מקדש דוד חלק ג לא

זהו רק לתי' אחד בתוס' כריתות (י"ג) אבל לאידך תי' שם וכן בחולין אף דמעת עינו ודם מגפתו וחלב האשה ג"כ מה"ת וקראי לאו אסמכתא בעלמא וזה דמטמאין טומאת משקין ברביעית הוא רק לפסול את הגויה א"כ כ"ש רוק דמכשיר מדאורייתא א"כ לא משכחת לה טמא שאכל את הטהור שלא יטמא אותו

והנה בירושלמי חגיגה (פ"ג ה"ג) פליגי חזקיה ור"י בההיא דאוכל דבלה בידים מסואבות דהרוק מכשיר וס"ל לחזקיה דדוקא בדבלה דניחא ליה במשקין שבפיו ולר"י אף בשאר אוכלין כן ומקשינן לחזקיה מההיא דהיו אוכלין ומשקין בתוך פיו והכניס ראשו לאויר התנור דנטמאו אלמא הוכשרו ברוק שבפיו ומתרצינן דמיירי באוכלין שהיו מוכשרין מכבר ומקשינן שם לר"י מההיא דאוכלין אוכלין נגובין בידים מסואבות בתרומה ואי כל אוכלין מתכשרין ברוק אמאי מותר ומתרצינן בזורק ע"ש

והנה לר"י דס"ל דכל אוכלין מתכשרין בפיו ע"י הרוק יש לעיין מההיא דתרומות (פ"ה) סאה של תרומה שנפלה לפחות מק' חולין טמאים דאוכלו נקודים או קלימת או ילושו במי פירות ע"ש ומאי מהני הא מתכשר באכילתו ברוק שבפיו א"כ טימא הטמא את הטהור וצע"ג

וכן יש לעיין מההיא דפ"ו דדמאי מ"ו דב"ה מתירין למכור זיתיו לע"ה שהוא רק נאמן על המעשרות אף שאינו אוכל חוליו בטהרה והביא הר"ש ז"ל שם מהירושלמי משום שדרך בנ"א לאכול זיתיהן טעונין היינו קודם שיוכשרו א"כ אפשר שלא יבואו לידי טומאה ע"ש וקשה הא מ"מ יתכשרו ברוק שבפיו ויטמאו ואפילו לחזקיה דס"ל דדוקא בדבלה שרוצה במשקין הא משקין של טמא לכ"ע מכשירין בין לרצון בין שלא לרצון כדאמרינן בפ"ג דטבול יום וכיון דע"ה טמא הוא א"כ לעולם הוא מוכשר מיהו לשיטת הרמב"ם ז"ל דזה דאסור למכור לע"ה לח ויבש הוא משום דאסור לגרום טומאה לחולין שבא"י ולפמ"ש רש"י ז"ל בסוגיא דהמטמא והמדמע והמנסך דזה דאסור לגרום טומאה לחולין שבא"י הוא משום פרושים האוכלין חוליהן בטהרה היינו דחיישינן שמא יאכלם אח"כ פרוש א"כ הכא דההכשר והטומאה הוא בפיו של ע"ה לא איכפת לן דשוב לא יאכלנו פרוש אבל גבי אשת חבר טוחנת עם אשת ע"ה שם פי' רש"י ז"ל דאסור לאכול חולין טמאים וכשמסייע לע"ה גורם לו איסור א"כ זה דלא ימכור לע"ה לח ויבש הוא משום דגורם לו איסור שיכשיר ויטמא ויאכל חולין טמאים א"כ בזיתים אמאי שרי משום דדרך לאוכלן בלתי מוכשרין הא לעולם מתכשרי ברוק שבפיו וצ"ע

והנה בחגיגה (כ') גבי נימא נפסקה לי וקשרתיה בפה כתבו התוס' שהיה שם רוק לח ובשעה שארגה נגעה ברוק וידים שניות הן וחזר הרוק וטימא המפה כדין כלים שנטמאו במשקין והביאו שם מההיא דאוכל דבלה בידים מסואבות דרוק הוי משקה ע"ש, והנה לר"י דס"ל בירושלמי דדוקא אוכל דבלה דרוצה במשקין שבפיו חשיב רוק משקה ואף לחזקיה דפליג נראה דס"ל רק באוכל שאר אוכלין דהוי הרוק משקה אבל באינו אוכל כלל לא ודוקא ברוק שהוא על האוכל ולאו דוקא להכשר דה"ה לטומאה דהא אמרינן בפ"ג דטבול יום טהור שנגס מן האוכל ונפל על בגדיו ועל ככר של תרומה טהור ועיין בר"ש ז"ל שם דמשקין של טהור כ"ז שלא חישבו אינו מטמא א"כ הכא איך נטמא הרוק שעל המפה בידיה

כתב הר"ש ז"ל שלהי מכשירין דדמעת עינה של בהמה טהור דקראי באדם כתיב ע"ש, והנה במי רגלים של בהמה איכא פלוגתא בתוספתא שלהי מכשירין לת"ק אין מכשירין ריב"י אומר קבלו בכלי ה"ה מכשירין ע"ש והנה בחולין (פ"ח) על הא דאמרינן שם ושאר כל הטמאין בין קלין בין חמורין משקין היוצאין מהם כמשקה הנוגע בהם ואמרינן קלין שרץ וחמורין זב כתב רש"י ז"ל קלין שרץ כגון מימי רגליו של שרץ הנמצאים בשלפוחית שלו ע"ש א"כ מי רגליו של שרץ טמא ונראה דאין זה דוקא אליבא דריב"י דס"ל דמי רגליו של בהמה משקה רק הכא כיון דמיירי בשל שרץ מת ומשקין של טמא גזרו עליהן אפילו אם אינו משקה גמור משום דלא בדילי אינשי מינה כדאמרינן שם ונראה דזהו נמי הטעם דדם נבילות מטמא טומאת משקין כמ"ש הרמב"ם ז"ל והוא מהירושלמי שקלים ואמרינן שם בירושלמי דמטמא ואינו מכשיר וממ"נ אי הוי משקה אמאי אינו מכשיר ונראה דאינו משקה רק לטמא כיון שהוא משקה היוצא מאב הטומאה גזרו עליהן טומאת משקין משום דלא בדילי אינשי מיניה וזה שייך רק לטמאות אבל לא להכשיר

ה) במשקין טמאים דמטמאין כלים ואם נטמאו אחוריהם אחוריהם טמא ותוכן טהור כתב הרמב"ם ז"ל פ"ז מהל' אבה"ט דה"ה אם נגעו בכ"ח מאחוריהן דנטמא אחוריהן וכתב הראב"ד ז"ל אין השכל נותן דהא גזרו חכמים במשקין אלא משום משקה זב וזבה ואם משקה הזב והזבה אין מטמאין כ"ח מאחוריהם כ"ש שאר משקין ע"ש, ונראה דהרמב"ם ז"ל לשטתיה אזיל דהנה אמרינן בבכורות (ל"ח) כל שאי"ל תוך בכ"ח כנגדו בכלי שטף אי"ל אחוריים לחלוקה ואם נטמא גבו במשקין נטמא תוכו ומקשינן בגמרא ואי"ל תוך בכלי שטף מדאורייתא בר קבולי טומאה הוא הא בעינן דומיא דשק ומתרצינן בהנך דחזו למדרסות ע"ש, והנה הרמב"ם ז"ל פסק בהל' כלים (פכ"ג ה"א) בפשוטי כ"ע אף הנך דחזו למדרסות זה דמתטמאין בשאר הטומאות הוא רק דרבנן ואע"ג דבפ"ב דב"ק ילפינן זה מק"ו מפכין קטנים ע"ש א"כ אפילו הנך דחזו למדרסות אין מתטמאין ממשקה זב וזבה מה"ת א"כ מאי משנינן בהנך דחזו למדרסות סוף סוף אין טומאתן במשקה זב וזבה מה"ת ולי"ל משום דמתטמאין מדבריהם דהא בעינן שיתטמאו מה"ת דהא מקשינן ואי"ל תוך בכלי שטף מדאורייתא בר קבולי טומאה הוא דמדרבנן איכא פשוטי כ"ע אף דלא חזו למדרסות דמקבלי טומאה כגון השלחן והדולבקי כו' וכל הנך דמשמשין אדם ומשמשי אדם כדאמרינן בת"כ ומוכח מזה אף דעיקר הגזירה דמשקין מטמאין כלים היתה משום משקה זב וזבה דמטמאין כלים מדאורייתא מ"מ גזרו אף בהנך כלים דאין משקה זב וזבה מטמא אותן רק בעינן כלי כזה שי"ל איזה טומאה מדאורייתא כגון בפשוטי כ"ע הנך דחזו למדרסות די"ל טומאה דאורייתא ע"י משכב הזב א"כ ק"ו הוא ומה כלים שאי"ל טומאה כלל מה"ת במשקה הזב כגון פשוטי כ"ע דחזו למדרסות מ"מ גזרו עליהן טומאת משקין כיון דשייך בהכלי איזה טומאה מדאורייתא כ"ש בכ"ח שיש להכלי טומאה מדאורייתא במשקה זב וזבה גופא מתוכן אע"ג דמאחוריהן אין מקבלין טומאה ממשקה זב וזבה לא איכפת לן כיון דבזו הכלי שייך איזה טומאה דאורייתא (וליכא למימר דשאני כ"ח דמזה הצד היינו מאחוריהן לית לה שום טומאה מדאורייתא דהא כלים הראוין למדרסות ג"כ מאחוריהן אין ראוין למדרס ואי"ל מצד זה שום טומאה מ"מ מתטמאין שם במשקין אלא ודאי אזלינן בתר עיקר הכלי]

אך על הרמב"ם ז"ל יש לעיין טובא מההיא דפרה פ"י מ"ג קלל של חטאת שנגע באוכלין ומשקין טהור נתנו על גביהן חכמים מטמאין ומשום דאין כ"ח מתטמא מגבו ובנתנו ע"ג דטמא הוא משום דבעינן והניח במקום טהור ע"ש ולהרמב"ם ז"ל כיון דמשקין מטמאין כ"ח מאחוריהן ואמרינן בפי"ב מ"ח דלחטאת כלי שנטמא אחוריו נטמא תוכו א"כ קלל של חטאת שנגע במשקין נטמא כל הכלי וחוזר ומטמא את מי חטאת ואמאי אמרינן דקלל של חטאת שנגע במשקין טהור, והנה הרמב"ם ז"ל בפסקיו נראה דנזהר מזה דכתב בפי"ד מהל' פרה ה"א ולא ע"ג השרץ מלבד אלא