מקדש דוד חלק ג לד

בשלהי מכשירין ובחלב בהמה פלוגתא שם ר"ע ורבנן ע"ש ואמרינן בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל פ"ב דטבול יום חומר באוכלין מבמשקין דאוכלין א"צ מחשבה לאוכלין משא"כ במשקין וכתב הר"ש ז"ל דמשקין צריכים מחשבה כשיצאו מעצמן מן האוכלין וכן מי גשמים ע"ש ומזה נראה דסלי זיתים וענבים שהם מנטפין וכן מי גשמים שצריכים מחשבה אין זה משום דאין עומדין לשתיה דא"כ אף באוכלין כן דהא אוכלין שאין עומדין לאכילה צריכים מחשבה אלא דין הוא במשקין דצריכים מחשבה ובזה שאני משקין מאוכלין וכן אמרינן בירושלמי תרומות פי"א ה"ב דאוכלין המיוחדין לאדם א"צ מחשבה ומשקין המיוחדין לאדם צריכים מחשבה ונראה דזהו נמי מה דאמרינן בפ"ג דטבול יום דרוק היכא דלא אחשביה אינו מטמא ומשום דכל משקה צריך מחשבה וזה דיין ושמן א"צ מחשבה הוא משום דכיון שנעשין בידי אדם אי"ל מחשבה גדולה מזו אבל ביצאו מאליהן צריכים מחשבה וכן מי רגלים של בהמה לריב"י דחשיבי משקה בעינן שיקבלם בכלי כדאמרינן בתוספתא שלהי מכשירין דזהו דין בכל המשקין דצריכים מחשבה ונראה דה"ה דמעת עינו והיוצא מן האף שהן משקה ג"כ בעינן לרצון דלא עדיפי מרוק דדוקא לרצון ולא מצינו דמטמאין אף שלא לרצון אלא דם מגפתו וחלב האשה כדאמרינן בשלהי מכשירין ומשום דדם מגפתו לא משכחת לה אלא שלא לרצון כמ"ש רש"י ז"ל (שבת קמ"ד) וחלב האשה משום דדם נעכר ונעשה חלב כמ"ש רש"י ז"ל שם אך נראה דזה דאמרינן בירושלמי ותוספתא דזהו דין במשקין דצריכים מחשבה הוא רק לרבנן אבל לר"ע אין זה דין במשקין דהא ר"ע קאמר בשלהי מכשירין דזה דמי גשמים צריכים מחשבה הוא משום דרובן אינן לאדם כ"א לארצות ואילנות ע"ש א"כ כה"ג אף באוכלין צריכים מחשבה וס"ל לר"ע התם בחלב בהמה אף כשיצאו מעצמן כיון דעומד לאדם א"צ מחשבה אך אנן לא קי"ל כר"ע ולרבנן נראה מכל הסוגיא התם שלהי מכשירין דכל משקה שיצא מעצמו צריך מחשבה א"כ זהו קולא במשקין דאוכלין כה"ג א"צ מחשבה ונראה דזה דבעינן במשקין לחשבן אינו רק לטומאה והכשר אלא דלא חשיב משקה כלל כ"ז דלא אחשבינהו דאמרינן בפ"ט דטהרות זיתים מאימתי מקבלין טומאה משיזיעו זיעת המעטן ואמרינן שם דאם דעתו להוסיף בהמעטן אינו מכשיר ואע"ג דהיוצא הוא שמן כיון דדעתו להוסיף אין היציאה לרצון ואמרינן שם דאם נפלו עליהן משקין טמאים אינו טמא אלא מקום מגעו ע"ש ויש לעיין הא ז' משקין מחברין את האוכלין וכיון שהיוצא הוא שמן נהי דאינו מכשיר משום דהוי שלא לרצון מ"מ לחברן שהמשקין הטמאים שנפלו על מקצתו שמכשירין ומטמאין את מקום מגען אמאי לא חשיב חיבור שיחשב הכשר וטומאה לכלו ונראה מזה דכל שיצאו שלא לרצון אין תורת משקה עליהן אף לענין חיבור וזה דאמרינן שם דאם אין דעתו להוסיף דנגמרה מלאכתן ונפלו עליהן משקין טמא הכל ע"כ אין הטעם לפי שהוכשרו בהשמן היוצא וכשנפלו משקין טמאים על מקצתו ונטמא הזית אותו הזית חוזר ומטמא את השמן והשמן חוזר ומטמא שאר הזיתים דהא לטמא אחרים בעינן כביצה א"כ זית אינו מטמא אחרים וע"כ הוא משום דכל הזיתים חשיבי חיבור זה לזה בשביל השמן דז' משקין מחברין את האוכלין וכשיצא שלא לרצון אף לחבר אינו משקה, והנה בטבול יום פ"ג מ"ד איכא למ"ד דלאו דוקא ז' משקין אלא אפילו מי פירות מחברין את האוכלין וצ"ל דהמשקה היוצא שלא לרצון גרע טפי ממי פירות דמי פירות משקין הן רק דאמעוט מטומאה ומהכשר משום די"ל שם לווי כדאמרינן בת"כ אבל לחבר מחברין אבל יצאו מאליהן שלא לרצון אינו משקה כלל

והנה זה דמשקין צריכים מחשבה וכן מי גשמים שכתבו התוס' ב"ב (צ"ז) דצריך תרתי שיחשב שיהיו משקין וג"כ דניחא ליה על הפירות אין זה דצריך דוקא לחשוב עליהן לשתיה דהא אמרינן במכשירין פ"ד מ"ב מי שירדו עליו גשמים כו' אם ניער בכי יותן ואמרינן בכריתות ט"ו זב וט"מ שהיו מהלכין בדרך וירדו עליהם גשמים וסוחטין כשיצאו מכולן מכשירין ע"ש ואף דאינו מחשבן לשתיה דבעינן רק שיחשבן לאיזה דבר וכן מוכח מהתוספתא פ"ב דהמוצא מסמר לגשמים לצרפו וכן אוד לגשמים לעשותו פחם ה"ז בכי יותן, והנה אמרינן בטהרות ובנדה י"ז דשלג לא אוכל ולא משקה חישב עליו למשקין מטמא טומאת משקין כו' ע"ש ויש לעיין מ"ש שלג דנקט הא כל משקין שבאין מאליהן ג"כ צריכים מחשבה וגם מי גשמים שהן משקה גמור צריכים מחשבה ולפ"ז אתי שפיר דהנפקותא בזה דמי גשמים שהן משקה בעצם רק משקין צריכים מחשבה סגי במחשב עליהן לאיזה דבר אבל שלג שאינו לא אוכל ולא משקה צריך דוקא מחשבה לשתיה ובזה שאני שלג משאר משקין

הנה זה דחלב האשה מטמא בין לרצון ובין שלא לרצון כתב רש"י ז"ל (שבת קמ"ד) משום דדם מגפתו הוא לעולם שלא לרצון ודם נעכר ונעשה חלב והר"ש ז"ל שלהי מכשירין השיג על רש"י ז"ל והקשה דא"כ ל"ל קרא לחלב האשה שהוא משקה דכתיב ותפתח את נאד החלב ותשקהו תי"ל משום דדם נעכר ונעשה חלב ועוד דם ירוק לרבנן אמאי אינו מכשיר מי גרע מחלב ועוד ל"ל קרא לדם הנדה שהוא משקה דכתיב ממקור דמיה הא דם נדה הוא שנעכר ונעשה חלב ע"ש ונראה דודאי לענין שיחשב משקה לקבולי טומאה לא שייך לומר דם נעכר ונעשה חלב דהא אפילו דם עצמו תלוי באיזה אופן שיצא דהא דם מגפתו חשיב משקה משום דמ"ל קטליה כולו ומ"ל קטליה פלגא אבל אם אותו דם עצמו יצא שלא ע"י מכה טהור (וכן בשחיטה אם אותו דם עצמו יצא ע"י נחירה ולא ע"י שחיטה אינו משקה] א"כ נהי דדם נעכר ונעשה חלב והוי כהדם עצמו מ"מ הרי הדם לא יצא ע"י מכה וליכא קטליה פלגא א"כ ודאי צריך קרא לחלב ולדם נדה שמכשיר אבל לענין שיטמא שלא לרצון שזהו משום חשיבות דכיון דדם מגפתו א"צ להיות לרצון א"כ יש להדם חשיבות אף בלא רצון וכיון דדם נעכר ונעשה חלב חשיב כהדם עצמו וא"צ להיות לרצון דלענין חשיבות אין נ"מ באיזה אופן יצא

אמרינן בירושלמי תרומות פי"א ה"ב דמשקה סרוח טמא ואוכל סרוח טהור משום דל"ד אוכלין למשקין דאוכלי בהמה לאדם אין באין במחשבה היינו דלא מהני בהו מחשבה לאדם תאמר במשקין שכן משקה בהמה לאדם באין במחשבה ע"ש ויש לעיין איך משכחת לה משקה בהמה כלל דהא אין מטמאין אלא ז' משקין לבד והנך משקין ראוין לאדם ולי"ל דמיירי בסרוח דהא אדרבה מינה ילפינן דמשקה סרוח טמא ואי מיירי ביתדן מתחלה לבהמה הא כה"ג אף באוכלין מהני מחשבה לאדם כדאמרינן בנדה נ' עולשין שזרען לבהמה ונמלך עליהן לאדם צריכין מחשבה כשיתלשו הא לכשיתלשו מהני מחשבה ואפשר דהיינו מי גשמים ואליבא דר"ע דס"ל בשלהי מכשירין דזה דצריכים כוונה הוא משום דמי גשמים אין רובן לאדם אלא לארצות ולאילנות ומ"מ מהני מחשבה לאדם ובאוכלין כה"ג כל שרובן לבהמה או לדברים אחרים אפשר דלא מהני מחשבה לאדם אך דחוק זה בכוונת הירושלמי וצ"ע

כתב הרמב"ם ז"ל פי"א מהל' ט"א ה"ג הנוטל מן הסלים ומן המשטיח של אדמה ואכל והותיר וזרקן לגת אע"פ שהיין מנתז על הענבים לא הוכשרו והקשה הראב"ד ז"ל כיון שזורקן לגת הלוא לדרכן זרק ולמה לא הוכשרו וכתב הכ"מ שם בטעם הרמב"ם ז"ל דכל שלקטו לכתחילה לאכילה אף שאח"כ זרקו לגת לא היה בכלל הגזירה של בוצר לגת הוכשר ע"ש ויש לעיין דהכא ל"ש אל הגזירה כלל דהא אמרינן בשבת שם דאם בצרו בקופות מזופפות לכ"ע הוכשר מדאורייתא דהגזירה היתה בשאר קופות גזירה משום קופות מזופפות דבקופות מזופפות כיון דאין המשקה הולך לאיבוד מכשיר מדאורייתא א"כ כ"ש בנותן לגת עצמו כיון דאין המשקין הולכין שם לאיבוד דהוכשר מדאורייתא: