מקדש דוד חלק ג לז

הכשר דבפסחים (ט"ז) עבדינן צריכותא אמאי אצטריך תרי קראי לתלושין ולמחוברין ואמרינן דאי תני מחוברין משום דקיימי בדוכתייהו חשיבי אבל תלושין כו' א"כ משקה הפה נהי דאדם תלוש הוא לענין הכשר מ"מ אפשר דכל דהמשקין קיימי בדוכתייהו חשיב כמחוברין להכשר דזהו החשיבות של מחוברין וצ"ע בזה: סימן מד. חבורין

איבעיא לן בשבת (צ"א) זרק כזית תרומה לבית טמא מהו ומסקינן דמיירי כגון דאיכא פחות מכביצה אוכלין בבית והאי משלימו לביצה מאי מדמצטרף לענין טומאה מיחייב נמי לענין שבת כו' והביא שם הרשב"א ז"ל בשם רב האי גאון דמיירי דהאי פחות מכביצה אוכלין שהיה בבית היו ג"כ של תרומה ותמה עליו הרשב"א ז"ל מאי איכפת לן אם האי פחות מכביצה היה של חולין ע"ש, ונראה לתרץ דהנה אמרינן בתוספתא פ"ב דטבול יום עיסה שקראה שם חלתה בצפונה ה"ז חיבור ניטלה חלתה מתוכה וחזר לתוכה ה"ז אינו חיבור ע"ש והטעם דאם ניטלה חלתה וחזר לתוכה דאינו חיבור הוא משום דחולין ותרומה אין חיבור זה לזה מפני שעומד להפרידן זו מזו וזה הטעם נמי מה דאמרינן בטהרות פ"א מ"ח מקרצת שהיתה תחלה והשיך לה אחרות כולן תחלה פירשו היא תחלה וכולן שניות היתה שניה והשיך לה אחרות כולן שניות פרשו היא שניה וכולן שלישות היתה שלישית והשיך לה אחרות היא שלישית וכולן טהורות בין שפירשו ובין שלא פירשו וכתב הר"ש ז"ל שם משום דמקרצת תחלה והשיך לה אחרות וכן אם היתה שניה והשיך לה אחרות כיון דלאחר שפרשו אשתייר בהו טומאה חשיב חיבור ומש"ה קודם שפירשו כולן תחלה אבל מקרצת שלישית והשיך לה אחרות דאם פירשו לית בהו טומאה דאין שלישי עושה רביעי בתרומה הלכך אפילו לא פירשו לא חשיבי חיבור וטהורות ע"ש ואף דהכא כולן של תרומה מ"מ כיון דלאחר שפירשו זו טמאה וזו טהורה א"כ עומד להפרידן זו מזו ואינו חיבור דכל שעומד להפריד זו מזו לא חשיב חיבור כדאמרינן בריש טבול יום המפריש חלות ע"מ להפריש ונשכו אינו חיבור מפני שכל שעומד להפריש זו מזו אינו חיבור ע"ש וחולין ותרומה לעולם עומד להפריש זו מזו ומש"ה ניטל חלתה וחזר לתוכה אינו חיבור וזה דבקרא שם חלתה בצפונה קודם שהפרישה הוי חיבור הוא משום דקודם שקרא שם היה חיבור לא בטל החיבור ע"י שעתה עומד להפריש זו מזו דכל שהיה חיבור קודם אינו מתבטל החיבור ע"י שאח"כ עומד להפרידן אא"כ התחיל לפרקן כדאמרינן בעוקצין פ"ב מ"ה ע"ש אבל בשניטל חלתה וחזר לתוכה אינו נעשה עתה חיבור מפני שעומד להפריד ולכן כתב רב האי גאון דמיירי שהפחות מכביצה אוכלין היו ג"כ של תרומה דאם היו של חולין אין נעשין חיבור עם הכזית של תרומה דתרומה וחולין אין נעשין חיבור זו לזו ואין מצטרפין יחד לכביצה

והנה הרשב"א ז"ל הקשה שם למה נקטו בגמרא דוקא שהי' שם פחות מכביצה אוכלין אפילו הי' שם כביצה אוכלין שייך למבעיא דהא האי כזית תרומה שזרק צריך צירוף עם הכביצה כדי להטמא וכן הקשו בתוס' שם ע"ש ולפ"ז אתי שפיר דאם הי' שם כביצה אוכלין א"כ אותן אוכלין כבר נטמאו מהבית קודם שזרק ואפילו היו כולן של תרומה כמ"ש רב האי גאון מ"מ האי כזית תרומה קודם שנצטרף עם הכביצה לא נטמא א"כ זו תרומה טהורה וזו תרומה טמאה ותרומה טמאה וטהורה אינן חיבור זו לזו וכדאמרינן בפ"א דטהרות במקרצת שלישית והשיך לה אחרות דכיון שזו טמאה וזו טהורה אין נעשין חיבור זו לזו דאף להצטרף לכביצה בעינן חיבור דהא בעינן שיהיו גוש אחד כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ו מהל' ט"א הי"ז ולא סגי במה שנוגעין זו בזו דבעינן חיבור וכל דעומדין להפרד זו מזו אינו חיבור כלל ואף להראב"ד ז"ל דסגי באוכל פרוד בנגיעת החלקים זו בזו אבל מ"מ נגיעה בעינן ולא סגי מה שהטהרה נוגעת בכל החלקים אלמא בעינן חיבור רק ס"ל דנגיעה עושה חיבור להצטרף לכביצה וכל שעומד להפרד זו מזו אין כאן דין חיבור כלל

אך זה מתיישב שפיר רק להרשב"א ז"ל שכתב שם דאין אוכל מקבל טומאה פחות מכביצה לא מדברי תורה ולא מד"ס ע"ש א"כ אם הי' שם כביצה אוכלין ונטמאו קודם מחמת הבית וזו הכזית לא נטמא הו"ל קודם הצירוף זו טמאה וזו טהורה ואין נעשין חיבור אבל להתוס' שכתבו בשבת שם דרק מדאורייתא אין אוכל מקבל טומאה פחות מכביצה אבל מדרבנן מקבל והיינו דהאיבעיא שם הוא מדמצטרף להטמא מדאורייתא מיחייב נמי לענין שבת י"ל כיון דמ"מ נטמא הכזית של תרומה שזרק מחמת הבית מדרבנן קודם שנצטרף עם האוכלין ל"ש בזה דאין תרומה טהורה וטמאה מצטרפין זו עם זו כיון דזו ג"כ טמאה מדרבנן א"כ אמאי עומדין להפריש זו מזו הרי שניהם בשריפה דאם תרומה מקבלת טומאה מדרבנן בפחות מכביצה ג"כ נשרפת א"כ נשרפין יחד דאוכל שנטמא בטומאה דרבנן נשרפת עם האוכל שנטמא בטומאה דאורייתא כדאמרינן בסוגיא דר"ח סגן הכהנים א"כ אין עומדין להפרד זו מזו

הנה התוס' והרשב"א ז"ל שם תי' דמש"ה נקט פחות מכביצה אוכלין ולא כביצה כיון דקודם הצירוף כבר נטמאו שוב אין מצטרפין להתטמא עוד הפעם עם הכזית משום דשבעה לה טומאה דבעיא היא במנחות ע"ש, והנה בכריתות כ"א גבי נבלה דאמרינן דמשכחת בה טומאה קלה בלא טומאה חמורה כגון דאיכא פחות מכזית נבלה וצרפה לפחות מכביצה אוכלין כתבו התוס' שם אבל כזית וצרפה ליכא למימר דמהניא מחשבה לענין שיטמא האי כביצה אוכלין אחרים אפילו לא יגעו האוכלין בהנבלה רק בצירוף דא"כ לא מיישב מה דאמרינן בהמה שי"ל טומאה קלה דמשמע שיש נבלה שאין עליה רק טומאת אוכלין ואי הוי בה כזית הוי ביה ג"כ טומאה חמורה ע"ש אך בעיקר הדין מודו התוס' דכזית נבלה מצטרף עם פחות מכביצה אוכלין להטמא טומאת אוכלין לענין שאם יגעו אוכלין אחרים במקום הצירוף יטמאו ואף דאין לך שבעה לה טומאה יותר מכזית נבלה ומ"מ מקבל האי כזית נבלה יחד עם הפחות מכביצה אוכלין טומאת אוכלין ולא אמרינן שבעה לה טומאה והטעם כיון דאיכא נפקותא מהטומאה השניה לענין שאם יגעו אוכלין אחרים במקום הצירוף יתטמאו כה"ג לא אמרינן שבעה לה טומאה וכעין זה כתבו התוס' מנחות (כ"ד ע"ב) ד"ה כי גבי אמ"ה דמצטרף עם פחות מכביצה אוכלין לטמא טומאת אוכלין ואע"ג דאמ"ה י"ל טומאה חמורה לא אמרינן שבעה לה טומאה משום דאיכא נפקותא לענין להשלים לפחות מכביצה אוכלין להתטמא א"כ איכא חומרא גם בהטומאה השניה ע"ש וא"כ ה"נ בזרק כזית תרומה לבית טמא אם הכזית תרומה יצטרף עם כביצה אוכלין נהי דהאי כביצה כבר נטמא קודם מחמת הבית מ"מ איכא נפקותא בהאי טומאה שניה שמצטרף יחד עם הכזית לטמא את הכזית והוי ממש כההיא דאמ"ה שהביאו התוס' במנחות דמהני הטומאה שניה לענין שיטמא הצירוף של הפחות מכביצה אוכלין ואיכא נמי נפקותא מהטומאה השניה שנטמאו יחד עם הכזית לענין שאם יגעו אח"כ אוכלין אחרים במקום הכזית תרומה יטמאו וכההיא דכריתות מיהו להתוס' י"ל דזה שייך רק באמ"ה שצירפה עם פחות מכביצה אוכלין אחרים וכן כזית נבלה שצירפה עם פחות מכביצה אוכלין אחרים דנ"מ במה שמתטמאין עתה טומאת אוכלין יחד עם הפחות מכביצה אוכלין שצירף עמהם לענין שאם יגעו אח"כ אוכלין אחרים במקום הצירוף יתטמאו דאם לא יקבלו עתה טומאה עם הפחות מכביצה אוכלין אם יגעו אוכלין אחרים במקום הצירוף לא יתטמאו מחמת הנבלה או מחמת אמ"ה אבל הכא דאם הכביצה אוכלין נטמא קודם מחמת הבית לאחר שנצטרף עם הכזית שזרק אפילו אם לא