מקדש דוד חלק ג קכט

ל"ק אך רש"י ז"ל בב"מ כתב דמיירי שעשאו כן מתחילה ועיין בשמ"ק שם וכ"כ הר"ש ז"ל (פ"ה ה"י) שנתן חול בין חוליא לחוליא ואח"כ עשה לו טפלה היינו שכן נעשה מתחילה ופי' שם דטעמא דר"א משום שהחול מפסיק ורבנן ס"ל דהטפלה מחברתו ע"ש ואילו לא נתן חול בין חוליא לחוליא לכ"ע הטפלה מחברתו הא כיון דנעשה כן מתחילה א"כ לא נטמא וא"כ קשה דר"מ לא כר"א ולא כרבנן דהא ס"ל לר"מ דאם לא נטמא א"צ להרחיק את הטפלה דאין הטפלה מחברתו ואפשר דאיכא חילוק בזה בין חתכו לארכו או לרחבו דההיא דר"מ מוקמינן לה בחולין דעבדיה גסטרא היינו שחתכו לארכו ופלוגתא דר"א ורבנן הוא בחתכו לרחבו עוד אפשר דכל שנעשה כן מתחילה חוליות טפלה מחברתו יותר מנעשה שלם ואח"כ חתכו

ב) גרסינן בביצה (ל"ב) כ"ח מאימתי מקבלין טומאה משנגמרה מלאכתן דברי ר"מ ור"י אומר משיצרפנו בכבשן ופי' רש"י ז"ל משנגמרה מלאכתן היינו חקיקתן דלא בעי היסק כלל. והנה יש לעיין דאמרינן בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל (פ"ה מ"א) בתנור דבעי היסק כדי לאפות בו סופגנין רמ"א רואין את העצים שהוסק בהן כאילו לא הוסקו אלא לאחר רדיית הפת ע"ש היינו דס"ל לר"מ דתנור בעי היסק והנה י"ל טעם דשאני בזה תנור משאר כ"ח דאמרינן בפסחים (כ"ו) תנור שהסיקו בקליפי ערלה חדש יותץ כו' וכתב רש"י ז"ל שהרי ע"י היסק זה נגמר ומתקיים כלו ע"ש היינו דתנור קודם שהוסק אינו מתקיים וכלי שאינו מתקיים אינו מקבל טומאה כמ"ש הרמב"ם ז"ל רפ"ב דכלים דלקבל טומאה בעינן שיעשה דבר של קיימא ע"ש אך בת"כ שהביא הר"ש ז"ל שם איכא פלוגתא דר"א ור"ע אי תנור בעי היסק ואמרינן שם דטעמו דר"ע דתנור בעי היסק דגמרינן מכ"ח מה כ"ח עד שיגמר מלאכתו באור אף תנור משיגמר מלאכתו באור ע"ש א"כ לר"מ דשאר כ"ח ג"כ לא בעי היסק א"כ מנ"ל היסק בתנור

כתב הר"ש ז"ל (פ"ה מ"א) דשאר כ"ח סגי בצירוף כבשן אבל תנור בעי לדבק בו טיט כדי לעבותו להחזיק חומו ולא נגמרה מלאכתו עדיין עד שיעשה לו טפלה ויחזור ויסיקנו שמתחבר יפה לכלי ותתחזק ולא היסק גדול כ"כ כדבעי לאפיית פת אלא כדי לאפות בו סופגנין ע"ש. ויש לעיין טובא דהר"ש ז"ל בעצמו הביא שם לעיל ההיא דשבת דלרבנן היסק ראשון אפילו תלוי בצואר גמל א"כ אפילו קודם שעשה לו טפילה ג"כ נגמרה מלאכתו א"כ אמאי לא סגי בצירוף כבשן ובעי להסיק כדי לאפות בו סופגנין וכן לרש"י ז"ל דס"ל בברכות דתנור בעי דוקא צירוף כבשן כשאר כ"ח א"כ ל"ל ג"כ היסק כדי לאפות סופגנין. אך ראיתי להראב"ד ז"ל בת"כ פ' שמיני שכתב ע"ז דתנור בעי היסק ז"ל לפי שהכ"ח עשוי הוא לכל דבר ללח וליבש אבל התנור שאינו עשוי אלא לאפות בו את הפת ולא לתשמיש אחר ולאותו תשמיש אינו ראוי עד שיוסק אינו מקבל טומאה עד שיוסק ע"ש היינו דחמיר תנור משאר כ"ח דשאר כ"ח דתשמישן בכ"ד כיון שנגמרה מלאכתן ראויות לתשמישן ומקבלי טומאה אבל תנור דתשמישו רק באפיה אינו מקבל טומאה עד שיהא ראוי לאפיה והיינו משיסיקנו וא"כ זהו נמי הטעם דאף אם נצרף בכבשן צריך היסק אחר דכשהוא בכבשן אינו ראוי אז לאפיה ובעינן היסק כזה שיהא ראוי לאפיה שזהו תשמישו ולפ"ז אתי שפיר ג"כ מה דתנור שיעור הסיקו כדי לאפות בו סופגנין וכירה כדי לבשל עליה ביצה קלה דתנור שהוא לאפיה מקרי ראוי לתשמיש בפחות שבאפיות וכירה שהוא לבישול בפחות שבבישול וזה הטעם נמי בתנור שחלקו וחזר ומירחו דבעי היסק חדש כדי לאפות בו סופגנין ואע"ג שכבר הוסק התנור מ"מ כיון שכבר נטהר התנור וצריך עתה גמר מלאכה אחרת לא הוי גמר מלאכה עד שיהא ראוי לאפיה ובעי היסק חדש כדי לאפות בו סופגנין

והנה בזה אתי שפיר מה שהביא הר"ש ז"ל (פ"ה מ"ד) דאיכא פלוגתא בהתוספתא אי בעינן היסק לדעת וכתב הר"ש ז"ל ולא נתברר לי מנא לן הא דבעינן לדעת ע"ש ולפ"ז אתי שפיר כיון דההיסק הוא כדי שיהא ראוי לתשמישו שהוא אפיה בעינן ג"כ שיהא עומד לתשמישו וכיון שההיסק היה שלא מדעת א"כ באותו ההיסק אינו עומד לאפיה הנה הרמב"ם ז"ל (פט"ו ה"ג) פסק דתנור שהוסק שלא לדעת וכן אם נפלה בו דליקה טמא וכתב שם בה"ד דתנור שהסיקו לצלות בו מקבל טומאה ללבן בו אונין של פשתן טהור כו' ולכאורה סתרי אהדדי דכיון דשלא לדעת טמא ואף אם נפלה דליקה א"כ ללבן בו אונין של פשתן אמאי טהור ולפ"ז י"ל כיון דההיסק הוא כדי שיהא ראוי לתשמישו שהוא אפיה או צליה ס"ל למ"ד דלא בעינן לדעת דאף שלא לדעת ואף בנפלה דליקה כיון דאין ההיסק עומד לדבר אחר מקרי ג"כ ראוי לאפיה משא"כ שההיסק עומד לד"א ללבן בו אונין של פשתן דאז ודאי אין ההיסק עומד לאפיה

והנה להראב"ד ז"ל ע"כ צ"ל דרק האפיה חשיב תשמיש בהתנור אבל מה שמסיקו לאפיה זה אינו תשמיש דאם זה ג"כ חשיב תשמיש א"כ תכף משנגמרה מלאכתו הרי ראוי לתשמיש שראוי להסיקו לאפיה אך נראה דזה תלוי בפלוגתא דר"י ורבנן (בפ"ח מ"ח) בנמצא במקום הנחת העצים כו' ועיין בפי' הרא"ש ז"ל שם דחכמים לא חשיב להו מקום הנחת העצים תוך ולר"י חשיב לה תוך ע"ש וע"כ דפליגי אי ההיסק חשיב תשמיש דאי ההיסק חשיב תשמיש א"כ מקום הנחת העצים חשיב תוך ואפשר דר"י דס"ל דההיסק חשיב תשמיש לטעמיה אזיל דס"ל ברפ"ה דהיסק התנור לקבל טומאה הוא משיסיק את החדש כדי לאפות בישן סופגנין א"כ ע"כ לא ס"ל דזה דתנור בעי היסק הוא כדי שיהא ראוי לאפיה שהרי אינו ראוי לאפיה וע"כ ס"ל דבעינן היסק על הכלי ולא משום שיהא ראוי לאפיה. והנה על הראב"ד ז"ל יש לעיין מההיא (דפ"ה מ"ט) דתנור שבא מחותך מבית האומן ועשה בו למודין כו' מרחו בטיט מקבל טומאה וא"צ להסיקנו שכבר הוסק ע"ש וכתב הר"ש ז"ל אע"ג דאמרינן לעיל דבעי הסקה אחר מירוח שאני הכא דנעשה כן מתחילתו לא בעי הסקה אחר מירוח הואיל וכבר הוסק ע"ש ולהראב"ד ז"ל דזה דתנור בעי היסק הוא משום דלא חשיב גמר מלאכה אלא כשהוא ראוי לאפיה מ"ל אם כבר הוסק הא קודם לא היה מקבל טומאה ועכשיו הוי גמר מלאכה כשמרחו בטיט א"כ אמאי לא בעינן עתה שיהא ראוי לאפיה

הנה להר"ש ז"ל שכתב לחלק בין תנור שחלקו ונטהר ואח"כ מרחו בטיט דבעי היסק אחר אע"ג דכבר הוסק ובין נעשה כן מתחילתו דלא בעי היסק אחר המרוח הואיל וכבר הוסק נראה לומר הטעם דהיכא שחלקו ואח"כ מרחו זה דבעי היסק אינו בשביל הטיט שלא הוסק מעולם דא"כ אף בנעשה כן מתחילתו ג"כ אמאי לא בעי היסק אחר הא אותו הטיט שמרח עדיין לא הוסק דלעולם אין הטיט שימרח צריך היסק דאזלינן בתר עיקר התנור שכבר הוסק וכשחלקו ונטהר אז כל התנור בעי היסק אחר דכיון שחלקו ונטהר ובטל שם כלי ממנו בטל ההיסק הראשון וצריך כל התנור היסק אחר אך זה הוא דוקא כשנשבר דבטל שם כלי ממנו ע"י שבירתו ה"נ דבטל ההיסק אך בנעשה כן מתחילתו דלא היתה עליו שבירה לא בטל ההיסק ובטעמו של דבר נראה