מקדש דוד חלק ג לו

וע"כ בכי יותן כו' עכ"ל ואע"ג שנושא אותה לשפכה ונראה דהוי בגדר רוצה בקיומה כמו לענין עכו"ם דכיון שרוצה לשפכן במקום אחר ולא כאן ורוצה בקיומן של המשקין עד שיגיע למקום פלוני חשיבי כמו לרצון וכמו הנוטל שכר לשבר בעכו"ם

אמרינן בטהרות פ"י מ"ד הנותן מן הסלים ומן המשטיח בש"א נותן בידים טהורות כו' בה"א נותן בידים טמאות ומפריש תרומתו בטהרה כו' דמיירי שלקטן לאכילה ונמלך עליהן לגת ב"ש סברי כיון דנמלך עליהן לגת מתכשרי וב"ה סברי דלא מתכשרי וזה דמפריש תרומתו בטהרה כתב בפה"מ דהיינו דכשיפריש תרומה לא יפריש אלא בידים טהורות ע"ש וקשה כיון דלא הוכשר אמאי לא יפריש אלא בידים טהורות וכבר עמד בזה המשנה אחרונה ונראה הטעם נהי דס"ל לב"ה דהמשקין שעל הענבים לא מכשרי כיון שלקטן לאכילה אף כשנמלך עליהן לגת דאינן לרצון מ"מ כשמפריש תרומה ע"כ המשקין שעל הענבים הוא ג"כ בכלל התרומה דאם לא יאסרו המשקין שהן טבל את הענבים וכיון שאף המשקין שעליהם עשה תרומה חשיב לרצון שנעשה רצונו ותיקן בהם את פירותיו ואף דמה שהן על הפירות אינו לרצון מ"מ לא גרע מסוחט את כסותו דאדרבה רוצה לנתקן מן הבגד מ"מ כיון שנתקיים מחשבתו שנתקן חשיב כמו תחילתו לרצון ה"נ הרי נתקיים בהם מחשבתו שעשאן תרומה על מקום אחר ואחשבינהו לאיזה דבר הוי כמו תחילתו לרצון

אמרינן בפסחים (ט"ז) דאיצטריך תרי קראי להכשר חד לתלושין וחד למחוברין ואמרינן דמתלושין לא הוי ידעינן מחוברין משום דתלושין שאני דאחשבינהו ע"ש ואע"ג דלעולם בין תלושין בין מחוברין בעינן שיפלו לרצון א"כ אחשבינהו צ"ל דבלאו קרא דמחוברין הוי אמינא דבעינן אחשבינהו קודם נפילה על הפירות כגון תלושין משא"כ כשנפלו על הפירות כשהן מחוברין אך בזה יש לעיין כיון שנפלו על הפירות א"כ ה"ה תלושין דכ"ז שהמים מחוברין לא מכשרי כמ"ש תוס' חולין (ל"א ע"ב) וכיון דבעינן שיפלו על הפירות לרצון א"כ נהי שנפלו על הפירות כשהמים מחוברין מ"מ אח"כ כשנתלשו ועתה הן תלושין יתכשרו עתה בתור מים תלושין ואי אפשר לומר דרק בשעת נפילה מכשירין ולא אח"כ הא אמרינן בב"מ (כ"ב) גבי עודנו הטל עליהן ושמח בכי יותן נגבו אעפ"י ששמח אינו בכי יותן ודייקינן שם מזה דאין שמחתו מהני למפרע ע"ש ובעודנו הטל עליהן ושמח קודם שנגבו אמאי בכי יותן כיון דאין שמחתו מהני למפרע א"כ בשעת נפילה עדיין לא היו לרצון ומ"מ מכשרי ומוכח דהמשקין יכולים להכשיר אף לאחר נפילתן וצ"ל נהי דיכולים להכשיר אף לאחר נפילה מ"מ יש ג"כ דין בנפילה ובעינן שבשעת נפילה יהיה עליהן שם משקין ובעינן שיהיו אז משקין הראוין להכשיר ואם מחוברין לא מכשרי כיון דבשעת נפילתן היו מחוברים אי אפשר להו להכשיר אף אח"כ

כתבו התוס' נדה (נ') גבי עולשין שלקטן והדיחן לבהמה ונמלך עליהן לאדם צריכות הכשר שני ואע"ג דעולשין סתמא לאדם ומשום דהדיחן לבהמה לא פקעי שם אוכל מינייהו הטעם דצריכין הכשר שני הוא דשמא אין הכשר מועיל אף באוכל אדם אי הוי הכשר לצורך בהמה ע"ש, והנה יש לעיין טובא מי גרע ממשקה שתחילתו לרצון אעפ"י שאין סופו לרצון דכל שהיו המשקין על דבר תלוש לרצון המשקין בכי יותן אעפ"י שנפלו אח"כ על הפירות שלא לרצון ומ"ש מהמוריד את הבהמה לשתות דהמים העולין בפיה בכי יותן אעפ"י שהוא לצורך בהמה א"כ ה"נ בהדיחן לבהמה לא גרע מדבר תלוש אחר שהוא לרצון דהמים בכי יותן אעפ"י שאח"כ הן על הפירות שלא לרצון א"כ ברגע הראשון שהדיחן לבהמה לא גרע מדבר תלוש אחר וברגע השני מכשרי אף שלא לרצון כלל ולפמ"ש דאע"ג דאפשר למשקין להכשיר אף לאחר נפילה מ"מ בעינן דין נפילה ונהי מה שהדיחן לבהמה לא גרע מנפלו על דבר תלוש אחר לרצון מ"מ היכא דנפלו על דבר תלוש אחר לרצון בעינן שיפלו אח"כ על הפירות ואף דתו מכשרי אף שלא לרצון מ"מ בעינן נפילה על הפירות א"כ בכה"ג בתחילתו לרצון בעינן תרי נפילות דמה שנופלין על דבר תלוש לרצון מהני שאח"כ יכשירו אף שלא לרצון ומה שנופלין אח"כ על הפירות בין לרצון בין שלא לרצון מועיל שיכשיר א"כ הכא שהדיחן לבהמה דהיתה שם רק נפילה אחת אין נפילה אחת יכולה לעשות ב' פעולות שיעשה דין על המשקין שיהא אפשר להם אח"כ להכשיר שלא לרצון וגם יכשירו אח"כ ורק בנפלו על הפירות עצמן לרצון אז לא בעי תרי נפילות דלא בעינן אז שיעשה דין על המשקין שיהיה אפשר להם להכשיר שלא לרצון ובעינן רק הנפילה בשביל הכשר אך בהדיחן לבהמה דאין זה הכשר לרצון כיון שהיה ההכשר בשביל בהמה ומדין משקה שתחלתו לרצון בעינן תרי נפילות

אך בעיקר מ"ש דבעינן דבשעת נפילה על הפירות שיהיה עליהן תורת משקין ושיהיו ראוין להכשיר יש לעיין מהא דאמרינן בחולין (ל"ו) בנתקנח הדם בין סימן לסימן דאם ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף מכשיר דדם שחיטה הוא ואם אינה לשחיטה אלא לבסוף אינו מכשיר דדם מכה הוא ואם לא נתקנח הדם בינתים בגמר שחיטה חשיב אף האי דם של תחילת שחיטה דם שחיטה ומכשיר אז וע"כ רק מכאן ולהבא נעשה האי דם דם שחיטה דאי למפרע א"כ אף נתקנח הדם קודם גמר שחיטה יכשיר אח"כ למפרע ואע"ג דבשעת נפילה לא היה משקה כלל שהיה אז דם מכה דאינו משקה כלל ומ"מ אח"כ בגמר שחיטה שחל עליו תורת דם שחיטה ונעשה משקה מכשיר אז ואף שבשעת נפילה לא היה הדם ראוי להכשיר א"כ כ"ש כשנפלו על הפירות היו המים מחוברים ואח"כ נתלשו אמאי לא יכשירו עתה כשהן תלושין דמה התם דבשעת נפילה לא היו עדיין משקה כלל כ"ש דבשעת נפילה היו רק מחוברין וצ"ע

אמרינן במכשירין פ"א מ"ו הנופח בעדשים רש"א אינו בכי יותן וחכ"א בכי יותן וכתב הרמב"ם ז"ל בפה"מ שם דפליגי אם האי לחות היא רק זיעה או משקה הפה והר"ש ז"ל פי' שם דפליגי אי חשיבי לרצון וכן שם באוכל שומשמין באצבעו משקין שעל ידו רש"א אינן בכי יותן וחכ"א בכי יותן פי' ג"כ דפליגי בזה דר"ש סבר דללחלח אצבעו נתכוון ולא ללחלח ידו והקשה הר"ש ז"ל מ"מ להוי כמשקין שתחלתן לרצון אעפ"י שאין סופן לרצון ע"ש, והנה התוס' פסחים (כ' ע"א) כתבו דלשמואל דס"ל טומאת משקין דאורייתא ודריש יטמא ממש ולא להכשר וליכא תרי קראי להכשר א"כ רק מחוברין מכשרי ולא תלושין ע"ש וא"כ לפ"ז לר"ש דס"ל בפסחים שם דטומאת משקין אף לטמא אחרים דאורייתא תלושין לא מכשרי א"כ האי רוק דמכשיר משום תולדות למים כדאמרינן בפ' בתרא דמכשירין כיון שהוא תלוש אינו מכשיר דלא עדיף ממים עצמן א"כ י"ל דזהו טעמו של ר"ש בנופח בעדשים ובאוכל שומשמין דאינו בכי יותן ואף דר' יהודה ס"ל ג"כ בפסחים שם דטומאת משקין דאורייתא וס"ל במכשירין פ"ו מ"ו דמי גשמים מכשירין שאני מי גשמים דחשיבי מחוברין כמבואר בהרמב"ם ז"ל בכמה מקומות דמי גשמים צריכים תלישה לרצון דכל שלא היה מעולם על דבר תלוש חשיבי מחוברין לענין הכשר אבל אדם חשיב תלוש לענין הכשר וכמו השוחה לשתות דהמים העולין בפיו בכי יותן דחשיב תחלתו לרצון שהיו על דבר תלוש לרצון א"כ רוק הוא תלוש ואינו מכשיר אך יש לעיין דנראה מפ"ו דמכשירין מ"ב דלר"מ משקה הפה מכשיר ואע"ג דס"ל לר"מ בפ"ק דפסחים דטומאת משקין דאורייתא והנה אפשר לומר דמשקה הפה חשיב כמו מחוברין לענין