מקדש דוד חלק ג כו

אוכלין ואם היה במצב של עתה בשעת קבלת הטומאה לא היה רק שני לא שייך לומר שישארו עתה ראשון וז"ש הר"ש ז"ל שם בקרשו ה"ה שניים דהטעם הוא משום דהוי כאוכל שנגע במשקה ולא כתב משום טומאתו הראשונה דלענין שישארו שניים נימא וכי טומאה שבהם להיכן הלכה נראה משום דהתם מיירי אף אם קודם כשהיו משקין נגעו בשני דכל הפוסל את התרומה מטמא המשקין להיות תחלה ועכשיו כשנקרשו ונעשו אוכל אילו נגעו עתה בטומאה זו לא היה טמא כלל א"כ ל"ש בזה וכי טומאה שבהם להיכן הלכה א"כ לענין שיהיו עתה שניים צריך לטעם משום נגיעה דהוי כאוכלין שנגעו במשקין ונעשו שניים אבל אם המשקין נגעו בראשון ואח"כ קרשו הוו שניים מדין וכי טומאה שבהן להיכן הלכה והנה לפ"ז אם יגעו המשקין באב הטומאה ויקרשו ישארו תחלה כיון דאף אם היו נוגעין כמו שהן עתה היו ג"כ תחלה אמרינן וכי טומאה שבהן להיכן הלכה הנה התוס' פסחים בסוגיא דר"ח סגן הכהנים הקשו למ"ד אין אוכל מטמא אוכל מה"ת וטומאת משקין לטמא אחרים ג"כ אינו מדאורייתא איך משכחת לה רביעי מה"ת וכתבו דלא משכחת לה אלא ע"י עצים ולבונה ע"ש ואמאי לא משכחת לה באוכל שנגע באדם או כלי שהיה ראשון ונעשה שני ואח"כ נגע ביה משקה כגון גריסין של תרומה כשהיו טופח ונעשו שלישי ואח"כ קרשו ונשארו שלישי דטומאה שבהן להיכן הלכה ואח"כ נגע בהן משקה קדש ונעשה רביעי ועיין בצל"ח שעמד בזה ולפ"ז דלא אמרינן וכי טומאה שבהן להיכן הלכה אלא באופן שאם היתה הנגיעה במצב של עתה היה ג"כ טמא א"כ הכא כשקרשו אילו היתה הנגיעה במצב של עתה לא היה מתטמא דאין אוכל מטמא אוכל א"כ אף כשקבל טומאה כשהיה משקה ונטמא מה"ת עכשיו כשקרש ונעשה אוכל פקעה טומאתו

אמרינן בתוספתא לפי גרסת הר"ש ז"ל שם דהרוטב והחלב והגריסין קרשו א"צ מחשבה לאוכלין אך הרמב"ם ז"ל פ"ט מהל' ט"א ה"ב פסק דצריכים מחשבה לאוכלין ונראה דגרסא אחרת היה לו בהתוספתא ונראה הטעם דצריכים מחשבה לאוכלין דהא אוכלין גמורים הם משום דתחילתן משקה וסופו אוכל דקודם שקרשו היו משקה ועתה נעשה אוכל וכמו להפך בתחלתו אוכל וסופו משקה דאמרינן בשלהי מכשירין דמש"ה סלי זיתים וענבים צריכים מחשבה משום דתחלתו אוכל וסופו משקה ע"ש דכל המשתנה מאוכל למשקה צריך מחשבה להיות עליהן שם משקה וה"נ כשמשתנה ממשקה לאוכל צריך מחשבה לעשותו אוכל

כתב הרמב"ם ז"ל פי"ב מהל' תרומות זיתים וענבים שנטמאו סוחטן ועושה אותן תרומה ואם נטמאו אחר שנעשו תרומה וסוחטן פחות פחות מכביצה הרי המשקה היוצא מהן מותר כו' והקשה הכ"מ שם בשם מהר"י קורקוס אמאי לא כתב הרמב"ם ז"ל ברישא בענבים של חולין דסוחטן דוקא פחות פחות מכביצה וכתב לתרץ דמיירי שהם שניים ואין שני עושה שלישי בחולין ומש"ה סוחט אפילו יותר מכביצה ע"ש וקשה טובא הא כל הפוסל את התרומה מטמא משקה חולין להיות תחלה א"כ בסוחט יותר מכביצה נגעו המשקין בכביצה ונעשו תחלה ומאי אכפת לן אם הענבים הם שני וצע"ג

ח) קי"ל בכל דוכתי דכל שסופו לטמא טומאה חמורה א"צ לא הכשר מים ולא הכשר שרץ והנה בחולין (קכ"א) אמרינן בשוחט בהמה טמאה לעכו"ם צריך הכשר ומקשינן הכשר ל"ל הא סופו לטמא ט"ח אמר חזקיה הואיל ויכול לגוררה ולהעמידה על פחות מכזית והקשו בתוס' שם הא אמרינן בכריתות בחצי כזית מן הנבלה שהשלימה עם אוכלין אחרים לכביצה א"צ הכשר משום דאילו מצטרף לה עם חצי זית אחר מן הנבלה מטמא ט"ח ע"ש ונראה לומר לפי מה דאמרינן באהלות פ"ג באבר מן החי שנחלק דר"י מטמא ומודה שאם ניטל מן החי חצאים שהוא טהור ע"ש דכיון דלא היה ביה שיעורא מעולם אינו מצטרף כמ"ש הר"ש ז"ל שם א"כ ה"נ בנבלה דפחות מכזית מן הנבלה מצטרפת עם חצי זית אחר אבל אם כשעודה מפרכסת גררה על פחות פחות מכזית דלא הוי ביה שיעורא מעולם אינו מצטרף

אמרינן בחולין (קי"ח) דאוכלין כשם שאין מקבלין טומאה אלא לכשיתלשו כך אין מקבלין הכשר אלא עד שיתלשו והקשו בתוס' שם כיון דאין מקבלין הכשר איך אפשר שיקבלו טומאה ואי"ל כגון שהוכשרו ואח"כ זרען דכמו שבטלה טומאתן אם נזרע אח"כ ה"נ בטל הכשרן ע"ש ונראה לומר לפי מה דאמרינן בכריתות (כ"א) דמשכחת לה טומאה קלה בנבלה כגון פחות מכזית נבלה שצירפה לפחות מכביצה אוכלין וא"צ הכשר משום דראוי לצרף עוד חצי זית מן הנבלה וסופו לטמא ט"ח וכתב הרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' ט"א ה"ו דפחות מכזית מן הנבלה והשלים עליו כביצה מאוכלין אחרים אין הכל צריך הכשר וכן כזית מן הנבלה והניחה בבצק עד שהשלים לכביצה אין הבצק הזה צריך הכשר הואיל וכל השיעור הזה מטמא במשא מפני כזית נבלה שבתוכו וכן פחות מכזית מבשר המת שהשלים עליו כביצה משאר אוכלין אין הכל צריך הכשר מפני בשר המת שבכללו ע"ש היינו דאף שאר האוכלין שצירף עמו ג"כ א"צ כיון שיש עמהם כזית או פחות מכזית מדבר שסופו לטמא ט"ח א"כ שפיר אצטריך דאין אוכלין מקבלין טומאה עד שיתלשו דמשכחת לה שהשלים עם האוכלין המחוברין כזית או פחות מכזית מן הנבלה או מבשר המת דאז הכל א"נ הכשר ומ"מ אינו מטמא ט"א מפני שהוא מחובר

והנה בכריתות שם מהדרינן למצוא גוונא בנבלה דמטמאה טומאה קלה בלא טומאה חמורה ויש לעיין אמאי לא אמרינן דמשכחת לה בקולית סתומה של נבלה דקולית סתומה כ"ז שלא נקבה אינו מטמא ואע"ג דהקולית הוא שומר להמוח משום דכתיב בנבלתה ולא בקולית סתומה דכיון דלא אפשר ליגע בגופה אינו מטמא ג"כ ע"י נגיעת השומר כדאמרינן בחולין (קכ"ו ע"ב) והקשו בתוס' שם הא אמרינן דחטה בקליפתה מטמאה ואע"ג דהחטה סתומה בקליפתה ותי' דהתם מרבינן מקרא דזרע אשר יזרע כו' אבל הכא גלי קרא דשומר לא הוי אלא באפשר ליגע ע"ש היינו דשומר דאוכלין שאני דנפקא לן מקרא אחרינא ואף דא"א ליגע בגופה מתטמא ע"י שומר משא"כ בשומר דנבלה א"כ האי קולית סתומה י"ל טומאה קלה בלא טומאה חמורה דלטומאת אוכלין הוי כשאר אוכלין דמתטמא ע"י השומר אף דא"א ליגע בגופה

אמרינן שם דמשכחת לה בנבלה טומאה חמורה בלא טומאה קלה בכזית מן הנבלה שחפהו בצק דטומאה חמורה איכא במשא וטומאה קלה במגע דס"ל דבעינן בחד דוכתא ט"ח וטומאה קלה כמ"ש בתוס' שם וכגון זה דט"ח במשא וט"ק במגע ואמרינן שם דבמת לא משכחת לה טומאה קלה דחפהו בצק טומאה בוקעת ועולה א"כ לעולם אית בה ט"ח ע"ש ויש לעיין הא מ"מ איכא נמי טומאה קלה בנוגע מן הצדדין דטומאה בוקעת רק למעלה ולמטה א"כ בנוגע מן הצדדין אית בה טומאה קלה א"כ מ"ש מנבלה דטומאה קלה במגע וטומאה חמורה במשא וצ"ע (וכן יש לעיין לר' יוסי דס"ל טומאה טמונה אינה בוקעת ועולה כדאמרינן בחולין (קכ"ה) א"כ משכחת לה טומאה קלה אף במת א"כ מנ"ל דדם מהלכי שתים מותר]

ובעיקר זה דסופו לטמא ט"ח א"צ הכשר יש לחקור אם זה רק לטומאה שבה דהא סופו לטמא ט"ח א"צ אף הכשר שרץ או גם מועיל לקבלת טומאה ממקום אחר דא"צ הכשר ונ"מ לפמ"ש התוס' פסחים (י"ז) דזה דאוכלין אין נעשין אב הטומאה הוא רק לטמא אדם או כלים אבל לאוכלין ומשקין נעשין אב הטומאה א"כ איכא