מקדש דוד חלק ג כב

דקודם שהשלים היו ראוין לאכילה בזה הרמב"ם ז"ל לטעמיה דס"ל אף אוכלין הראוין לאדם אם נפסלו אח"כ אף דעדיין ראוין לכלב אין מקבלין טומאה אך בזה יש לעיין למה הכל צריך מחשבה הא אם חישב על בשר המת לבד סגי דכיון דבשר המת נעשה אוכל ועומד לאכילה א"כ שאר האוכלין שהשלים עמו ממילא הוו אוכלין שהרי מצד עצמן ראוין לאכילה אך מה שהן יחד עם בשר המת אין ראוין לאכילה אבל השתא דבשר המת עצמו עומד לאכילה למה הנך צריכים מחשבה ולפ"ז אתי שפיר דהמחשבה אינו דהדבר עומד עתה לאכילה רק הוי חלות של תורת אוכל אף בדבר שאינו ראוי אלא קצת לאכילה א"כ בשאר אוכלים שהן עם בשר המת כיון דאין ראוין תו לאכילה רק דמחשבה מהני א"כ מה שחישב על בשר המת לבד לא מהני דרק בשר המת נחתא ליה תורת אוכל ע"י המחשבה אבל לא לשאר האוכלים ומש"ה צריך מחשבה על הכל

אמרינן בנדה נ' דנבלת עוף הטהור לריב"נ ק"ו אם מטמא טומאה חמורה שלא במחשבה לא תטמא טומאה קלה שלא במחשבה וכתב רש"י ז"ל דמשכחת לה שלא במחשבה כגון שלא ידע שזה הוא ע"ש היינו דלא ידע כשאכל שהוא נבלת עוף הטהור וסבור שאוכל אחר הוא וכה"ג לטומאה קלה חשיב שלא במחשבה ויש לעיין למה לא הוי מחשבה הרי חישב עליו לאכלו ונראה מזה דשייך טעות במחשבה ואעפ"י שחשב עליו לאכילה ואכלו אילו היה יודע שזה הוא לא היה אוכלו אין זו מחשבה ונראה מזה ג"כ דדין מחשבה אין זה שע"י המחשבה עומד הדבר לאכילה דא"כ מה שייך בזה טעות רק מחשבה עושה עליו חלות ובזה שייך טעות כשאר חלות דשייך בהם טעות

ונראה ראיה ברורה מהירושלמי תרומות פי"א ה"ב דאמרינן שם דחומר באוכלין תבמשקין דאוכלין המיוחדין לאדם א"צ מחשבה אבל משקין אף המיוחדים לאדם צריכים מחשבה ע"ש ומה שייך מחשבה כיון דבלא"ה מיוחדין לאדם וע"כ המחשבה עושה עליהן חלות של משקה מיהו באוכלין המיוחדין לאדם א"צ חלות של מחשבה

כתב הרמב"ם ז"ל בפה"מ ריש טהרות וזה שהדברים המותרים לנו כו' לא יצטרכו מחשבה כו' אבל מה שאינו מותר לאכול כגון נבלת עוף הנה אי אפשר בלא שיחשוב עליה לאכילה ע"ש היינו דכ"ד שאסור באכילה צריך מחשבה וקשה מכמה מקומות דהא אמרינן במנחות ק"א דעולה וכה"כ כו' מטמאין ט"א ולא קתני דצריכים מחשבה וכן בנבלת בהמה טהורה בכ"מ אמרינן דא"צ מחשבה, והנה רש"י ז"ל בחולין (קכ"ח) גבי אבר המדולדל דפליגי בהכשר קודם מחשבה כתב דאבר המדולדל צריך מחשבה משום דאסור אף לב"נ ע"ש א"כ רק היכא שאסור אף לב"נ צריך מחשבה אבל אם אסור רק לישראל א"צ מחשבה, והנה בבכורות י' כתב רש"י ז"ל בלשון אחר דמש"ה נבלת בהמה טמאה צריכה מחשבה משום שיש בה ב' דחויים שהיא טמאה ושלא נשחטה ע"ש א"כ לרש"י ז"ל באיסורין רק היכא שיש בה ב' דחויין לישראל א"נ היכא דאסורה אף לב"נ אז צריך מחשבה ונבלת עוף דצריך מחשבה בכפרים משום דאין רגילין בעופות והתוס' כתבו משום דלא אכלי אלא מידי מעליא ע"ש והרגמ"ה בבכורות שם כתב דמש"ה נבלת בהמה טמאה צריכה מחשבה משום דבהמה טמאה לא היתה ראויה לישראל לאכילה ובנבלת בהמה טהורה דא"צ מחשבה כתב משום דהיתה ראויה בין לישראל בין לעכו"ם היינו קודם שנתנבלה היינו דס"ל דבעינן ג"כ ראוי לישראל לט"א רק סגי בשעת הכושר וא"כ יש לעיין מההיא דמנחות דעולה וכה"כ מטמאין ט"א ואע"ג דלא היתה להם שעת הכושר לישראל וצ"ל לשיטת הרגמ"ה ז"ל דזה דאמרינן דמטמאין ט"א היינו ע"י מחשבה

ולבאר שיטת הרמב"ם ז"ל דנבלת עוף הטהור צריך מחשבה משום דאסור באכילה נראה דודאי נבלת עוף טהור אינה עומדת לאכילה בכפרים דהא אמרינן דבשווקים א"צ מחשבה רק ס"ל להרמב"ם ז"ל דכל שראוי לאכילה ועומד לאכילה אף במקום אחר א"צ מחשבה ולא בעינן שיהא עומד לאכילה במקום זה ומה דנבלת עוף טהור צריכה מחשבה הוא משום דאסורה באכילה לישראל וכל שהוא אסור באכילה צריך מחשבה מיהו בשווקים כיון שהוא עומד שם לאכילה איכא מחשבה וכדאמרינן בנדה נ' דדייקינן דמחשבת חיים ל"ש מחשבה ממה דנבלת עוף טהור צריכה מחשבה וכתב רש"י ז"ל דהא מחיים סתמא לאכילה ואפ"ה לא מהניא ההיא מחשבה לטומאה דבעינן מחשבה בשעה שראוי לקבל טומאה ע"ש ומוכח דכל שסתמו עומד לאכילה איכא מחשבה לאכילה אך זה הוא רק היכא דעומד כאן לאכילה אבל אם במקום זה אינו עומד לאכילה ליכא מחשבה לאכילה ומש"ה נבלת עוף הטהור בכפרים צריך מחשבה אבל בשווקים וכן נבלת בהמה טהורה בכ"מ כיון דעומדת כאן לאכילה איכא מחשבה אבל לעולם דבר שהוא אסור באכילה צריך מחשבה, והנה רש"י ז"ל בבכורות שם כתבו הטעם דנבלת עוף הטהור בכפרים צריך מחשבה משום דעניים הם ואין רגילים בעופות וקשה א"כ אף שחוטה יהא צריך מחשבה בכפרים זו לא שמענו ולהרמב"ם ז"ל אתי שפיר דשחוטה כיון דמותרת באכילה וראויה היא לכרכים א"צ מחשבה אף בכפרים דלא בעינן שיהא במקום זה עומד לאכילה ורק בנבלה דצריכה מחשבה משום איסורה צריך דוקא שיהא במקום זה עומד לאכילה ואז הוי מחשבה

כתב הרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' אבה"ט דפרה ושעירים הנשרפים צריכים מחשבה ע"ש ונראה דהרמב"ם ז"ל לשיטתיה דכל שהוא אסור באכילה צריך מחשבה ופרה ושעירים אין עומדין לאכילה וליכא מחשבה ולפ"ז להרמב"ם ז"ל זה דערלה וכה"כ ושור הנסקל דמטמאין ט"א ע"כ במחשבה דמאי אולמא שור הנסקל מפרים הנשרפים דצריכים מחשבה אך הרמב"ם ז"ל שלהי פ"א מהל' ט"א כתב סתמא דמטמאין ט"א ולא כתב דצריכים מחשבה וצ"ע

[הנה זה דלהרמב"ם ז"ל עולה מטמאה ט"א ואין צריכה מחשבה ומ"ש מפרים הנשרפים צ"ל משום דאכילת מזבח שמה אכילה וכמ"ש התוס' מנחות ק"א אך זה שייך רק להנך שיטות דדבר שאסור באכילה א"צ מחשבה רק באסור אף לב"נ כמ"ש רש"י ז"ל דאכילת ב"נ שמה אכילה וא"צ מחשבה וה"נ אכילת מזבח אך הרמב"ם ז"ל דס"ל דאף ראוי לעכו"ם כיון דאסורה לישראל צריכה מחשבה דבעינן שיהא מותר לישראל א"כ עולה כיון דאסורה לישראל אמאי א"צ מחשבה וצ"ל דאכילת מזבח חשיבא כאכילת ישראל]

אמרינן בנדה נ' בעולשין שזרען לבהמה ונמלך עליהן לאדם צריכות מחשבה כשיתלשו קסבר מחשבת חיבור ל"ש מחשבה א"ר אף אנן נמי תנינן י"ג דברים נאמרו בנבלת עוף הטהור וזה אחד מהם צריכה מחשבה אלמא מחשבת חיים ל"ש מחשבה ופי' רש"י ז"ל דהא מחיים סתמא לאכילה ואפ"ה לא מהני האי מחשבה לטומאה דבעינן מחשבה בשעה שראוי לקבל טומאה והתוס' כתבו שם דמחשבת חיים ל"ש מחשבה דמחיים לא חשב לאוכלה עד אחר שחיטה והרי מתה אבל אי שמה מחשבה לא פקע שם אוכל מינה במה שנתנבלה עד שתפסל מאכילת הכלב ע"ש ועיין במהר"ם ז"ל שם פי' דברי התוס' שהוקשה להם דמאי מייתי ראיה דשאני בנבלת עוף הטהור דלא חישב עליה לאוכלה בנבלותה אלא לאחר שחיטה והרי נתנבלה ואינה ראויה עוד לאכילה לסתם בנ"א משא"כ במולשין דהמחשבה היתה אצל' לאוכלה אחר תלישה והרי נתלשו ולא נשתנו לגריעותא ולזה תי' דהכי מייתי ראיה כיון דסתם עוף עומד לאכילה ואיכא מחשבה לאכילה אא"ב דכל מחשבה שהיא מחיים ל"ש מחשבה אפילו לא נשתנה לגריעותא שפיר דלא נחתא עליה תורת אוכל מקיים ואינה מתחלת מחשבתו אלא לאחר שחיטה והרי