מקדש דוד חלק ג קכו

אמרינן רואין צד התחתון כאילו אינו והצד העליון יביא את הטומאה וזהו מה שכתב המהר"ם ז"ל דכיון דדופן התחתון פחות מטפח מן הקרקע חשיב נמי דופן העליון כאילו הוא פחות מטפח ומשום דהוי כמו סגוס עבה דאם צד התחתון אינו גבוה מן הארץ טפח חשיב נמי צד העליון אינו גבוה טפח. הנה בה"ב כתב הרמב"ם ז"ל כוורת המוטלת בארץ בתוך הפתח ופיה לפנים כו' היתה טומאה בתוכה או בבית הכל טמא וכתב הכ"מ דנ"מ בין פיה לחוץ לפיה בפנים דבפיה לחוץ כשהטומאה בתוכה אין תחתיה וע"ג טמא רק כנגד הטומאה וכשפיה לפנים טמא כל מה שתחתיה וע"ג וכתב הטעם דבפיה לפנים הוי כאילו פיה וגג הבית אהל אחד וכיון דכלים נעשים אהלים לטמא כלים שתחתיה ושע"ג רואין כאילו הן בתוכה ע"ש ודחוק דלענין דנימא רואין הכלים שתחתיה ושע"ג כאילו הן בתוכה מה מועיל לזה מה שפיה וגג הבית אהל אחד ונראה כיון שפיה וגג הבית אהל אחד כשהטומאה בתוכה מה שמתפשטת הטומאה ע"פ כולה אין זה מכח הכוורת אלא מכח אהל הבית שהכל אהל אחד והוי כמו שפועי אהלים של הבית א"כ שפיר חזינן צד התחתון או צד העליון של הכוורת כמי שאינה לטמא כל שתחתיה וכל שע"ג ולא חשיב תרתי דמה שמתפשטת הטומאה בתוכה ע"פ כולה אין זה מכח הכוורת רק מכח אהל הבית

כתב הרמב"ם ז"ל (ספי"ז) חבית שהיא יושבת על שוליה באויר וכזית מן המת נתון בתוכה או תחתיה כנגד אוירה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת והחבית טמאה שהרי הטומאה בוקעת מתחתיה ונטמאת אוירה כו' היתה מקצת הטומאה תחת עובי דפנה ומקצתה תחת אוירה טומאה בוקעת ועולה כו' היה בדפנות פותח טפח כולה טמאה וכנגד פיה טהור שהרי הטומאה פשטה בדפנות בלבד ע"ש דהרמב"ם ז"ל מפרש זה דאמרינן (בפ"ט מט"ז) בתוכה ותחת דופנה כו' היינו שהיתה הטומאה מבחוץ ומקצתה הוא כנגד עובי דופנה ומקצתה כנגד אוירה וכן פי' בפה"מ שם. והנה קשה אמאי מתפשטת הטומאה בכל הדפנות כשיש שם פ"ט מ"ש מכוורת וכזית מן המת נתון תחתיה דבתוכה רק כנגד הטומאה טמא ולא אמרינן שתתפשט הטומאה בכל הכוורת והכ"מ ספי"ט עמד בזה ע"ש ולפ"ז אתי שפיר דהכא מיירי בחבית של חרס דמקבלת טומאה מאוירה וכיון דהטומאה בוקעת לתוכה נטמא החבית כמ"ש הרמב"ם ז"ל ובכלי טמא אמרינן תרתי קלוש וצד העליון מביא את הטומאה ומש"ה מתפשטת הטומאה בכל הדפנות

הנה הראב"ד ז"ל (רפי"ט) בכוורת וטומאה בתוכה השיג על הרמב"ם ז"ל דס"ל דתחתיה רק כנגד הטומאה טמא וכתב כיון דנטמאה הכוורת דמוקים לה בכוורת של חרס דמקבלת טומאה מתוכה וא"כ צד העליון מביא את הטומאה לכל שתחתיה אך ברישא שם בטומאה תחתיה שכתב הרמב"ם ז"ל דבתוכה רק כנגד הטומאה טמא לא השיגו ואמאי כיון דהטומאה נכנסת לפנים דהא מה שכנגד הטומאה טמא דאף הראב"ד ז"ל מודה בזה דרק בגבוהה מן הארץ טפח השיגו וכתב דבתוכה אף כנגד הטומאה טהור שאין כאן רצוצה ע"ש אבל ברישא דמיירי ברצוצה בתוכה מה שכנגד הטומאה טמא וא"כ קשה דנטמאה הכוורת מאוירה וכיון שהוא כלי טמא א"כ צד העליון מביא את הטומאה ע"פ כולה וא"כ אמאי בתוכה רק כנגד הטומאה טמא ונראה דהראב"ד ז"ל חולק על הרמב"ם ז"ל מ"ש בחבית שהיא יושבת על שוליה באויר וכזית מן המת נתון תחתיה כיון דטומאה בוקעת לתוכה נטמאה החבית דס"ל להראב"ד ז"ל אף דטומאה רצוצה בוקעת לכ"ח מגבה זהו רק לענין לטמא מה שבתוכה כנגד הטומאה דאין הכ"ח חוצץ להציל הטומאה רצוצה וחשבינן כאילו אינו אבל הכלי עצמו לא נטמא דאין כ"ח. מטמא מגבו וכיון דעצם הטומאה הוא מבחוץ אינו נטמא

כתב הראב"ד ז"ל (ספי"ז) בחבית שיושבת על שוליה באויר וטומאה מבחוץ דיש חילוק בין חבית טמאה לגבוהה מן הארץ טפח דבחבית טמאה וטומאה מבחוץ דהחבית אינו חוצץ כל אויר הדופן טמא אבל תחתיה ברצוצה אינו טמא רק כנגד הטומאה אבל גבוהה מן הארץ טפח טמא כל מה שתחתיה ע"ש. והנה יש לעיין כשאינה גבוהה מן הארץ טפח אמאי אינו טמא תחתיה רק מה שכנגד הטומאה מ"ש מאדם חלול דמביא את הטומאה כשמוטל על האסקופה וה"נ כיון דהחבית טמאה אמאי לא יביא צד העליון את הטומאה לתחתיה כנגד כל אויר דופנה דרואין צד התתתון כאילו אינו. ואפשר דמ"ש הראב"ד ז"ל דתחתיה טמא רק כנגד הטומאה לאו דוקא ולא אתי רק לאפוקי תחתיה מה שכנגד פיה דבזה ליכא אהל להביא את הטומאה אבל בגבוהה מן הארץ טפח טמא כל שתחתיה. עוד אפשר לומר דתרי קלוש לא אמרינן אף בכלי טמא ורק בכוורת וטומאה בתוכה טמא כל מה שתחתיה כמ"ש הראב"ד ז"ל משום דהכלי מביא הטומאה ע"פ כלו ואח"כ אומרים קלוש ורואין צד התחתון כאילו אינו וטמא כל מה שתחתיה וכן הכא בחבית טמאה כשהטומאה מבחוץ אמרינן קלוש וצד התחתון כאילו אינו ונכנסת הטומאה לפנים ואח"כ מתפשטת הטומאה בכל הדפנות כשיש בהם פ"ט אבל לומר עוד הפעם קלוש ולאחר שנתפשטה הטומאה תביא לכל מה שתחתיו דנחשוב עוד הפעם לצד התחתון כאילו אינו זה לא אמרינן

עוד כתב שם הראב"ד ז"ל שאם היתה הטומאה תחת דופנה מבחוץ בחבית טהורה כל מה שבתוכה טהור שהצד הפנימי של עובי הדופן חוצץ ועכשיו שהיא טמאה אינו חוצץ מ"מ כנגד פיה טהור שאין עליו אהל ע"ש ויש לעיין אי מיירי שיש בדפנות פותח טפח אפילו בטהורה כתב הרמב"ם ז"ל דכולה טמאה חוץ מכנגד פיה ואי מיירי באין בדפנות פ"ט בטמאה מה שייך שתתפשט בכולו חוץ מכנגד פיה הרי אין שם אהל שתתפשט הטומאה ונראה דהראב"ד ז"ל חולק על הרמב"ם ז"ל שכתב במקצת טומאה תחת עובי דפנה ומקצתה תחת אוירה אם היו בדפנות פ"ט כולה טמאה חוץ כנגד פיה ומתני' דבתוכה ותחת דופנה כו' מפרש לה כהר"ש ז"ל דמיירי שהטומאה בפנים ע"ש אבל טומאה מבחוץ אין הטומאה מתפשטת בכל החבית ולשיטתיה בכוורת דמוקי לה בכוורת של חרס וכשטומאה תחתיה אפילו רצוצה אינו טמא בתוכה רק מה שכנגד הטומאה וה"נ בחבית דודאי כנגד הטומאה טמא בתוכה אף להראב"ד ז"ל כיון דהוי טומאה רצוצה ורק בחבית טמאה טמא הכל חוץ כנגד פיה שאין שם אהל וכמו התם היכא שנטמאה הכוורת דטמא הכל כמ"ש הראב"ד ז"ל שם אך הרמב"ם ז"ל לשיטתיה דמוקי לה התם בכוורת של עץ שאינה מקבלת טומאה כלל אבל בכוורת של חרס אי אפשר לאוקמא התם דבטומאה תחתיה והיא רצוצה כיון דבתוכה כנגד הטומאה טמא א"כ נטמאה גם הכוורת כיון שהטומאה בוקעת לתוך אוירה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל גבי חבית וכל שנטמאת הכוורת מביאה הטומאה ע"פ כולה: ב. כלי חרס

גרסינן (כלים פ"ה מי"א) תנור של אבן ושל מתכת טהור וטמא משום כלי מתכת ניקב נפגם נסדק