא היה מקבל טומאה אפילו אם היה ראוי לאכילה כגון אם היה היד איסורי הנאה לר"ש דבעינן אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים לא מהני אף מדין יד ע"ש דדין יד מהני רק לשוויי מה שאינו ראוי לאכילה כראוי לאכילה ומתטמא יחד עם האוכל דהוי כהאוכל עצמו והכא בענבים דמשקין מפקד פקודי הזג בלא"ה ראוי לאכילה אלא דאינו משקה א"כ מה שהזג הוא שומר למשקה אי אפשר להיות עליו שם משקה דדין יד ושומר עושה רק מה שאינו ראוי לאכילה כראוי לאכילה יד להכניס ולהוציא הטומאה ושומר אף לצרף ואוכל אי אפשר להיות משקה ומש"ה ל"ש יד ושומר למשקין וכן אמרינן להדיא בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל פ"ב דטבול יום חומר באוכלין מה שאין במשקין שהאוכלין י"ל ידות משא"כ במשקין ע"ש וזה דלא חשיב ג"כ שומרין נראה משום דשומר הוא להצטרף וזה ל"ש במשקין לפמ"ש רוב הראשונים ז"ל דמשקין מטמאין בכ"ש א"כ ל"ש בהן צירוף ושומר במשקין הוא ג"כ רק מדין יד להכניס ולהוציא ואין ידות במשקין: סימן מח ידים מסואבות

גרסינן בחולין (ל"ג) השוחט בהמה וחיה ועוף ולא יצא מהם דם כו' ונאכלין בידים מסואבות ושמעינן מכל הסוגיא שם דידים פוסלות את הקדש ואת התרומה ואת חולין שנעשו ע"ט קדש וע"ט תרומה ע"ש תו גרסינן בפ"ב דטבול יום קדרה שהיא מלאה משקין נגע בה טבול יום כו' ואם היה משקה חולין הכל טהור ואם היו ידיו מסואבות הכל טמא ע"ש ושמעינן מזה דידים מסואבות מטמאין משקה חולין

והנה הרמב"ם ז"ל בפה"מ בהקדמתו למס' ידים יצא לידון בדבר החדש וכתב דסתם ידים פוסלין רק את התרומה אבל משקין של חולין אין מטמאין אא"כ ודאי נטמאו ידיו ע"ש והנה בפ"ו מהל' ברכות כתב הרמב"ם ז"ל כל האוכל פת שמברכין עליו המוציא צריך נט"י ואעפ"י שהוא פת חולין ואעפ"י שאין ידיו מלוכלכות ואינו יודע להם טומאה לא יאכל עד שיטול שתי ידיו וכן כל שטבולו במשקה צריך נט"י תחלה ע"ש א"כ אף סתם ידים צריכים נטילה לפת של חולין ולטבולו במשקה וכ"כ להדיא בהקדמתו שם וצ"ל דאכילה שאני שהוא משום סרך תרומה וכיון דלתרומה סתם ידים טמאים ה"נ לאכילה דפת של חולין ומזה שכתב הרמב"ם ז"ל וכן דבר שטבולו במשקה מוכח דס"ל כפי' הקונטרס בפסחים (קט"ו) דזה דטבולו במשקה צריך נטילה הוא משום אכילה דהוי כמו נהמא ע"ש א"כ הוי נמי משום סרך תרומה דאי כהתוס' שכתבו שם דטבולו במשקה דצריך נטילה הוא רק