מקדש דוד חלק ג לג

שנטמאת בספק אסור לטמאותה בטומאה ודאית שאני בית הפרס דהנה בירושלמי פסחים גבי הוסיף ר"ע על שמן של תרומה שנפסל בטבול יום שמדליק אותה בנר שנטמא בטמא מת מקשינן למ"ד ולד טומאה דרבנן מותר לטמאותה בטומאה דאורייתא והכא טבול יום וטמא מת שתיהן דאורייתא א"כ ר"ע אינו מוסיף כ"א גורע ומתרצינן בטבול יום של בית הפרס ע"ש אלמא דתרומה שנטמאת בטבול יום של בית הפרס מותר לטמא בטומאה דאורייתא וכ"ש בתרומה שנטמאת בבית הפרס עצמה דמותר לטמאותה בטומאה ודאית דבית הפרס ל"ד בזה לשאר ספיקות משום דעל בית הפרס שורפין את התרומה ולהראב"ד ז"ל דמפרש משום דאסור לגרום טומאה לחולין שבא"י ע"כ צ"ל דלא ס"ל כהתוס' דהטעם דאסור לגרום טומאה לחולין שבא"י הוא משום סרך תרומה דהא בתרומה עצמה מה שנטמא בבית הפרס מותר לטמא בטומאה ודאית וכ"ש בחולין וע"כ מפרש כרש"י ז"ל שהוא משום פסול הגויה דאסור לפסול גופו, והנה באוכל אוכלין טמאין מספק אינו פוסל גופו כדאמרינן בתוספתא (והביאה הרמב"ם ז"ל פט"ו מהל' אבה"ט ה"א] דהאוכל תרומה תלויה גופו טהור ואם יטמא הענבים בטומאה ודאית יפסול את גופו וזה אסור לגרום ואף דעל ספק בית הפרס שורפין תרומה אפשר דלטומאת הגויה שהוא מדרבנן כל שהוא ספק לא פסל הגויה

אמרינן במכשירין פ"ד מ"ו קופה שהיא מלאה תורמוסין ונתנוה לתוך המקוה כו' העלם מן המים היינו שהעלם אדם טמא התורמוסין הנוגעים בקופה טמאים לפי שהוכשרו והקשה הר"ש ז"ל שם ותימה מ"ש משק מלא פירות דפ"ק דלא הוכשרו במים הנוטפין מן השק כו' ע"ש ונראה דהכא כיון דהקופה טמאה בשביל שנגע בה הטמא דמיירי שהעלן אב הטומאה כמ"ש בפה"מ שם וכדמוכח להדיא ממתני' שם דקתני הנוגעין בהקופה טמאים אלמא הקופה טמאה וכלי טמא חושב משקה ומש"ה הוכשרו וסתמא דמתני' כר"מ דכלי טמא חושב משקה משא"כ בההוא דשק מלא פירות דלא מיירי בשק טמא מש"ה לא הוכשרו דאינן לרצון

ז) כתבו התוס' ב"ב (צ"ז ע"א) דבגשמים להכשיר בעינן תרתי שיחשוב אותו מתחלה שיהי' משקין ואח"כ בעינן ג"כ דניחא ליה אבל שאר משקין כגון מים ויין ושמן כיון דניחא ממילא הן מכשירין אפילו לא יחשוב אותו להיות משקה ע"ש, והנה בזה מתיישב קושית הרשב"א ז"ל ר"פ העור והרוטב דאמרינן שם כשם באוכלין אין מקבלין טומאה עד שיתלשו כן אין מקבלין הכשר עד שיתלשו והקשה דהא הטעם דאין מקבלין טומאה עד שיתלשו אמרינן בת"כ דא"כ טמאת את הכל א"כ כ"ש דאין מקבלין הכשר במחובר דא"כ הכשרת את הכל דהא כל הזרעים יורדין עליהם גשמים כשהן מחוברין וכן עמדו בזה בתוס' שם ע"ש ולפמ"ש התוס' בב"ב אין זה קושיא דבמי גשמים בעינן תרתי שיחשוב עליהן למשקה ואח"כ יפלו לרצון א"כ נהי דהגשמים יורדין על הזרעים לרצון מ"מ מחוסר מחשבה למשקה, והנה התוס' בב"ב שם הקשו ע"ז מההיא דהמעלה פירותיו לגג מפני הכנימה וירד עליהן הטל אם לכך נתכוין ה"ה בכי יותן ואעפ"י שלא החשיב אותו מתחילה להיות משקה ותי' דשמא טל חשיב טפי להיות משקה ממי גשמים ע"ש, והנה יש לעיין דאמרינן בתוספתא פ"ג דמכשירין העלה מפני הכנימה וירד עליהן גשמים אם שמח בכי יותן ע"ש ומוכח דאף בגשמים כן

אמרינן בפ"ב דמכשירין מי שפיכות שירדו עליהם גשמים אם רוב מן הטמא טמא אם רוב מן הטהור טהור כו' אימתי בזמן שקדמו מי שפיכות אבל אם קדמו מי גשמים אפילו כ"ש למי שפיכות טמא והקשה הראב"ד ז"ל בפ"ב מהל' ט"א מאי נ"מ אם קדמו מי שפיכות או קדמו מי גשמים ובפי' הרא"ש ז"ל שם כתב טעם החילוק דאם קדמו מי שפיכות המי גשמים לא נטמאו כיון דלא אחשבינהו ומש"ה מבטלין את המי שפיכות אבל אם קדמו מי גשמים אפילו כ"ש מי שפיכות שנפלו עליהן טמאים כיון שירדו כבר ניחא להו ומקבלי טומאה והוא שירדו לתוך כלי אבל בקרקע מחוברין נינהו ולא מקבלי טומאה עכ"ל, והנה יש לעיין דמי גשמים שירדו לכלי אפילו אם הם כבר בהכלי ג"כ אין מקבלין טומאה אם לא אחשבינהו אח"כ כדמוכח להדיא מב"ב (צ"ז) דאמרינן שם בתמד דאם הוא מים אינו מכשיר משום דתמדו במי גשמים ומקשינן וכיון דקא שקיל ורמי להו למנא אחשבינהו ואמרינן ל"צ שנתחד מאליו וכיון דנגיד קמא קמא אחשבינהו אמר ר"פ בפרה שותה ראשון ראשון ע"ש ומוכח דמי גשמים אף שירדו מאליהן לכלי לא אמרינן דניחא להו ולהוי משקה אא"כ עשה מעשה כגון דנגיד להו דאחשבינהו בזה א"כ קדמו מי גשמים אמאי אין מבטלין להמי שפיכות, ונראה לומר טעם החילוק בין קדמו מי גשמים לקדמו מי שפיכות דהנה לקמן פ"ד מ"י הביא הר"ש ז"ל מהתוספתא על מתני' שם בפלוגתא דר"ש ורבנן בעצים שבלעו משקין טמאים והסיקן ורבו המשקין היוצאין מהם על המשקין שבלעו דר"ש מטהר ורבנן מטמאין ואמרינן עלה בתוספתא אמר ר"ש ק"ו ומה מי גשמים דעלולים לקבל טומאה מטהרין ברוב מי פירות שאינן עלולין לקבל טומאה אינו דין שיטהרו ברוב אמרו לו אם אמרת במי גשמים שמטהרין את הטמאים היינו שכשרים למי מקוה תאמר במי פירות שאין מטהרין את הטמאים ע"ש א"כ זה דמי גשמים מטהרין ברוב לא די בזה שאינן מקבלין טומאה ובעינן ג"כ שיהיו יכולים לטהר את הטמאים א"כ בירדו המי גשמים קודם לכלי דהכא מיירי שירדו לכלי כמ"ש הרא"ש ז"ל ונעשו שאובין ואין יכולים תו לטהר את הטמאים לא עדיפי ממי פירות שאינם עלולים לקבל טומאה כלל ואין יכולים לבטל את המי שפיכות אבל בשקדמו מי שפיכות להכלי תיכף כשיורדין עליהם המי גשמים מבטלין אותן

עוד יש לעיין לפמ"ש בפי' הרא"ש ז"ל דמיירי שירדו השפיכות והמי גשמים לכלי א"כ כשקדמו מי שפיכות שהן משקין טמאים א"כ נטמא הכלי דמשקין טמאים מטמאין כלים א"כ כשירדו עליהן מי גשמים נהי דהמי שפיכות בטלו ברוב מ"מ ליטמאו המי גשמים אח"כ מחמת הכלי דהא מי גשמים לאחר שירדו לכלי מתטמאין כמ"ש הרא"ש ז"ל שם ולפמ"ש דמי גשמים אף לאחר שירדו לכלי אם אינו מחשבן לא מקבלי טומאה וכדמוכח מההיא דב"ב אתי שפיר אמרינן פ"ב דמכשירין מ"ד הטורף את גגו כו' וירדו עליהן גשמים אם רוב מן הטמא טמא ואם רוב מן הטהור טהור מחצה על מחצה טמא ר' יהודא אומר אם התחילו לנטף ע"ש, והנה יש לעיין דהא ס"ל לר"י מין במינו לא בטל ואיך מבטלין לר"י המי גשמים את המים הטמאים והנה התוס' במנחות (כ"ב) הקשו לר"י מתוספתא דטבול יום ע"ש ואמאי לא הקשו ממתני' דהכא וצ"ע]

אמרינן בתוספתא ומייתינן לה בפ' בתרא דע"ז המבקש לעשות גתו בטהרה כו' חולטן ברותחין כו' ויש לעיין מאי מהני הגעלה לגתו שבלעו משקין טמאים נהי שפולסין ע"י הגעלה משקין שבלעו מ"מ חוזרין ובולעין דהא מש"ה עבדינן הגעלה בס' או כשאינן בנ"י והכא ל"ש שיעשו הגעלה בס' דלא בטלי המים טמאים בהטהורים אלא אדרבה דהטמאים הנפלטים מטמאין את המים שמגעיל בהם ואין לומר שמגעילן במי גשמים שאין מקבלין טומאה ומבטלין את הטמאים דמי גשמים מבטלין מי שפיכות דהא אמרינן במתני' דאם קדמו מי גשמים לכלי אין מבטלין תו את המי שפיכות א"כ בהגעלה לעולם קדמו המים שמגעיל בהן בהכלי להמים הנפלטין ע"י הגעלה וצ"ע

ח) הנה זה דמי גשמים צריכים מחשבה אין זה רק במי גשמים דה"ה בסלי זיתים וענבים כדאמרינן