מקדש דוד חלק ג ל

דרשי כל] אמרינן בתרומות דחומץ סתווניות הו' מי פירות והנה שאר חומץ מוכח ממכשירין פ"ג מ"ב דמכשיר ע"ש ויש לעיין הא אינו מכשיר רק ז' משקין לבד וצ"ל דחומץ הוא בכלל יין ואע"ג דאפלגו רבי ורבנן בחומץ ויין אי מין אחד או ב' מינים צ"ל דפלוגתייהו הוא רק לענין מעשרות אבל לענין טומאה לכ"ע מין אחד הוא]

ד) הנה במשקין לטמא אחרים אי בעינן רביעית נחלקו רש"י ז"ל ותוס' ובחולין (פ"ז ע"ב) כתבו התוס' בחד תי' דלתרומה וקדשים לא בעינן רביעית אבל לחולין בעינן רביעית וכ"כ הר"ש ז"ל מכשירין פ"ו מ"ז ע"ש והנה בזה אפשר ליישב מה דאמרינן במס' ידים פ"ב מ"ב נטל את הראשונים למקום אחד ואת השניים למקום אחר ונפל ככר של תרומה על הראשונים טמא כו' והקשו הכ"מ והתי"ט שם למה נקטו ככר של תרומה אף של חולין נמי דהא משקין הבאים מחמת ידים הם תחלה ומטמאין אף חולין ע"ש ולפ"ז אתי שפיר דהא בנוטל ידיו מרביעית א"צ למים שניים כמ"ש הראשונים ז"ל והכא דקתני נטל את הראשונים למקום אחת והשניים למקום אחר ע"כ לא נטל מרביעית וכ"כ הרע"ב שם להדיא נטל את הראשונים למקום אחד שנטל את הראשונים בפחות מרביעית כגון דאתו משירי טהרה וצריך ליטול את השניים ע"ש ומש"ה דוקא ככר של תרומה דשל חולין אינו נטמא כיון דאין שם רביעית [יש לחקור משקין פחות מרביעית אי מטמאין משקין אחרים של חולין כיון דקי"ל כל הפוסל את התרומה מטמא משקה חולין להיות תחלה ולתרומה לא בעינן רביעית אי שייך זה גם לשיעורין או רק למדרגת הטומאה]

הנה אמרינן בתוספתא שלהי מכשירין דם המת מטמא בכ"ש דברי ר"מ רי"א ברביעית אמר רבי נראין דר"מ בטומאה קלה לטמא אחד ולפסול אחד ודברי ר"י בטומאה חמורה כו' ע"ש ונראה מזה דכל לטומאה קלה מטמא בכ"ש ואף לחולין דהא הכא לא מפלגינן רק בין טומאה קלה לטומאה חמורה (והנה לפ"ז הא דאמרינן בנדה רביעית דם שנבלעה בכסות רואין אי מתכבסת ויוצא ממנה רביעית דם טמא ואם לאו טהור אין זה טהור ממש רק טהור מטומאה חמורה דטומאה קלה מטמא דם המת אף בפחות מרביעית כדאמרינן בתוספתא ומשקין טמאים מטמאין כלים]

הנה בע"ז ל"א אמרינן ביי"נ דמטמאין טומאת משקין ברביעית ופי' רש"י ז"ל דאי"ל טומאת עצמן רק אם נגעו בטומאה דהרי הן כשאר משקין דלכל טומאת משקין בעינן רביעית והתוס' כתבו דא"צ ליגע בטומאה רק גזרו על יי"נ טומאת משקין וכתבו בפסחים (י"ד) אע"ג דלטומאת משקין א"צ רביעית שאני הכא דעיקר הטומאה של סתם יינם אינה אלא מדרבנן ומש"ה צריך רביעית ע"ש, והנה אמרינן בתוספתא [הביאה הר"ש ז"ל שלהי זבין] יין שראה את העכו"ם מנסכו אם יש בו כזית מטמא טומאה חמורה ואם לאו אינו מטמא אלא טומאת משקין לבד ע"ש והנה האי טומאה קלה ודאי אינה אלא מדרבנן דמדאורייתא כיון שאין בה כזית ואין בה טומאה חמורה מנין לה טומאה קלה רק מדרבנן דגזרו על יי"נ טומאת משקין ומ"מ מטמא אף בפחות מכזית א"כ כ"ש דא"צ רביעית וצ"ל להתוס' דכשגזרו טומאה קלה על יי"נ על יי"נ ממש גזרו בכ"ש ועל סתם יינם ברביעית אך על רש"י ז"ל קשה טובא דס"ל דלא גזרו טומאה על יי"נ כלל והאי מטמא טומאת משקין היינו אם נגעו בטומאה וה"ה כשאר משקין דלכל טומאת משקין בעינן רביעית איך יפרנס התוספתא דמטמא טומאת משקין בפחות מכזית וכ"ש בפחות מרביעית

והנה בכריתות (י"ג) כתבו התוס' דלטומאת משקין א"צ רביעית וזה דאמרינן שם דמעת עינו ודם מגפתו וחלב האשה מטמאין טומאת משקין ברביעית הוא משום דהנך הם משקין רק מדרבנן וקראי אסמכתא בעלמא ומש"ה צריך רביעית וכן הר"ש ז"ל מכשירין פ"ו מ"ז הוכיח זה מההיא דברכות דמשקין שאחורי הכוס חוזרין ומטמאין את הכוס ואע"ג דמסתמא לית בהו רביעית וכן מההיא דפסחים (י"ד) דאיכא משקין בהדי בשר וסתמא אין בהם רביעית וכתב ג"כ דזה דדמעת עינו ודם מגפתו וחלב האשה בעינן רביעית הוא משום דאינן משקין אלא מדרבנן וכתב שם דזה דאמרינן בחגיגה (כ') גבי מפה זו ארגתיה בטהרה שאמרה לר"י נימא נפסקה לי וקשרתיה בפה לאו משום דנטמא הרוק מחמת ידיה שהידים שניות וחזר הרוק וטימא את המפה דהא לא מטמא בפחות מרביעית אלא בעוד שלא נארג בהמפה שיעור בגד היתה נדה כו' ע"ש ונראה מזה דסובר דאף רוק הוא רק משקה מדרבנן וצריך רביעית אך יש לעיין ע"ז טובא דהא אמרינן בפ"ג דטבול יום היה אוכל זיתים פצועים כו' כל שרוצה למוץ את גרעינתו ונפל על בגדיו ועל ככר של תרומה טמא וכתב הר"ש ז"ל דכל שרוצה למוץ גרעינתו החשיב הרוק שעל הגרעין ונטמא בידיו וחזר וטימא את בגדיו ע"ש ואף דודאי הרוק שעל הגרעין אין בו רביעית

ובטהרות פ"א מ"ט כתב הר"ש ז"ל דמשקה טופח מטמא אחרים ונסתפק שם אי סגי בטופח לחוד או בעינן טופח להטפיח וברפ"ג כתב בפשיטות דבעינן טופח להטפיח ע"ש והנה כל מחלוקת הראשונים ז"ל בשיעור משקין הוא רק לטמא אבל להכשיר לא מצינו שיעור ואפשר דאף טופח להטפיח לא בעינן וסגי בטופח לחוד דטופח להטפיח אינו דפחות מזה אינו משקה כלל דטופח לחוד הוא ג"כ משקה רק הוא שיעור במשקין ולטמא אחרים בעינן שיעור כמו באוכלין הוא שיעור כביצה במשקין הוא טופח להטפיח אבל להכשיר כיון דלא מצינו שיעור אפשר דסגי בטופח לחודא

אמרינן ר"פ השוחט והמעלה ריה"ג אומר טמא שאכל את הטמא פטור שלא אכל אלא דבר טמא א"ל אף טמא שאכל את הטהור כיון שנגע בו טמאוהו וכתבו התוס' שם אע"ג דמשכחת לה שתחב לו חברו בבית הבליעה סתמא דמילתא מיירי קרא אפילו בנותן לתוך פיו ע"ש והנה יש לעיין לרש"י ולהרמב"ם ז"ל דס"ל דחיבת הקדש דרבנן א"כ אפשר דמיירי קרא בשלא הוכשר ולא נטמא דהא עיקר קרא דטומאת הגוף כתיב בשלמים ודם קדשים אינו מכשיר ובחולין (ל"ו) טרחינן לאשכוחי גוונא שיהא בשר שלמים מוכשר ומוקמינן כגון שהעבירה בנהר ועדיין משקה טופח עליה א"כ סתם שלמים אינו מוכשר ונראה לומר דאפילו אם אוכל אוכלין שאינן מוכשרין מ"מ באכילתו מתכשרין ע"י הרוק דרוק הוי משקה ומכשיר ואף דאמרינן בפ"ג דטבול יום דרוק מכשיר רק ברוצה למוץ את גרעיגתו דרוק אינו משקה אלא כשהוא לרצון הא מסקינן שם רמ"א אם היה טבול יום אף שלא לרצון מכשיר דמשקין של טמא מכשירין לרצונו ושלא לרצונו ורבנן דפליגי עליה התם הוא משום דאין טבול יום טמא אבל של טמא ממש לכ"ע משקין שלו מכשירין בכל גווני ואף כשהרוק בתוך פיו ג"כ מכשיר דאמרינן בפ"ח דכלים מ"י באוכל דבלה בידים מסואבות והכניס ידו לתוך פיו ליטול צרור ר"מ מטמא ור"י מטהר היינו דפליגי אם הוכשרה התרומה ברוק שבפיו א"נ אם נטמא הרוק שבפיו בידו כמה שפי' רש"י ז"ל ותוס' עירובין (צ"ט), והנה בההיא דפ"ג דטבול יום בטהור שנגס מן האוכל ונפל על בגדיו ועל ככר של תרומה טהור כתב הר"ש ז"ל דהיינו כר"י בפ"ח דכלים ע"ש א"כ מאן דס"ל דהרוק מכשיר אף כשהוא בתוך פיו מכשיר כההיא דאוכל דבלה בידים מסואבות ומאן דס"ל דלא מכשיר אף כשנפל על ככר של תרומה ג"כ אינו מכשיר ובפ"ג דטבול יום מסקינן דאם היה טמא משקה שלו מכשיר בכל גווני א"כ רוק של טמא לכ"ע מכשיר ואין חילוק בזה אם הרוק בתוך פיו או לאחר שפירש והנה אם ההכשר ע"י הרוק הוא מדאורייתא או מדרבנן תלי אי רוק הוא משקה מדאורייתא הנה דעת הר"ש ז"ל שהבאתי דרוק הוא ג"כ כמו דמעת עינו ודם מגפתו וחלב האשה דאינן אלא מדרבנן אך