מקדש דוד חלק ג קל

דהנה הר"ש ז"ל לא ס"ל כהראב"ד ז"ל דההיסק בתנור כדי לאפות בו סופגנין הוא כדי שיהא ראוי לאפיה רק דע"י היסק זה נעשה חרס כמ"ש (בפ"ג דכלים מ"ד) והוי כמו צירוף כבשן בשאר כ"ח ע"ש דס"ל כרש"י ז"ל דתנור בעינן דוקא של חרס. ונראה לומר דבר חדש דזה דכ"ח כיון שצרפן באור לא חשיב כלי אדמה הוא דוקא היכא דהצירוף באור היה אחר שכבר נעשו כלים אבל אם צירף אדמה באור ואח"כ עשה מהם כלים אין זה כ"ח כ"א כלי אדמה דתורת כ"ח אינו דאדמה קלויה באש אינו בכלל אדמה לטומאה רק כלי אדמה שצרפן באור י"ל תורת כ"ח ומש"ה תנור שחלקו כיון שבטל תורת כלי ממנו בטל הסיקו וכי חזר ומרחו ועשאו תנור צריך היסק אחר להיות עליו תורת כ"ח אבל כשהוא מחותך מבית האומן הואיל ונעשה כן מתחילתו אעפ"י שעדיין לא מקבל טומאה עד שימרחו בטיט מ"מ תורת כלי עליו אף קודם וכמ"ש הר"ש ז"ל (פ"ג מ"ג) בחבית שניקבה אף שטהורה מ"מ שם כלי עליה ע"ש וכיון שההיסק היה בהיותו כלי א"צ היסק אחר כשמרחו בטיט לפי שכבר הוסק

ונראה דזהו נמי הטעם מה דאמרינן דכ"ח כיון שטהר שעה אחת שוב אי"ל טומאה עולמית ולכאורה קשה כיון שעושה עתה כלי מהשברים אמאי אינו מקבל טומאה מכאן ולהבא מ"ש מעושה כלי מן הטיט וזהו נמי הטעם כיון שנשבר בטל הסיקו והשברים הם כשאר אדמה וחשיב אח"כ כמו כלי אדמה ואף אם עושה כלי מן הטיט ג"כ מקבל טומאה התם מצרפו אח"כ בכבשן ונעשה כ"ח ובכ"ח שנשבר וחזר ועשה כלי מהשברים וחזר וצרפו בכבשן ודאי מקבל טומאה וכמ"ש הר"ש ז"ל (פ"ג מ"ד) בחבית שנשברה ודבק ממנו חרסים או שהביא חרסים ממקום אחר דאם דבקן בטיט וצרפן בכבשן מקבלין טומאה ע"ש

כתב הר"ש ז"ל בכמה מקומות דהתנורים לא היו להם שולים וכ"כ רש"י ז"ל (שבת קכ"ה) דתנורים שלהם עשוין כקדרות גדולות ואי"ל שולים ומושיבו לארץ ומדביק טיט סביבותיו ע"ש. והנה בכירה אם י"ל שולים התי"ט (בפ"ה מי"א) נסתפק בזה ע"ש אך אמרינן בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל (כלים פי"א מ"ד) כירה שעשאה מן החלמא ושוליה מן הגללים טהורה עשאה מן הגללים ושוליה מן החלמא הכל הולך אחר השולים ע"ש א"כ אדרבה השולים הם עיקר בהכירה והכל הולך אחר השולים. והנה בכירה כתב הר"ש ז"ל (פ"ה מ"ב) דפעמים שופת עליה הקדרה ופעמים נותן בתוכה וכ"כ בפי' הרא"ש ז"ל ונראה דע"כ נותנין גם בתוכה דאי שופתין רק עליה א"כ הבית קיבול שלה אינו עשוי לקבלה ואינו מטמא. והנה (פ"ז מ"ג) גבי כירה שנחלקה לארכה טמאה משום דב' שפיתות קיימות כתב התי"ט דאעפ"י כשנחלקה נמצא שאין לכל שפיתה אלא ג' כתלים אפ"ה יכולה הקדרה לשבת עליה שעיקר כירה אינה עשויה לתוכה שהרי תחילת ג' אצבעות ע"ש ויש לעיין כשנחלקה דאי אפשר עוד להשתמש בתוכה א"כ הבית קיבול אינו עשוי לקבלה ועוד יש לעיין בההיא דג' אבנים שחיברן לקרקע בטיט דאמרינן דמטמא משום כירה וקשה אם נותן הקדרה רק עליה א"כ הבית קיבול אינו עשוי לקבלה ואם נותן בתוכה א"כ נותן על הקרקע והוי תשמישו עם הקרקע כדאמרינן (בפ"ח מ"ט) דפורנה טהורה משום שמעמיד הקדרה בקרקע ועיין בר"ש ז"ל שם. הנה אמרינן בחולין (קי"ח) תנור וכירים יותץ לרבות את הידות והקשה הרשב"א ז"ל מי עדיף יד מגבו של כלי ואין כ"ח מטמא מגבו ותי' שם בשם הרמב"ן ז"ל דמיירי ביד חלולה ע"ש. ויש לעיין הא בעינן שהבית קיבול יהא עשוי לקבלה כמ"ש הרמב"ם ז"ל (רפי"ח מהל' כלים) ואי מיירי שהיד עשוי ג"כ לקבלה א"כ ל"ל מטעם יד הא הוי גופו של כלי. והנה אפשר היה לומר כיון שריבה הכתוב ידות בכלים היינו דתשמיש של יד חשיב כמו תשמיש של קבלה א"כ חשיב תוך היד שמשמש ליד כמו עשוי לקבלה אך הרמב"ם ז"ל כתב שם חבית הדפונה בשולי המחץ הואיל ונעשית כמו בית יד שנושאין בה המחץ ולא נעשית לקבלה אינה מקבלת טומאה ע"ש אלמא דיד לא חשיב כמו לקבלה ובההיא דחולין צ"ל כמ"ש המפרשים ז"ל דמיירי לטמא אחרים דאין חילוק בזה בין גבו לתוכו וה"נ יד: המטריצן נעשו ונגמרו ביום ד' ויקהל כ"ב אדר תרצ"ח ע"י הבחור אביגדור קרוננברג