מקדש דוד חלק ג כה

אינו מטמא ט"א משום חיות ורק בשחיטה מטמא כיון דבטהורה מהני שחיטה במפרכסת לט"א ה"נ בטמאה ע"כ ס"ל דחיות של מפרכסת עדיף מאבר המדולדל דהא אבר המדולדל מקבל טומאה במקומו בלא שחיטה (הנה יש לחקור ישראל בטמאה ומפרכסת להרמב"ם ז"ל זה דמטמאה ט"א אבל לא טומאת נבלות הוא משום דהשחיטה עושה אותה רק כאבר המדולדל דמטמא ט"א ולא טומאת נבלות או השחיטה מבטלת החיות לגמרי ומש"ה מטמאה ט"א וזה דאינה מטמאה טומאת נבלות הוא משום דאין שחיטה אפשר לגרום טומאת נבלות ונהי דאין שחיטת טמאה מפקיעה מידי טומאת נבלות מ"מ לאחותי לה טומאת נבלות כשהיא מפרכסת דבלא שחיטה כשהיא מפרכסת אינה מטמאה טומאת נבלות נמצא ששם שחיטה מהני לאחותי טומאת נבלות ושם שחיטה הוא להפקיע טומאת נבלות אי' אפשר לה לאחותי ט"נ] יש לחקור בהריאה לאחר שנשחט הקנה דאמרינן כמאן דמנח בדיקולא דמי והוי כמו אבר המדולדל אי מקבל טומאה כשהבהמה חיה כשאר אבר המדולדל דמקבל טומאה במקומו או אפשר כיון דהריאה היא בגופה נהי דחשיב כמו אבר המדולדל מ"מ חשיב כמו טהרה בלועה דאינה מטמאה ועוד יש לחקור אי מקבלת הריאה הכשר בחיי הבהמה אי רק דטהרה בלועה אינה מטמאה אבל מקבלת הכשר או אפשר כיון דאינה ראויה לקבל טומאה אינה מקבלת גם הכשר דהוי כמו הכשר קודם מחשבה דלא מהני או אפשר דל"ד דהתם קודם מחשבה אין תורת אוכל עליו עדיין ול"ש הכשר משא"כ בבלוע דשם אוכל עליו רק דבליעתו מטהרתו אפשר דמ"מ הכשר מקבל

ו) הנה באוכלין לטמא אחרים בעינן כביצה ולטומאת עצמן איכא פלוגתא דדעת רש"י ז"ל בכמה מקומות וכן דעת הרמב"ם ז"ל דאוכלין מקבלין טומאה בכ"ש מה"ת ודעת התוס' דמדאורייתא בעינן כביצה אף לטומאת עצמן רק מדרבנן מקבלין טומאה בכ"ש והר"ש ז"ל פי"ג דאהלות הוכיח מהא דאמרינן שם דפחות מכביצה אוכלין ממעטין בחלון דפחות מכביצה אינו מקבל טומאה מדאורייתא ומש"ה ממעט וכתב דאע"ג דמקבל טומאה מדרבנן כיון דמדאורייתא טהור ממעט מידי דהוי אעכו"ם שישב בחלון דממעט ואע"ג דגזרו עליהן שיהיו כזבין לכל דבריהם ע"ש, והנה הרשב"א ז"ל (שבת צ"א) גבי זרק כזית תרומה לבית טמא כתב דפחות מכביצה אוכלין אין מקבלין טומאה אפילו מדרבנן והוכיח זה מההיא דאהלות דפחות מכביצה אוכלין ממעט בחלון ע"ש דאי הוי מקבל טומאה אפילו מדרבנן לא הוי ממעט ופליג על הר"ש ז"ל דדבר המקבל טומאה מדרבנן חוצץ, והנה יש להוכיח כהרשב"א ז"ל דאף דבר המקבל טומאה רק מדרבנן ג"כ אינו חוצץ דאמרינן בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל באהלות פ' ט"ו מ"ב בטומאה תחת השלחן המאהיל כנגד הרבוע טמא משום דשלחן הוא דבר המקבל טומאה ואינו חוצץ ע"ש ואע"ג דשלחן מקבל טומאה רק מדרבנן לפי שהוא פשוטי כ"ע כדאמרינן בת"כ דשלחן וטבלא ודולבקי מקבלין טומאה משום דמשמשין אדם ומשמשי אדם וזהו רק מדרבנן כמ"ש תוס' בכמה מקומות ומוכח דאף אי מקבל טומאה רק מדרבנן ג"כ אינו חוצץ וזה שהוכיח הר"ש ז"ל מההיא דעכו"ם שישב בחלון דממעט י"ל דלא גזרו טומאה על העכו"ם ממש שיהיה כזב דבעכו"ם ל"ש טומאה כלל רק דגזרו על הנוגע בו דהוי כמו נוגע בזב ומש"ה העכו"ם עצמו ממעט בחלון ובזה אתי נמי שפיר מה שהקשה הר"ש ז"ל פ"ק דכלים על הא דאמרינן שם דעכו"ם אסורין לכנוס לחיל אבל להר הבית מותרין והקשה הא גזרו על העכו"ם שיהיו כזבין לכל דבריהם וזב אסור בהר הבית ע"ש ולפ"ז אתי שפיר דעל העכו"ם עצמו ליכא טומאה כלל אלא על הנוגע א"כ לענין כניסה ליכא טומאה וזה שאסור לו לכנוס לחיל י"ל דאין זה משום עזמיהה רק מחיצה בעלמא לעכו"ם וכמו עזרת כהנים דאין ישראל נכנסים לשם אלא בשעת צרכיהם וכדאמרינן שם כך צ"ל לשיטת הרשב"א ז"ל

הנה התוס' פסחים (ל"ג ע"ב) כתבו דאף אם אוכל מקבל טומאה פחות מכביצה אינו מקבל הכשר פחות מכביצה אך בכריתות (י"ג) כתבו התוס' דזהו רק מדאורייתא אבל מדרבנן מקבל הכשר אף פחות מכביצה ע"ש ונראה להביא ראיה דאוכל פחות מכביצה מקבל הכשר עכ"פ מדרבנן דאמרינן בסוכה דאתרוג של תרומה ושל מע"ש לא יטול ואמריסק שם הטעם מפני שמכשירו ע"ש ואמאי לר"מ דס"ל התם דאתרוג בכאגוז אמאי לא יטול דכאגוז פחות מכביצה כדאמרינן בשבת גבי אבנים מקורזלות וא"כ אינו מקבל הכשר ובמתני' שם לא פליג ר"מ בההיא דשל תרומה לא יטול כו' ולהרשב"א ז"ל דפחות מכביצה אינו מקבל טומאה אף מדרבנן קשה אמאי לא יטול של תרומה

אמרינן בעדיות דאוכל פרוד מצטרף לכביצה היינו אם נוגע בכל החתיכות שהם יחד כביצה מתטמא וכתב הרמב"ם ז"ל פ"ו מהל' ט"א דזה דוקא אם הם גוש אחד ואף דלא חשיב גוף אחד לענין שאם נגע במקצתו למהוי כנגע בכולו מ"מ מהני זה לענין שאם נגע בכולן שיצטרפו לכביצה והראב"ד ז"ל כתב שם דלא בעינן שיהיו גוש אחד רק כל שהחלקים נוגעים זה בזה סגי לענין להצטרף לכביצה ע"ש והמשנה אחרונה פ"א דטהרות הוכיח דאף נגיעת הפרודים זה בזה לא בעינן דכל שנוגע הטהרה בחתיכות נפרדות שהן יחד כביצה טמא והביא ראיה מדאמרינן שם כביצה אוכל שני וכביצה אוכל שלישי שבללן זה בזה שניחלקן זה שלישי וזה שלישי נפל זה לעצמו וזה לעצמו על ככר של תרומה לא פסלוה נפלו שניהם כאחת עשאוהו שלישי ומשום דבכל כביצה איכא חצי ביצה שני ואף שאין נוגעים זה בזה רק שנפלו שניהם כאחת מצטרפין לכביצה לפסול את התרומה וכתב שם דכמו שהדין בטומאה כך הדין בטהרה להשיטות דלקבל טומאה נמי בעינן כביצה אם היו שם פרורים שיחד הם כביצה אם נגעו כולם בשרץ בב"א או בשאר טומאות מצטרפות להטמא ע"ש אך אי אפשר לומר כן דאמרינן בשבת (צ"א) זרק כזית תרומה לבית טמא והי' שם פחות מכביצה אוכלין מהו מדמצטרף לענין טומאה לכביצה מחייב נחי לענין שבת ופשטינן מההיא דשתי הלחם ולחם הפנים שיעורן בכגרוגרות ולא אמרינן מדלענין יוצא בכזית כו' ואמרינן הכי השתא התם מדאפקיה חוץ לחומת העזרה אפסיל ליה ביוצא כו' הכא שבת וטומאה בהדי הדדי קאתיין והיינו בשעת הינוח על האוכלין שאז בא איסור שבת אז הוי נמי הטומאה כמ"ש רש"י ז"ל ותוס' ע"ש ולהמשנה אחרונה לא אתי כלל בהדי הדדי דתכף כשנכנס הכזית לאויר הבית הטמא מתטמא אז יחד עם הפחות מכביצה אוכלין שיש שם בבית מאויר הבית שהרי שניהם מתטמאין יחד מהבית ויחד איכא כביצה ואיסור שבת לא הוי עד דנח ומוכח דעכ"פ בעינן נגיעה להצטרף לכביצה

ז) אמרינן פ"ג דטהרות הרוטב והגריסין והחלב בזמן שהן משקה טופח הרי אלו תחלה קרשו הרי אלו שניים חזרו ונמחו כביצה מכוון טהור יותר מכביצה טמא שכיון שיצאה טפה הראשונה נטמא בכביצה והקשה הר"ש ז"ל כביצה מכוון אמאי טהור וכי טומאה שבהן להיכן הלכה וקודם שנימוחו היו שניים וכדמקשינן בפסחים גבי טמא מת שסחט זיתים וענבים ותי' דהאי טהור הוא רק דש כשאר משקין אבל שניים כמו שהיו קודם נשארו יש להקשות ברישא דמתני' דקתני בזמן שהי' מבע הם תחלה וכשקדשו אח"כ הם שניים ואמאי וכי טומאה שבהן להיכן הלכה ונראה כמה דאמרינן וכי טומאה שבהן להיכן הלכה הוא רק לאותה הטומאה שהיתה לה אם היה הדבר על שזה אבל כשקבלה הטומאה שנים שהן משקין ועכשיו נהשו