מקדש דוד חלק ג לח

יטמאו עתה יחד מחמת הבית ג"כ אם יגעו אח"כ אוכלין אחרים במקום הכזית יטמאו דהוי כמו מקרצת תחלה והשיך לה אחרות דכ"ז שלא פירשו כולן תחילות מדין חיבור והנוגע במקרצת שהשיך הוי כנוגע בהמקרצת שהיא תחלה ואע"ג דלאחר שפירשה היא שניה בשעת חיבורה ה"ה כמותה ה"נ בשעת חיבור הכזית דינו כהכביצה שנצטרף עמה ורק בנבילה ואמ"ה שהן טומאה חמורה ובטומאה חמורה ל"ש חיבור א"כ איכא נפקותא מה שמתטמאים יחד טומאת אוכלין לענין נגיעת אוכלין אחרים במקום הצירוף אך זה י"ל רק להתוס' דאף הכזית כבר נטמא מדרבנן קודם הצירוף א"כ מצטרף עם הכביצה להיות חיבור כמו מקרצת ראשונה והשיך לה אחרת אך להרשב"א ז"ל דהכזית לא נטמא קודם אף מדרבנן הוי כמקרנת שלישית והשיך לה אחרת כיון דזו טמאה וזו טהורה אף קודם שהפרישן אינו חיבור זו לזו וע"כ נ"ל כמ"ש ודברי הרשב"א ז"ל צ"ע

והנה לרבינא דאמר חבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמיין וכתבו התוס' (חולין ע"ג) דהיינו היכא דמקצתו אסור ומקצתו מותר דעומד לחתוך א"כ במקרצת שלישית והשיך לה אחרת דזו תרומה טהורה וזו תרומה טמאה וזו אסורה וזו מותרת לכאורה א"צ לטעם דמתחילה אין נעשין חבור זה לזה דאפילו אם היה קודם חבור ואח"כ נעשה מקצתו אסור ומקצתו מותר ג"כ כמאן דמפרתי דמי דהא בפסחים פ"ה באבר שיצא מקצתו מתחלה היה חבור וכשיצא מקצתו ונעשה זה אסור והשאר מותר אמרינן דהוי כמאן דמפרתי וה"נ במקרצת שלישית והשיך לה אחרת וא"כ לפ"ז יקשה הא דאיבעיא לן (בחולין קכ"ח) המשתחוה לתני דלעת מהו שתעשה יד לחברתה דמקצת אוכל חשיב יד כמ"ש בתוס' שם ואמאי הוי חבור הא האי חצי שהשתחוה נאסר בהנאה והשאר מותר א"כ נימא חבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמיין ונראה לומר דלא אמרינן חבורי אוכלין כמאן דמפרתי רק לענין טומאת בית הסתרים אבל להכניס ולהוציא הטומאה לא והטעם משום דבחבורין אמרינן ג"כ דאין עולין מטומאתן אלא בשנוי מעשה כדאמרינן (בסוכה י"ג) גב' הקוצר לסיכוך אי"ל ידות ואם קצרן לאכילה ואח"כ נמלך עליהן לסיכוך אמרינן שם דלא מהני משום דכל הכלים יורדין לתוך טומאתן במחשבה ואין עולין מטומאתן אלא בשנוי מעשה ע"ש כיון דמתחלה היה לו תורת יד להכניס ולהוציא טומאה לא נפקע ממנה אלא בשנוי מעשה וה"נ במשתחוה לחצי דלעת כיון דקודם היה חבור להכניס ולהוציא אף דעתה זה אסור וזה מותר ובשביל זה עומד לחתוך מ"מ שנוי מעשה לא הוי ורק לענין מגע בית הסתרים דאין זה עליה מטומאה אלא אדרבה ירידה לטומאה דיתטמא מקצתו ע"י מה שנוגע במקצתו השני בזה אמרינן כמאן דמפרתי משום דעומדין לחתוך ולא חשיבי כדבר אחד ולא הוי מגע בית הסתרים ובההיא דמקרצת שלישית והשיך לה אחרת ע"כ צ"ל הטעם משום דמעיקרא אין נעשין חבור זה לזה דעומד להפרידן וא"צ שנוי מעשה דמעולם לא נעשו חבור זה לזה

ב) בזבחים (ק"ה) איבעי' לן הא דתניא חיבורי אוכלין ע"י משקין חיבור לטומאה קלה ואינו חיבור לטומאה חמורה מונין בו ראשון ושני או אין מונין בו ראשון ושני כו' וכתב הרמב"ם ז"ל פי"א מהל' אבה"ט ה"ו וחיבורי אוכלין ע"י משקין ה"ה חיבור לטמא טומאת אוכלין והדבר ספק אם חשובין כגוף אחד למנות בהן ראשון ושני ושלישי או חושבים זה האוכל שנגעה בו הטומאה ראשון והאוכל המחובר לו שני ע"ש וכתב הכ"מ דהרמב"ם ז"ל מפרש כן האיבעיא בזבחים אם מונין בו ראשון ושני היינו אם חיבור המשקין עושין אותן כגוף אחד או רק כנגיעה באוכל הראשון, יהנה יש לעיין דאי ע"י חיבור משקין חשיב רק כנגיעה ואם האוכל הראשון הוא תחלה הככר השני רק שני א"כ ל"ל לחיבור משקין כלל תי"ל דהאוכל הראשון שנגע במשקין נעשו תחלה כדין משקין שהם לעולם תחילה וא"כ האוכל השני שנגע במשקין נעשה שני וא"צ לזה לחיבור משקין כלל וכעין זה כתב הרמב"ם ז"ל בפה"מ בפ"א דטהרות מ"ט גבי ככרות של הקדש שבתוך גומותיהן מים מקודשין כו' דאמרינן אם יש ביניהם משקה טופח הכל טמא וכתב משום שהככר שנוגע בו הטומאה מטמא המשקין ונעשו תחלה וחוזרין המשקין ומטמאין הככר השני וכן כולם ונראה דהרמב"ם יסבור כרש"י ז"ל במנחות (כ"ד) דניצוק מחבר את האוכלין ולא כהתוס' שם וא"כ צריך לחיבור משקין באופן שחיבור המשקין היה ע"י ניצוק דמדין שהאוכל הראשון מטמא המשקין לא נטמא הככר השני כיון דבעלמא ניצוק אינו חיבור א"כ המשקין שבקצה השני לא נטמאו ואין מטמאין את האוכלין רק מדין חיבור עם הככר הראשון נעשה הככר שני

והנה ע"ז שכתב הרמב"ם ז"ל דהדבר ספק אם מונין בו ראשון ושני כתב הראב"ד ז"ל אינו כן אלא כבר פשטוה בזבחים שאין מונין בו ראשון ושני וכתב הכ"מ שם וטעם רבינו נראה שהוא מדגרס בפ' הקומץ רבה בעי ר' ירמיה צירוף כלי וחיבור מים מהו כו' וכיון דהא דמיא להך וסלקא בתיקו ה"ה לאידך ואע"ג דר"א בר חייא פשטה מ"מ מידי ספיקא לא נפקא ע"ש ואינו מובן אמאי הא בעיא דפ' הקומץ רבה דומה להאיבעיא דזבחים דנימא מדסלקא הך בתיקו ה"נ לההיא דזבחים ולענ"ד נראה דאדרבה מההיא דהקומץ רבה איכא פשיטות להפך דמונין בהו ראשון ושני דאמרינן שם חיבור מים וצירוף כלי ונגע טבול יום מבחוץ מהו כי תנן כלי מצרף הנ"מ דנגע מגואי כו' ע"ש ואי אמרינן דע"י חיבור משקין אין מונין בו ראשון ושני והוי הככר השני רק כנגע בראשון הא טבול יום רק פוסל ולא מטמא א"כ הככר השני אף אם תחשבהו כאילו נגע בהככר הראשון לא נטמא כלל ואף לגרסת השמ"ק דלא גריס שם ונגע טבול יום מבחוץ ג"כ יש להוכיח משם דע"י חיבור מים חשיבי כגוף אחד דאי חיבור מים הוי רק כנגיעה א"כ מאי איבעיא לן אי אמרינן תרתי צירוף כלי וחיבור מים דזה שייך למבעיא רק אי צריך שניהם הצירוף כלי והחיבור מים לדבר אחד כגון שנגעה הטומאה במה שבכלי שיהא חשיב כאילו נגעה הטומאה במה שבחוץ לזה צריך לשנים לצירוף כלי ולחיבור מים דהצירוף כלי מחברת הככר שבפנים שלא נגעה בה הטומאה עם הככר שבפנים שנגעה בו הטומאה והחיבור מים מחבר זה הככר שבפנים שלא נגעה בו הטומאה עם הככר שבחוץ ובזה אבעי' לן דילמא חדא אמרינן תרתי לא אמרינן וצירוף כלי וחיבור מים אין מועילים שניהם יחדיו אך אי נימא דחיבור מים הוי רק כנגיעה דהוי כאילו ככר השני נוגע בראשון וזה שייך אף בזא"ז דאם יטמא ככר בפ"ע ואח"כ יהיה חיבור משקין בין זה הככר לככר אחר ג"כ יטמא השני כיון דחיבור משקין חשיב כנגיעה א"כ מה שייך לומר אי אמרינן תרתי צירוף כלי וחיבור משקין דהא אם יטמא איזה ככר ע"י צירוף כלי בלבד ואח"כ יחבר אותו הככר עם ככר אחר ע"י משקין אטו לא יטמא הככר השני דהא אוכל שנטמא ע"י צירוף כלי דינו כאוכל טמא לכל דבריו וא"כ עתה הוי כנוגע האוכל השני בראשון דנטמא השני א"כ כשעושה יחד צירוף כלי וחיבור משקין יטמא מקודם האי ככר שבפנים ע"י צירוף כלי ואח"כ יחזור ויטמא הככר שבחוץ ע"י חיבור משקין וע"כ דחיבור משקין עושה כגוף אחד ולא כנגיעה זה בזה והיינו שהשרץ שנגע בככר זה הוי כנוגע גם בהשני וצירוף כלי הוא ג"כ דחשיב כגוף אחד א"כ אם נגע שרץ בככר אחד בפנים שיהא חשיב כאילו נגע השרץ במה שבחוץ צריכים להיות כל הככרים כגוף אחד וזה ע"י צירוף כלי וחיבור משקין וצריכים להיות כולן כגוף אחד בבת אחת בשעת נגיעת הטומאה דאז אם הם כגוף אחד אם נגע השרץ באחד הוי כנגע בכולן וחדא אמרינן תרתי לא אמרינן וכשנגע השרץ בפנים שיהא חשוב כאילו נגע השרץ בהככר שבחוץ דלזה בעינן תרתי