מקדש דוד חלק ג יז

דחיישינן דשל ע"ה הוא ע"ש א"כ מדאמרינן בטהרות דרוקין הנמצאים מטמאין במגע ובמשא ובהיםט מוכח דגזרו על צנורא דע"ה כעל צנורא של זב אך הרמב"ם ז"ל כתב בפי"ג מהל' אבה"ט ה"ה דרוקין הנמצאים הם בחזקת טומאה שמא רוק של זב הוא ע"ש היינו ג"כ משום רוק של ע"ה רק ע"ה כשאינו מעיד עליו חיישינן שמא זב הוא אבל ע"ה כל שמעיד על עצמו שהוא טהור שפיר י"ל כהר"מ מפונטייזא דהצנורא שלו טמא רק כשאר משקין טמאים דלא גזרו עליו יותר

אמרינן בשקלים רפ"ח כל הרוקין הנמצאים בירושלים טהורין כו' רי"א בשאר ימות השנה שבאמצע טהורין שבצדדין טהורין ובשעת הרגל שבאמצע טהורין כו' דבשאר ימות השנה טמאים מהלכין באמצע הדרך וטהורים נפנין לצדדין ע"ש, והנה להרמב"ם ז"ל ניחא שפיר כיון דזה דגזרו על סתם רוקין הוא משום שמא של זב גמור הוא או ע"ה שיודע בעצמו שהוא זב שפיר י"ל דטמאים מהלכין באמצע הדרך אך להתוס' דחיישינן שמא רוק של ע"ה דגזרו על צנורא שלו שיהיה כזב מה שייך דבשאר ימות השנה טמאים מהלכין באמצע הדרך הא ע"ה מחזיק עצמו לטהור וצע"ג

הנה ז"ש הרמב"ם ז"ל דע"ה כשהוא מעיד על הכלי שהוא טהור מטבילין אותו רק משום טומאת ע"ה בלבד היינו שנטמא משום מגע ע"ה והנה לפ"ז פכין קטנים שלו טהורין לגמרי דפכין קטנים אינן מתטמאין במגע ואף דחיישינן בכלים שאצל ע"ה שמא תסיטם אשתו נדה פכין קטנים אין מתטמאים בהיסט הזב כדאמרינן בפ"ב דב"ק ויש לעיין דאמרינן בחגיגה דכ"ח לב"ש אינו מציל באהל המת רק על אוכלין ומשקין וכ"ח בלבד ומשום דכליו של ע"ה טמאים ואין חוצצין בפני הטומאה וזה דטהרו אוכלין ומשקין וכ"ח הוא משום דההיתר הוא רק לו אבל כלי שטף דמושלין מהם ומטבילין אותם טהרתו לו ולך ע"ש ואמאי מצילין על כל כ"ח הא פכין קטנים ג"כ טהרתו לו ולך דמושלינן מהם דאינן בחזקת טומאה דאין טמאים בזב ועכשיו שהיו באהל המת וכליו של ע"ה אין חוצצין נטמאו דפכין קטנים טמאים במת א"נ טהרתו לו ולך [והתם מיירי שע"ה מעיד עליהם שהם טהורים, דאמרינן שם דכשמושלינן מינייהו צריכים רק טבילה ולא הזאה דכלים לז' ימים לא מושלי אינשי ע"ש וע"כ בשמעיד עליהם שהם טהורים דאי לאו הא צריכים הזאה גו"ז כמ"ש הרמב"ם ז"ל] וצ"ע

אמרינן פ"ה דטהרות שוטה אחת בעיר או עכו"ם או כותית כל הרוקין שבעיר טמאים וכתב הרמב"ם ז"ל בפה"מ ז"ל כבר בארנו בפתיחה שהעכו"ם כזבין לכ"ד ועוד יתבאר ב"ד דנדה שהכותית בחזקת נדה לעולם וידוע הוא שהאשה השוטה לא תשמור עצמה כו' ואמרו פה כל הרוקין טמאים לא ירצה בזה טמאים בספק ותהיה כמו רוקים הנמצאים כי רוקים הנמצאים לא התאמת אצלנו איש טמא אמנם פה אשר נתאמת היות רוק טמא נמצא בזאת המדינה יש בה טומאה קבוע הנה כל רוק שימצא בזאת המדינה הוא טמא כרוק הזב האמתי כו' עכ"ל, והנה ז"ש דעכו"ם אחד או כותית או שוטה בעיר חמור מסתם רוקין והוי כמו ודאי יש לעיין למאי הלכתא חמור הא אף על סתם רוקין שורפין את התרומה וע"כ צ"ל דהנ"מ לענין ספק מגעו ברה"י דאמרינן במתני' דטהרות ברוקין הנמצאים דעל ספק מגען ברה"י תולין משום דהוי ס"ס ועל ס"ס לא שרפינן היינו ספק אם הוא טמא וספק אם נגע ע"ש והכא בעכו"ם אחד בעיר חשבינן כאילו ודאי טמא ושורפין ברה"י והטעם דהכא שורפין אף דאכתי הוי ס"ס ספק אינו של טמא וספק לא נגע נראה משום דהא לכאורה קשה בסתם רוקין ספק נגע ברה"י אמאי אין שורפין מה מועיל הא קי"ל ברה"י כל ספיקות שאתה יכול לרבות טמא ושורפין וע"כ הטעם משום דספק אחד הוא רק מדרבנן דסתם רוקין הוא רק מדרבנן ומדאורייתא אף ספק לא הוי דמנ"ל לתלות שהוא של טמא וזה דעל ודאי מגעו שורפין רק חומרא דרבנן הוא אבל על ס"ס לא שרפינן אבל אם הוחזק רוק טמא קבוע בעיר אז על כל רוק הוי ספק מדאורייתא וא"כ אפילו בספק נגע ספק לא נגע ברה"י שורפין כשאר ס"ס ברה"י מיהו על כותית אחת בעיר יש לעיין אמאי שורפין בספק נגע הא בכותית איכא עוד ספק ספק השלימתו לדם ירוק ספק לא השלימתו כדאמרינן בפ' בנות כותים ואפילו אי הוי ידעינן שהרוק הוא של הכותית ג"כ בספק נגע אמאי שורפין דהא הוי ס"ס ספק נגע וספק השלימתו לדם ירוק כמו דעל בעלה אין שורפין משום ס"ס ספק השלימתו לדם ירוק וספק בעל בקרוב כדאמרינן בנדה שם והתם אין שורפין אף ברה"י ואע"ג דעל ס"ס שורפין ברה"י הוא ג"כ מטעם דספק השלימתו לדם ירוק הוא רק ספק מדרבנן דרבנן חששו לזה וצ"ע, והנה מ"ש הרמב"ם ז"ל דאם עכו"ם אחד בעיר אז חמור מסתם רוקין זה נראה ג"כ מפ' בתרא דשקלים דאמרינן שם כל הרוקין הנמצאים בירושלים טהורין חוץ משוק העליון ואמרינן שם בירושלמי דס"ל דלא גזרו על סתם רוקין בירושלים וזה דבשוק העליון טמא הוא משום דקצרן של עכו"ם היה שם ע"ש ומוכח דהיכא דאיכא עכו"ם אחד בעיר חמור מסתם רוקין אך בזה דאינו טמא רק שוק העליון יש לעיין דהא בתוספתא פ"ו דטהרות אמרינן בשוטה אחת בעיר ורוקין הנמצאים רי"א אם היתה רגילה להכנס במבוי אחד אותו מבוי בחזקת טומאה וכל המבואות בחזקת טהרה ורש"א כל המבואות בחזקת טומאה חוץ מן חצר המשתמרת וראב"ש אומר אף חצר המשתמרת בחזקת טומאה עד שיאמר ברי לי שלא נכנס לכאן ע"ש, והנה לר"ש אפשר דהשאר מבואות שבירושלים היו משתמרים שלא יכנס שם עכו"ם מיהו לראב"ש דאף שימור לא מהני יש לעיין אמאי אינו טמא רק שוק העליון ואפשר דלא החמירו בעכו"ם כמו בשוטה שהוא חשש טומאה דאורייתא אך עוד יש לעיין זה דנכרי אחד בעיר מאי מהני שיהו רוקין הנמצאים חמירי מסתם רוקין דהא פסק הרמב"ם ז"ל פ"ב מה' מטמאי מו"מ דעל טומאת עכו"ם אין שורפין את התרומה א"כ זה דשורפין על סתם רוקין הוא משום דאין תולין בשל עכו"ם א"כ עכו"ם אחד בעיר מאי מהני דהא אדרבה קולא הוא אי תלינן בעכו"ם וצע"ג

אמרינן בטהרות פ"ד ב' רוקין אחד טמא ואחד טהור נגע באחד מהם תולין על מגען ועל משאן ועל הסיטן ברה"י ועל מגען ברה"ר בזמן שהן לחין ועל משאן בין לחין בין יבשין ע"ש והאי יבשין מיירי בענין שיכול להשרות ולחזור כמו שהיה כמ"ש הר"ש ז"ל שם דהא על משאן תולין בין לחין בין יבשין ומשום דעבוד רבנן היכרא כי היכא דלא לשרוף עליהן תרומה וקדשים כמ"ש הר"ש ז"ל שם ואע"ג דאם יכול להשרות ולחזור כמו שהיה אין חילוק לדינא בין זה ובין לח כלל ול"ד לההיא דנדה ל"ד בדם כותית דמטמא לח ואינו מטמא יבש ואמרינן דעבוד רבנן היכרא כי היכא דלא לשרוף על התרומה וקדשים דהתם מיירי ביבש ממש ועבוד רבנן לדם כותית כמו רוק דמטמא לח ואינו מטמא יבש אבל הכא דיכול להשרות ולחזור כמו שהיה ה"ה לח ממש ומ"מ מחלקינן בין לח ובין יבש כזה משום היכרא אלמא שייך היכרא אף בדבר דליכא שום חילוק בדין, ובזה נראה לפרש דברי הירושלמי חגיגה פ"ב הלכה ז' גבי בגדי ע"ה מדרס לפרושים דאמרינן שם במגעות שנו תפתר שהיתה אשתו של ע"ה יושבת עליה כשהיא ערומה ע"ש ומאי נ"מ לענין מדרסות בין יושבת ערומה ללא ערומה דהא אפילו י' מצעות זה ע"ג זה עושה מדרס ואי חיישינן שמא ישבה עליהן כשהיא נדה מאי נ"מ ולפ"ז צ"ל דהוא משום היכרא כמו בדם כותית דגזרו לטמא לח ולא יבש משום היכרא כיון שהוא מדרבנן ה"נ עבוד היכרא בבגדי