מקדש דוד חלק ג קכז

עשה לו טפלה מוסף של טיט טמא כמה יהא בנקב כדי שיצא בו האור כו' וכתב הרמב"ם ז"ל (פט"ו מהל' כלים ה"ז) תנור של מתכת שניקב או נפגם או נסדק וסתמו בטיט או שעשה לו טפלה כו' ה"ז מתטמא משום תנור ע"ש. והנה יש לעיין כי סתמו בטיט אמאי מתטמא משום תנור הא עיקרו של מתכת הוא או של אבן וכן ההיא דרפ"ו העושה ב' אבנים כירה וחברם בטיט טמאה ע"ש אמאי הא עיקרה של אבנים היא והנה י"ל משום דהולכין אחר המעמיד ותורת כ"ח עליהם אך קשה דזה אי הולכין אחר המעמיד הוא פלוגתא דר"מ וחכמים בכלי זכוכית שנקבו והטיף לתוכן אבר דר"מ סבר דהולכין אחר המעמיד ותורת כלי מתכת עליהן וחכמים לי"ל דאזלינן בתר מעמיד כדאמרינן בשבת (ט"ו) וכן פליגי בתוספתא בכוס של אבן שניקב והטיף לתוכו אבר ע"ש. והנה התוס' שבת שם כתבו דכאן לא אזלי רבנן בתר מעמיד ובפ' במה אשה אמרינן ר' נחמיה אומר בטבעת הלך אחר חותמה כו' בסולם הלך אחר שליבותיו וחכ"א הכל הולך אחר המעמיד משום דהכא קרי מעמיד זה מה שנותנין לתוכה והתם קרי מעמיד דבר המעמיד כלי עצמו ע"ש. והנה לפ"ז ההיא דהעושה ב' אבנים כירה וחברם בטיט דהתם הטיט מעמיד הכלי עצמו א"כ אתיא אפילו כרבנן אבל ההיא דתנור שניקב כדי שיצא בו האור וסתמו בטיט דהטיט מעמיד רק את האור היינו דבר שנותנין לתוכה ובזה ס"ל לרבנן דלא אזלינן בתר מעמיד ואין לומר דסתם מתני' כר"מ דהא הרמב"ם ז"ל פסק בההיא דכלי זכוכית שניקב כרבנן דלא אזלינן בתר מעמיד ופסק ג"כ בתנור של מתכת שניקב וסתמו בטיט דמטמא משום תנור

ונראה לומר דהכא אין הטעם דאזלינן בתר מעמיד רק לתנור יש שם טומאה בפ"ע דתנור וכירים יותץ ואינו טמא מדין כ"ח רק טומאתו שוה לטומאת כלי חרס וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל (פ"א מהל' כלים הי"ג) והתנור והכירים וכיוצא בהן משאר הבנינות שאופין בהן או מבשלין בהן הכל מקבלין טומאה דין תורה וטומאתן וטומאת כלי חרס שוה ע"ש וזה דממעטינן תנור של מתכת ושל אבן הוא רק משום דכתיב יותץ את שי"ל נתיצה כו' כדאמרינן בת"כ ולא ממעטינן משום דכלי אבנים אי"ל טומאה לא מד"ת ולא מד"ס דתנור י"ל תורת טומאה בפ"ע ואינו טמא משום כ"ח ואף של מתכת הו"ל לטמא משום דשם תנור עליו רק דממעטינן משום דבעינן ראוי לנתיצה אבל בניקב וסתמו בטיט דבר נתיצה הוא טמא משום תנור ואינו משום דאזלינן בתר מעמיד דאף אם הוא חשיב תנור של מתכת או של אבן ג"כ טמא כיון דראוי לנתיצה וזה דבעינן בנקב שיעור שיצא בו האור הוא משום דבעינן נתיצה המועלת לקלקל התנור וכיון דע"י נתיצה יצא בו האור מקרי ראוי לנתיצה. והנה בהתוספתא שהביא הר"ש ז"ל (פ"ה מי"א) אמרינן תנור של מתכת נפגם נסדק ועשאו בטיט דדינו ככ"ח דמטמא מאוירו וגם דינו ככלי מתכת דמטמא מגבו ונעשה אב הטומאה ע"ש ואי הטעם דאזלינן בתר מעמיד היה לו להיות ככ"ח בין לקולא בין לחומרא דמאן דאזיל בתר מעמיד אף לקולא אזלינן כדאמרינן בשבת (ט"ו) בכלי זכוכית שנפגם והתיך לתוכו אבר דמאן דאזיל בתר מעמיד י"ל טהרה במקוה דהו"ל ככלי מתכת ואי לא אזלינן בתר מעמיד היה טמא מדין כלי זכוכית כמ"ש תוס' שם ובר"ה י"ט) ולא היה לו טהרה במקוה דאזלינן בתר מעמיד בין לקולא בין לחומרא וכן בדכון של מתכת שעשה לו פטפוטים אמרינן דטמא ככ"ח וטמא ככלי מתכת כמה שהביא הר"ש ז"ל (פ"ז מ"ב) וקשה דאיך מצינו דכלי טמא כחרס וכמתכת דלעולם כלי שהיא מב' מינים הולכין אחר העיקר וכמו טבעת של מתכת וחותמה של אלמוג ולא מצינו שיהא כלי נדון כב' מינים שיהא קרוי כלי חרס וכלי מתכת ולפ"ז תנור שאני דאין תנור טמא משום כ"ח רק משום תנור רק טומאת תנור וטומאת כ"ח שוה ולעולם לא אזלינן בתר מעמיד וכחכמים והו"ל תנור של מתכת רק אף תנור של מתכת אם י"ל נתיצה טמא משום תנור אך גם טמא משום כלי מתכת דתורת כלי מתכת מי ביטל ממנו

ונראה ראיה לזה מדאמרינן בת"כ שהביא הר"ש ז"ל (פ"ה מ"א) תנור שומע אני בין חדש ובין ישן כו' דברי ר"א דס"ל לר"א דתנור לא בעי היסק כלל ע"ש והא כ"ח קודם היסק הוא כלי אדמה ומוכח דס"ל לר"א דאף תנור של אדמה מקבל טומאה ואף דכלי אדמה אי"ל טומאה לא מד"ת ולא מד"ס תנור שאני דבלא היסק הוא ג"כ בר נתיצה ואף לר"ע דבעי שם היסק בתנור הוא רק משום גמר מלאכה כדאמרינן שם בת"כ מה כ"ח משנגמרה מלאכתו באור אף תנור משנגמרה מלאכתו באור ע"ש אך לא משום דהוי כלי אדמה ולפ"ז הא דבעינן בתנור היסק כדי לאפות בו סופגנין ובכירה כדי לבשל עליה ביצה קלה אינו כדי להוציאו מכלל כלי אדמה דלא מסתבר דבהיסק כדי לבשל ביצה קלה יהיה די להוציאו מתורת כלי אדמה ורק משום גמר מלאכה הוא שזהו גמר מלאכתו וכדקתני איזו היא גמר מלאכתה משיסיקנה כדי לבשל עליה ביצה קלה

והנה בזה מתיישב קושית התוס' חולין (נ"ה ע"א) על ההיא דתנור שחתכו חוליות פחות מד"ט טהור מירחו בטיט מקבל טומאה משיסיקנו כדי לאפות סופגנין והקשו הא אמרינן דכ"ח שטהר שעה אחת שוב אי"ל טומאה לעולם ע"ש ולפ"ז נהי דאמרינן דכ"ח שטהר שוב אין השברים שלו ראוין לקבל טומאה מ"מ לא עדיפי מאדמה ואבנים דג"כ אין ראוין לקבל טומאה מ"מ תנור שאני דתנור אף של אבנים ושל אדמה אם ראוי לנתיצה מקבל טומאה וה"נ בעושה תנור משברי כ"ח כיון דהתנור ראוי לנתיצה מקבל טומאה

אמרינן בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל (פי"א דכלים) כירה שעשאה מן החלמא ושוליה מן הגללים טהורה עשאה מן הגללים ושוליה מן החלמא הכל הולך אחר השולים דברי ר"נ רבי אומר עד שיהיו השולים מקבלין ע"ש ומוכח מזה דכירה של גללים טהורה אך התם אין הטעם משום דכלי גללים אין ראוין לקבל טומאה דתנור שאני דאף של אבנים ושל אדמה טמא רק הטעם דגללים אינו ראוי לעשות ממנו תנור וכדאמרינן בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל (פ"ה מ"ח) בתנור של סדקין נתן עליו טיט וחרסית אדמה סיד וגפסים טמא וזפת וגפרית שעוה ושמרים בצק וגללים וכ"ד שאין עושין בו טהור כללו של דבר דבר שאין עושין ממנו תנורים אינו מחבר את הסדקין ע"ש וקתני דאדמה מחברת הסדקין דעושין ממנו תנורים ומוכח דתנור של אדמה חשיב תנור רק מגללים אין עושין תנורים ומש"ה אינו מחבר את הסדקין

גרסינן בב"מ (נ"ט) חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא ר"א מטהר וחכמים מטמאין והנה דעת התוס' והראשונים ז"ל דטעמיה דר"א הוא משום דהחול מפסיק בין החוליות אך רש"י ז"ל כתב שם תנור העשוי חוליות מצרפו בכבשן כדרך כלי חרס ואח"כ צירף החוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא ר"א מטהר שאין זה כלי חרס אלא בנין כעין כלי גללים וכלי אדמה שאין מקבלין טומאה וחכמים מטמאין דאזלי בתר חוליות שאר תנורים שלהם שהיו עשוין כעין קדרות גדולות ופיו למעלה וצורף בכבשן כשאר קדרות כו' ע"ש. ובברכות (י"ט) כתב רש"י ז"ל חתכו חוליות תנור של חרס שהוא עשוי ככלי ומטלטל ותחילת ברייתו מן הטיט ומצרפו בכבשן כשאר קדרות