מקדש דוד חלק ג קכח

ואם נטמא הצריכו הכתוב נתיצה ואם נתצו בענין זה שחתכו סביב סביב כחוליות עגולות וחזר וחיברו בטיט של חול בין חוליא לחוליא ר"א מטהר עולמית שאינו עוד ככלי חרס שלא נשרף בכבשן וחכמים מטמאין ע"ש, ופי' השמ"ק בב"מ דברי רש"י ז"ל דר"א ורבנן בהא פליגי דר"א אזיל בתר האי חול וחשיב כלי אדמה ורבנן אזלי בתר חוליות וחשיב כ"ח וכ"כ הנ"י שם ע"ש, והנה מדברי רש"י ז"ל מוכח דס"ל דתנור של אדמה אינו מקבל טומאה אך על דברי רש"י ז"ל קשה טובא שכתב בברכות הטעם דר"א מטהר לפי שלא נשרף בכבשן הא ס"ל לר"א דתנור לא בעי היסק כלל כדאמרינן בת"כ שהביא הר"ש ז"ל (פ"ה מ"א) וצע"ג

ועוד מ"ש רש"י ז"ל הטעם דטהור לפי שלא נשרף בכבשן אלמא ס"ל לרש"י ז"ל דתנור בעי דוקא היסק כבשן ולא סגי במה שמסיקין אותו לאפיה דהא הכא ר"א מטהר עולמית כמ"ש רש"י ז"ל בברכות היינו שיכול לאפות בו והוא טהור. והנה הר"ש ז"ל רפ"ה חקר בזה אי תנור בעי צירוף כבשן או סגי במה שמסיקו לאפיה והביא ראיה מההיא דיורות הערביים שחופר בארץ וטח בטיט דאמרינן אם יכול הטיט לעמוד בפ"ע טמא ואף דהתם ליכא צירוף כבשן ועוד הביא שם מההיא דחתכו חוליות ומירחו בטיט דמקבל טומאה משיסיקנו ע"ש וקשה לרש"י ז"ל מיהו מההיא דחתכו חוליות ומירחו בטיט דאמרינן דמקבל טומאה משיסיקנו לא קשה על רש"י ז"ל משום דאתיא כרבנן דס"ל בתנור של עכנאי דאזלינן בתר החוליות ולא בתר המירוח והחוליות נצרפו בכבשן וחשיב כ"ח ולא כלי אדמה אבל מיורות הערביים קשה

ולבאר שיטת רש"י ז"ל נראה דהנה לפמ"ש רש"י ז"ל בברכות דהאי נתן חול הוא טיט של חול קשה למה נקט חול לתני מירחו בטיט וכדקתני (בפ"ה מ"ח) חתכו חוליות ומירחו בטיט כו' ונראה דרש"י ז"ל לשיטתיה אזיל דבביצה (ל"ב) אמרינן כ"ח מאימתי מקבלין טומאה משנגמרה מלאכתו דברי ר"מ רי"א משיצרפו בכבשן ופי' רש"י ז"ל משנגמרה מלאכתו היינו חקיקתו והתוס' שם הקשו על רש"י ז"ל דא"כ הו"ל כלי אדמה דאינו מקבל טומאה ופי' שם בענין אחר ע"ש. ונראה מדברי רש"י ז"ל דס"ל דאותו הטיט שעושין ממנו כלי חרס אף קודם שיסיקנו אי"ל תורת כלי אדמה וזהו טיט היוצרין הנזכר במקואות (פ"ט מ"ב) שעושין ממנו כ"ח וכ"כ השפתי חכמים פ' שמיני גבי תנור וכירים יותץ כו' ולאו דוקא חרס שהרי אין שורפין אותו באש אלא כיון שעושין אותו מטיט ומיבשין אותו בחמה קורין אותו חרס וי"ל כל דין כלי חרס ע"ש. וע"כ דאותו הטיט שעושין ממנו כ"ח אינו בכלל כלי אדמה ומש"ה בההיא דחתכו חוליות בעינן דוקא שנתן טיט של חול שהוא אדמה אבל סתם מירחו בטיט היינו טיט שעושין ממנו כ"ח ואותו אף בלא צירוף כבשן לא חשיב כלי אדמה מיהו אם היה צרפו בכבשן אף כלי אדמה חשיב ככ"ח כמ"ש הרמב"ם ז"ל (פ"א מהל' כלים הי"ג) כל כלי העשוי מהעפר מן העפרות ואח"כ שורפין אותן בכבשן ה"ז כ"ח ע"ש דהא אף כלי נתר מרבינן ככלי חרס וכלי נתר הוא מן האדמה כמ"ש רש"י ז"ל (שבת ט"ז ע"א) אך כיון דלאחר שנתן טיט של חול בין חוליא לחוליא לא נשרף בכבשן מש"ה ס"ל לר"א דחשיב כלי אדמה משום דאזלינן בתר האי חול ואע"ג דס"ל לר"א בת"כ דתנור לא בעי היסק כלל התם משום שהתנור נעשה מהטיט שעושין ממנו כ"ח וזהו אף קודם היסק לא חשיב כלי אדמה ופליגי רק בגמר מלאכה דלר"א גמר מלאכתו של תנור קודם שיסיקנו ולר"ע משיסיקנו וז"ש רש"י ז"ל דתנור מצרפו בכבשן כדרך כ"ח הוא ג"כ משום גמר מלאכה דאף בכ"ח לא קי"ל כר"מ וגמר מלאכתו הוא משיצרפנו בכבשן ובההיא דחתכו חוליות ונתן טיט של חול בין חוליא לחוליא ל"ש לטהרו משום חסרון גמר מלאכה כיון דכל התנור נשרף בכבשן הוי גמר מלאכה ורק משום כלי אדמה מטהר ר"א דאזלינן בתר האי טיט של חול שהוא מעמיד את התנור וחשיב כלי אדמה ול"ק ג"כ על רש"י ז"ל מההיא דיורות הערביים דחופר בארץ וטח בטיט ואף שלא נשרף בכבשן טמא התם אין לטהרו משום כלי אדמה שהרי הוא מטיט שעושין ממנו כ"ח ומשום חסרון גמר מלאכה ג"כ אין לטהרו כיון דאי אפשר לצרפו בכבשן הוי גמר מלאכתו בהיסק הראוי לו דגמר מלאכה הוא בכל דבר ודבר לפי שהוא

והנה התוס' בב"מ פי' דהאי נתן חול היינו חול יבש ע"ש ולא פי' כרש"י ז"ל בברכות דהיינו טיט של חול דלטעמייהו אזלי דפי' הטעם דר"א מטהר משום דהחול מפסיק ואי מיירי בטיט של חול הא טיט מחבר החוליות כדאשכחן בכמה משניות בכלים שם ובזה אין נפקותא בין טיט של חול לשאר טיט אך רש"י ז"ל דמפרש זה דר"א מטהר משום דהוי כלי אדמה שפיר מפרש דמיירי בטיט של חול דאין החסרון מחמת החיבור רק משום דהוי כלי אדמה. הנה אמרינן בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל (פ"ה מ"ח) בתנור של סדקין נתן חול או צרורות בסדק טהור נתן טיט ע"ג הסדק טמא חרס ע"ג הסדק טהור כו' נתן עליו טיט וחרסית אדמה סיד וגפסים כו' טמא וזפת וגפרית שעוה ושמרים בצק וגללים כו' כללו ש"ד דבר שאין עושין ממנו תנורים אינו מחבר את הסדקין ע"ש ולהתוס' זה דנתן חול בסדק טהור אף דבנתן חול בין חוליא לחוליא ס"ל לרבנן דטמא צ"ל דהתוספתא מיירי דליכא טפלה המחברתו וכן נראה מהתוספתא שם ע"ש. וזה דס"ל לרבנן בתנור של עכנאי דטמא הוא משום צירוף טפלה כמ"ש תוס' שם וזה דאמרינן בתוספתא דאדמה מחברת את הסדקין צ"ל דרק חול שהוא יבש אינו מחבר אבל אדמה מחברת ולרש"י ז"ל דהטעם דר"א דמטהר בחתכו חוליות כו' משום דהוי כלי אדמה ורבנן אזלי בתר החוליות ולא בתר החול שנתן זה דנתן חול בין הסדקין דטהור צ"ל אף לרש"י ז"ל דהתוספתא מיירי בחול שהוא יבש ולא בטיט של חול וזה לכ"ע אינו מחבר

הנה השמ"ק בב"מ הביא בשם הרמב"ן ז"ל דמפרש דאילו לא היה נותן חול בין חוליא לחוליא היה טמא אף לר"א לפי שהכובד הוא מדביק כל חוליא לשל מטה אבל כשנתן חול בין חוליא לחוליא החול אינו מניחו להדבק ומש"ה ר"א מטהר ורבנן ס"ל דאעפ"כ נדבק יפה והחול נכנס בתוך הטיט בתוך החוליות ונדבקות זו בזו ע"ש היינו דמפרש כהתוס' דפליגי אי הוי חיבור אך לא כהתוס' שפי' דטעמייהו דרבנן משום דהטפלה מחברתן ולהרמב"ן ז"ל החול עצמו מחבר והנה לפ"ז קשה מהתוספתא דאמרינן דחול אינו מחבר את הסדקין ולהרמב"ן ז"ל אתיא כר"א ולא כרבנן עוד יש לעיין מ"ש הרמב"ן ז"ל דאילו לא נתן חול בין חוליא לחוליא לכ"ע טמא לפי שהכובד מדביק כל חוליא לשל מטה יש לעיין מהא דאמרינן בכלים (פ"ה מ"ח) חתכו חוליות לרחבו פחות מד"ט טהור כו' ואמאי טהור הא הכובד מדביק כל חוליא לשל מטה דהא ההיא דחתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא ע"כ מיירי ג"כ שכל חוליא פחותה מד"ט דאם יש בה ד"ט טמאה בפ"ע

אמרינן בחולין (קכ"ג) תנור שנטמא כיצד מטהרין אותו חולקו לג' וגורר את הטפלה עד שיהא בארץ רמ"א א"צ לא לגרור את הטפלה ולא עד שיהא בארץ אלא ממעטו מבפנים מד"ט ואמרינן שם דאם כבר נטמא לכ"ע צריך לגרור את הטפלה רק מיירי ברוצה שלא יבוא תנורו לידי טומאה ע"ש. והנה לפמ"ש רש"י ז"ל בברכות בתנור שחתכו חוליות כו' דמיירי שנטמא ונתצו