מקדש דוד חלק ג יג

מאי למימרא כתבו התוס' ואפילו יהא אסור לטמא גופו באוכלין טמאים כדדרשינן והתקדשתם והייתם קדושים אזהרה לבנ"י שיאכלו חוליהן בטהרה מ"מ יכול לטמאותן ולאוכלן בימי טומאתו ע"ש אך בכריתות (י"ג ע"א) גבי התירו לעוברה לאכול אוכלין טמאים פחות מכשיעור מפני הסכנה כתבו התוס' בפשיטות דליכא איסורא לאכול אוכלין טמאים והוכיחו מההיא דחולין ב' דאמרינן טמא בחולין מאי למימרא וההיא דכריתות דהתירו רק לעוברה מפני הסכנה כתבו דמיירי שרוצה לאכול תרומה אח"כ ובחולין (ל"ה ע"א) גבי השלישי נאכל בנזיד הדמע דמקשינן ואי אמרת נפסל גופו מלאכול בתרומה ספינן ליה מידי דפסיל ליה לגופיה ומשנינן דלית בה כזית בכדי א"פ כתב רש"י ז"ל וקשיא לי מ"מ היכא ספינן ליה מידי דפסיל לגופיה מתרומה והא מוזהר הוא מלפסול גופיה דאמרינן ביומא אל תטמאו ונטמאתם בם מכאן לטומאת הגויה דאורייתא ואפילו למ"ד דרבנן איסורא מיהא איכא כו' ונ"ל דבחולין גרידא קאי כו' ואי אמרת שלישי דידהו פסיל גופיה לתרומה ספינן להאי כהן מידי דפסיל לגופיה ואתי למיכל תרומה אבתריה עכ"ל והתוס' שם חלקו ע"ז וכתבו דליכא איסורא למפסל גופיה ע"ש אך גם מרש"י ז"ל נראה דאסור רק לכהן דדילמא אתי למיכל תרומה אבתריה, והנה בגיטין גבי אכל תרומה טמאה משלם חולין טהורים שילם חולין טמאים כו' ומקשינן תבוא עליו ברכה דקא אכיל מידי דלא חזי ליה בימי טומאתו ומשלם מידי דחזי ליה בימי טומאתו ומוכח נמי דחולין טמאים חזו רק לימי טומאתו ולא לימי טהרתו, ובגיטין ס"ו גבי משאלת אשה לחברתה כו' דאמרינן הכא בע"ה דר"מ וטומאה וטהרה דרבנן כתב רש"י ז"ל וע"ה דר"מ הוא שחשוד לאכול פירות בטומאה והך טומאה וטהרה דחולין דרבנן היא דתורה לא הזהירה לאכול בטהרה אלא תרומה וקדשים בלבד כו' ומפני ד"ש מותר לסייען ע"ש וכאן ס"ל לרש"י ז"ל דאיכא איסורא דרבנן לאכול פירות טמאים אף לא לכהן דהכא לא מיירי בכהן, אך יש להקשות הא אוכלין טמאים חזי לימי טומאתו וע"ה טמא הוא ועוד שכל איסור לאכול אוכלין טמאים כתב רש"י ז"ל בחולין משום דמטמא את הגויה משום דכתיב והתקדשתם כו' וכאן בע"ה מה שייך שמטמא את גופו באוכלין טמאים דהכא אדרבה דטומאת הפירות הוא רק משום מגע ע"ה שהוא טמא א"כ ל"ל טעם דמותר לסייען מפני ד"ש, והנה הת"י בכריתות שם על ההיא דהתירו לעוברה לאכול פחות מכשיעור כתבו ז"ל מפני הסכנה ואפילו לר"ל דח"ש מותר מה"ת מדרבנן מיהא אסור ובמקום סכנה התירו עכ"ל ונראה דס"ל להת"י דזה דאסור לאכול אוכלים טמאים אינו משום שמטמא גופו דא"כ מה שייך בזה ח"ש אסור מה"ת כיון דח"ש אינו מטמא גופו כלל והאיסור הוא שלא לטמאות את גופו ונראה דס"ל דלאכול אוכלין טמאים מצד עצמו הוי איסור רק השיעור הוא חצי פרס שיעור הפוסל את הגויה וכשאוכל פחות הוא בכלל ח"ש דאסור

והנה יש לעיין לפי מה דבעינן למימר ביומא דטומאת הגויה דאורייתא מקרא דוהתקדשתם כו' ולרש"י ז"ל (בחולין ל"ה) הוא פלוגתא בזה אי טומאת הגויה דאורייתא או דרבנן הא אמרינן (ביבמות ע"ג) דאוכל מעשר בטומאת עצמן הוא בלאו מדכתיב לא תוכל לאכול בשעריך ולהלן הוא אומר בשעריך תאכלנו הטמא והטהור ותנא דבי ר"י אפילו טמא וטהור אוכלין על שלחן אחד בקערה אחת ואין חוששין וקאמר רחמנא ההוא דאמרי לך התם בשעריך תאכלנו הכא לא תיכול ע"ש א"כ מוכח להדיא דמותר לאכול חולין טמאים מדאורייתא דהא הטמא והטהור אוכלין בקערה אחת היינו בטומאת עצמן וצ"ע

והנה להשיטות דאסור לאכול חולין טמאים יש לעיין ממתני' פ"ז דדמאי המזמין את חברו שיאכל אצלו כו' מזגו לו את הכוס אומר מה שאני עתיד לשייר ה"ה מעשר כו' זה שעשיתי מעשר יהא תרומת מעשר כו' ומקשינן עלה בירושלמי שם איך הוא מטלטל תרומה טמאה דיין של ע"ה טמא ומשנינן דמשייר נמי קצת מן החולין ועיין בר"ש ז"ל שם וקשה איך שרי לשתות יין טמא דטמא הוא מחמת ע"ה וצ"ל דמיירי התם בימי טומאתו אך קשה א"כ ל"ל להירושלמי להקשות דהוי תרומה טמאה בשביל ע"ה תי"ל כיון דהחבר טמא הוא עצמו טימא היין בשתייתו וצ"ע

והנה בירושלמי פ"ב דדמאי אמרינן דמש"ה חבר אינו מתארח אצל ע"ה שלא יטמא גופו וילך ויטמא טהרות ע"ש היינו דאיסור לטמאות גופו הוא משום טהרות שלא יטמאו אח"כ א"כ זה דאסור לאכול אוכלין טמאים א"צ לומר כפי' רש"י ז"ל בחולין ל"ה שמא יאכל אח"כ תרומה דזה הטעם שייך רק בכהן אלא משום שלא יטמא טהרות דהאוכל אוכלין טמאים פוסל את התרומה אף במגעו וזה שייך אף בישראל, והנה בזה הירושלמי יש ג"כ לומר הטעם מה שאין נותנין תרומה לכהן ע"ה והאי ע"ה לאו דוקא אלא חבר שאינו אוכל חוליו בטהרה כמ"ש הר"ש ז"ל חלה פ"ד מ"ט ואמאי הא אינו חשוד לאכול תרומה בטומאה ולפ"ז כיון שאינו אוכל חוליו בטהרה חיישינן שמא יטמא גופו וילך ויטמא הטהרות שנותנים לו דהיינו שיטמא בשוגג דהא אף בחבר חששו לזה דכמו שאסור לטמא גופו שמא יטמא טהרות כך אסור ליתן טהרות למי שמטמא את גופו

והנה בתוספתא פ"ב דדמאי אמרינן דבן חבר שהולך לבית אבי אמו ע"ה אינו חושש שמא יאכילנו טהרות אם ידוע שיאכילנו אסור ע"ש והכא לאו בכהן עסקינן ומוכח דאסור לאכול חולין טמאים

ונראה בעיקר השאלה אי מותר לאכול חולין טמאים דחבר ודאי אסור לאכול חולין טמאים דחבר הוא שקיבל עליו דברי חברות ואחד מהם לאכול חולין בטהרה כדאמרינן בתוספתא פ"ב דדמאי וצריך לקבל בפני ג' כדאמרינן בפ' עד כמה א"כ אסור לאכול חולין בטומאה משום קבלתו ומחלוקת הראשונים ז"ל הוא רק אם לקבל עליו דברי חברות הוא חובה או רשות, והנה זה דאמרינן בדמאי פ"ו מ"ט חבר וע"ה שירשו את אביהם ע"ה לא יאמר לו טול אתה לח ואני יבש והכא הלא כבר נטמא מחמת אביהם ע"ה ומוכח דאסור ליתן לע"ה חולין טמאים ולהשיטות דמותר לאכול חולין בטומאה א"כ זה הע"ה שלא קיבל עליו דברי חברות מותר לו לאכול חולין טמאים א"כ אמאי לא יתן לו את הלח וצ"ל דזהו ג"כ מדברי חברות שלא לאכול ושלא להאכיל חולין טמאים אף שע"ה עצמו מותר בו

ובעיקר מחלוקת הראשונים ז"ל אי אסור לאכול חולין טמאים תלוי בטעם מה דאמרינן דאסור לגרום טומאה לחולין שבא"י דרש"י ז"ל בסוגיא דהמטמא והמדמע והמנסך כתב שהוא משום פרושים האוכלים חוליהן בטהרה והתוס' חולין (ב' ע"ב) כתב דזה דאסור לגרום טומאה לחולין שבא"י הוא רק בפירי דשייך בהו תרומה אבל בבשר לא היינו דהאיסור הוא רק משום סרך תרומה ע"ש ולרש"י ז"ל דהטעם הוא משום חולין בטהרה א"כ אף בבשר כן דהא אף בבשר מטמא גופו ואסור לאוכלו כמ"ש תוס' שם, והנה מפ"ד דחלה יש להוכיח כדברי התוס' דאמרינן שם אלו ניתנין לכל כהן שירצה כו' היינו לכהן ע"ה שאינו אוכל חוליו בטהרה וקא חשיב שם הזרוע והלחיים כו' ואיך רשאין לתנו לכהן ע"ה הא מטמא אותם דהא אין מוכרין לע"ה לח ויבש כדאמרינן בפ"ב דדמאי שאין מוסרין טהרות לע"ה משום דאסור לגרום טומאה לחולין שבא"י ומוכח דזה דוקא במידי דשייך בה תרומה אבל בבשר לא, והנה ז"ש רש"י ז"ל בגיטין דאסור לגרום טומאה לחולין משום פרושים האוכלין חוליהן בטהרה ולא כתב סתם משום דאסור לאכול חולין בטומאה נראה דכאן ס"ל לרש"י ז"ל דרק לפרוש אסור לאכול חולין בטומאה מטעם קבלתו וחיישינן שמא