מקדש דוד חלק ג לה

ט) הנה בהכשר בעינן שיפלו המשקין על הפירות ברצון ואמרינן נמי משקה שתחילתו לרצון אעפ"י שאין סופו לרצון היינו דאם היו על דבר תלוש ברצון מכשירין אח"כ אף שנפלו על הפירות שלא לרצון, והנה אמרינן בכריתות (ט"ו ע"ב) זב וטמא מת שהיו מהלכין בדרך וירדו עליהם גשמים אע"פ שסוחטין מצד העליון לצד התחתון טהורים שאין מחשבין עד שיצאו מכולן יצאו מכולן ה"ה מכשירין וכתבו התוס' שם אע"ג דכופה הקערה שלא ילקה הכותל אינו בכי יותן התם משום דלא ניחא ליה לגשמים דאתו וה"נ אע"ג דלא ניחא ליה מעיקרא מ"מ כיון שהוא בעצמו דוחקן להוציא מהם המים אחשבינהו והשמ"ק שם הביא בשם הרא"ש ז"ל אע"ג דהני משקין רצונו היה שלא היה בעולם ודומה לכופה קערה על הכותל בשביל שלא ילקה שאני הכא כיון שסוחט המשקין בידו להוציאן מקרי לרצון עכ"ל היינו דמפרשין דהטעם דלא ילקה הכותל אינו בכי יותן הוא משום דרצונו היה שלא יהיו הגשמים כלל בעולם ובנפילתן וכן פי' רש"י ז"ל בחולין (ט"ז ע"א) ע"ש ובשבת (י"א) בעינן למימר הטעם דכל אצולי מטינוף לא חשיבי ודחינן ואמרינן דטעמא הוא משום דלא בעי להו להני משקין כלל ע"ש, והנה אמרינן בתוספתא פ"ב דמכשירין המניח את האוד בגשמים לכבותו אינו בכי יותן ואם בשביל פחם ה"ז בכי יותן ע"ש ואע"ג דהתם ניחא ליה בגשמים ובנפילתן לכבות האוד ומ"מ אינו בכי יותן ונראה מזה דלהכשר בעינן שיחשוב על הגשמים למלאכה הצריכה לגופה כמו לענין שבת ואם נתכוון לכבות את האוד שלא יבער יותר אין זה מלאכה לגופה רק שלא תבער יותר ורק לכבותו לעשות פחם הוא בכי יותן וכמו לענין שבת וכן אמרינן שם בתוספתא הוציא מסמר לגשמים לכבותו אינו בכי יותן אם בשביל לצרפו ה"ה בכי יותן ע"ש דבעינן שיהיו המשקין לאיזה תיקון בקום ועשה וא"כ קשה בההיא שלא ילקה הכותל ל"ל לטעם דאינו רוצה בגשמים כלל ובנפילתן תי"ל דאינו תיקון בקום ועשה רק למנוע שלא ילקה ואפילו ניחא ליה בגשמים ובנפילתן ג"כ אינו מכשיר וצ"ע

וכן יש לעיין מההיא דסוכה דאמרינן אתרוג של תרומה לא יטול משום שמכשירו וכתב רש"י ז"ל דנותן לתוך המים שלא ייבש וכן מה שהביאו התוס' בע"ז נ"ט מהירושלמי גבי אתרוג הבא מקסרין שהוא בחזקת מוכשר מפני שהיו מזלפין עליהם מים שלא יכמושו ע"ש ואע"ג דהכא הוא רק להציל שלא יכמוש וכמו באוד שלא ישרף ואמאי הוא בכי יותן ואפשר דשאני היכא דנפל על דבר אחר כמו באוד ומסמר והטעם דמכשיר הוא משום דכל משקה שתחילתו לרצון אף שאין סופו לרצון בזה בעינן דוקא אם היה בשביל תיקון בקום ועשה אבל בנפלו על הפירות עצמן כל שהוא לרצון אף אם רק כדי להציל ג"כ מכשיר אבל מכותל אכתי צ"ע

ומ"ש התוס' והרא"ש ז"ל בזב וט"מ שמהלכין בדרך דמש"ה בסוחטין ויצא מכולן מכשירין ואף דלא ניחא להו כלל בהנך גשמים והוי כמו שלא ילקה הכותל שאני הכא כיון שסוחט בידו להוציאן מקרי לרצון יש לעיין דאמרינן פ"ד דמכשירין בעריבה שירד לתוכה הדלף דנטלה לשופכה אינו בכי יותן ואע"ג ששופכה בידיו ומה לי אם שופך בידיו המים מן העריבה ומ"ל אם סוחטן מבגדו הרי ג"כ שופכן לחוץ ועוד מ"ש מפירות שבללן כדי לנגבן דאמרינן במכשירין פ"ה מ"ג דאינן בכי יותן אע"ג דבללן בידיו והתם נמי הרי סוחטן כדי לנגב בגדו

כתב הרמב"ם ז"ל פי"ב מהל' ט"א ה"ו מי שירדו עליו גשמים אפילו אב הטומאה המים שעליו אעפ"י שירדו מצד העליון לצד התחתון טהורים והוא שינתקם מעליו בכל כחו כו' ועיין בכ"מ שם שפי' דברי רבינו דמיירי שהמים ירדו מאליהן מצד העליון לצד התחתון ואפילו יצאו מכולן טהורים והא דטהורים לאחר שיצאו מן הבגד הוא במנתקן בכל כחו שאל"כ בשעת פרישתן נתטמאו מחמת נגיעתן בהטומאה אח"כ כתב הרמב"ם ז"ל ובזמן שהן טהורין אין מכשירין וכתב הכ"מ דהיינו בין שהמים עליו ובין שיצאו מן הבגד מפני שאינן לרצון ע"ש, והנה יש לעיין כיון דזה דטהורים כשיצאו מן הבגד הוא דוקא בנחזין בכל כחן דלא נגעו בשעת פרישתן א"כ לענין הכשר אמאי אין מכשירין אז ומאי נ"מ לענין הכשר אם נתזין בכל כחן ללא נתזין היינו אם נגעו בטומאה או לא ואמאי כתב הרמב"ם ז"ל דבזמן שהן טהורין היינו בנתקן בכל כחו אין מכשירין עוד יש לעיין דהא הרמב"ם ז"ל מיירי שלא סחט אלא מעצמן יצאו הגשמים כמ"ש שם להדיא וכתב הרמב"ם ז"ל שם לבתר הכי ואם ניער בכי יותן ע"ש א"כ תקשה קושית התוס' והרא"ש ז"ל שם אמאי מכשירין הא לא ניחא ליה בגשמים ובנפילתן כלל ותי' דכיון שסחט בעצמו חשיב לרצון אך הרמב"ם ז"ל דמיירי שלא סחטן ויצאו מאליהן א"כ איך כתב דאם לא נחזין בכ"כ טמאים ונראה להרמב"ם ז"ל דזה דאמרינן בשבת (י"א) בכופה הקערה ע"ג הכותל בשביל שלא ילקה משום דלא קא בעי למשקין כלל זהו רק להכשר דאינו בכי יותן [דאף בטומן פירותיו בנהר מפני הגנבים אינו בכי יותן וכתב הרמב"ם ז"ל בפה"מ דהוי בלילה באונס דאינו רוצה בעצם הבלילה דאם אפשר להשלים כוונתו בלא בלילה היה עושה כן ע"ש וכ"ש שלא ילקה הכותל דאינו רוצה עצם ירידת המים על הקערה רק להציל הכותל ואם לא ירדו הגשמים כלל ניחא ליה יותר דודאי הוי בלילה באונס דאם היה אפשר להשלים כוונתו שלא ילקה הכותל בלא בלילת הקערה היה עושה] אבל לענין קבלת טומאה דבעינן רק שיחשב את מי גשמים כל שנעשה רצונו בהם שיצאו מבגדיו אע"ג דאם לא ירדו כלל היה ניחא ליה יותר מ"מ השתא שירדו עליו ואח"כ יצאו וניחא ליה בהאי יציאה סגי לקבלת טומאה ומש"ה בלא נתזין בכל כחן מקבלין טומאה בשעת פרישתן וז"ש הרמב"ם ז"ל דבזמן שהם טהורים אין מכשירין דהיינו אם נתזין בכל כחן אין מכשירין הוא משום דלענין הכשר כיון שרוצה יותר שלא ירדו כלל אין מכשירין כדאמרינן בשבת דהא מיירי הכא שיצאו מאליהן מבגדיו ומש"ה אין מכשירין וזה דאם לא נתזין בכל כחן מכשירין נראה הטעם משום כיון דבכה"ג נטמאו המשקין שנגעו בשעת פרישתן בהטמא ומשקין טמאים מכשירין בין לרצון ובין שלא לרצון ומש"ה מכשירין, כן נ"ל פירוש דברי הרמב"ם ז"ל

והנה הראב"ד ז"ל כתב שם הטעם בירדו מצד העליון לצד התחתון דטהורים הוא משום דבטלים אגב גופו אין נחשבין עד שיצאו ממנו במחשבה ע"ש, והנה יש לעיין ל"ל טעם דבטלין אגב גופו תי"ל דמי גשמים צריכים לעולם מחשבה כדאמרינן בכמה דוכתי וכ"ז דלא אחשבינהו אין מטמאין ונראה דמפרש דמה שהמים יורדין מצד העליון לתחתון חשיב ג"כ מחשבה והוי לרצון רק כיון שלא יצאו לגמרי בטלין אגב גופו ואינן משקה ונראה דהראב"ד ז"ל לשטתיה אזיל דס"ל בפ"י מה' ט"א דזה דמים טהורים בגוף דבלע מים טמאים והקיאן אף בלא טבילה טהורים בגוף משום דבטלים אגב גופו ע"ש דכיון דס"ל כאן דאפילו אם ירדו על גופו בטלין לגופו ואינן עוד משקה כ"ש בגופו דבטלו אגב גופו ואינן עוד משקה ונטהרו כיון דבטלו מתורת משקה וכמו בנפסלו משתיית הבהמה כיון דאינן עוד משקה כלל אפילו אם היו טמאים נטהרו והרמב"ם ז"ל דפליג התם על הראב"ד ז"ל וס"ל התם דבלא טבילה אין המים נטהרים בגוף דס"ל דאין בטלין אגב גופו ולא נפקו מתורת משקה א"כ כ"ש דעל גופו דאין בטלין מש"ה פי' כאן בענין אחר

ובההיא דפ"ד דמכשירין בעריבה שירד הדלף לתוכה נטלה לשופכה בש"א בכי יותן כתב הרמב"ם ז"ל בש"א כיון שלא שפכה במקומה כשמצא בה הנוטפים אבל נשאה במימיה כבר נרצה לו היות המים בה אותו הזמן