מקדש דוד חלק ג קכג

מועיל מה שאין החבל מקבל טומאה הא בקורות הבית ועליה והיו העליונות כבין התחתונות ואין ביניהן פ"ט וטומאה ביניהן עד לרקיע טמא כדאמרינן בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל פי"ב ה"ה וכן בב' זוזין זו ע"ג זו ואין בהם פ"ט אף שיש ביניהן פ"ט טומאה ביניהן בוקעת ועולה וטמא עד לרקיע ואף דהקורה והזיז אין מקבלין טומאה כיון שאין בהם פ"ט אין חוצצין וטמא עד לרקיע וה"נ כיון דהחבל אין בו פ"ט הנוגע כנגד החבל אמאי טהור ונראה מזה דהא דחבילי המטה וסריגות החלונות חוצצין ואין מביאין היינו דלחצוץ חשיבי אהל ואף דאין רוחב החבל טפח מ"מ מצטרפין כל הסריגות יחד והוי כאילו הן במקום אחד וחשיבי אהל לחצוץ אך זה רק לחצוץ ולא להביא ולענין לחצוץ חשיב כבית וארובות בתוכו והטומאה ע"פ כולה דהנוגע כנגד ארובה טמא שלא כנגד ארובה טהור

כתב הראב"ד ז"ל (פט"ו) דזה דאמרינן דמה שמונח בהחלון אינו ממעט עד שיבטל אותו שם הוא רק בממעטו מד"ט אבל כשבא למעט מטפח א"צ לבטלו והרמב"ם ז"ל חולק שם ע"ז ע"ש. הנה אמרינן בפ"י בארובה שהיא בתוך הבית ואין בה פ"ט וטומאה כנגד ארובה נתן את רגלו מלמעלן אם רגלו קדמה לטומאה טהור והקשו המפרשים ז"ל הא רגלו לא מבטל ליה ותי' כפמ"ש התוס' דכל דסותם הנקב לגמרי א"צ ביטול אך קשה להרמב"ם ז"ל דס"ל דאף בסותם את כלו בעי ביטול ונראה דאף דהרמב"ם ז"ל חולק על הראב"ד ז"ל שכתב דזה דבעי ביטול הוא רק בבא למעטו מד"ט אבל בא למעטו מטפח א"צ ביטול אך בזה גם הרמב"ם ז"ל יודה דכל שבא למעטו מפחות מטפח א"צ ביטול וכיון דהתם הוא בא לסתום ארובה שאין בה פ"ט א"צ ביטול

אמרינן דכותל המשמש את הבית ידון מחצה על מחצה דחציו מלפנים דינו כבית לטומאה ובשלהי פי"א אמרינן בחדות שבבית טומאה בבית כלים שבכותלי החרות אם יש במקומו טע"ט טהורים ואם לאו טמאים אם היו כותלי החדות רחבים משל בית בין כך ובין כך טהורין והביא שם הר"ש ז"ל מהתוספתא כותלי הבית וכותלי הדות שהיו שוין זה לזה וטומאה בין בבית בין בדות כלים שבכותלי הבית ושבכותלי הדות נידונין מחצה על מחצה ואם היו כותלי הבית רחבים משל דות וטומאה בתוך הבית כלים שבכותלי הדות טמאין ושבכותלי הבית נידונין מע"מ אם היו כותלי הדות רחבים משל בית וטומאה בתוך הבית כלים שבכותלי הדות טהורים ושבכותלי הבית נידונין מע"מ ע"ש. ונראה דכותלי הדות אין שייכים אל הדות כלל ולא הוי ככותל בית דנידונין מע"מ והכא הטומאה בכותלי הדות הוא רק מחמת הבית והיכא שכותלי הבית וכותלי הדות הם שוין וכיון דכותלי הבית נידונין מע"מ וחציין לפנים הוא מן האהל וכיון דארצו של אהל כמוהו עד התהום ומש"ה כותלי הדות ג"כ נידונין מע"מ וחצי הכותל ולפנים טמא אך הטומאה הוא מחמת שהן כנגד חציו שלפנים של כותלי הבית ואם היו כותלי הבית רחבים משל דות כל כותלי הדות טמאים שהן מכוונים כנגד הבית וארצו של בית כמוהו עד התהום ואם היו כותלי הדות רחבים משל בית כל כותלי הדות טהורים לפי שהן חוץ לבית. והנה הרמב"ם ז"ל (פכ"א ה"ח) מוקי לה שהדות מכוסה וכתב שאם היתה טומאה בבית כלים שבכותלי הדות אם יש במקומן טע"ט טהורין ואם לאו טמאים ע"ש. וע"כ אין הטומאה מחמת הדות דהא אין הדות פתוחה לבית והדות עצמו טהורה ורק הטומאה מכח כותלי הבית. עוד כתב שם ואם היו כותלי הדות רחבים משל בית בין כך ובין כך טהורין מפני שאינן מכותלי הבית ע"ש הרי להדיא דהטומאה היא רק מכח הבית וכן פי' המהר"ם ז"ל דמיירי בדות מכוסה וזה דכלים בכותלי הדות טמאים הוא משום טומאת הבית דהוי קרקע לה ע"ש. והנה מוכח מזה דכותלי הדות אין שייכים אל הדות כלל דאי הוי ככותל הבית דחציו ולפנים שייך להאהל א"כ איך אפשר להם ליטמא מכח הבית הא הו"ל אהל החוצץ וכמו ביב שהוא קמור תחת הבית ויש בו פותח טפח דאינו טמא מחמת הבית כיון שהוא אהל בפ"ע ונראה דזהו נמי מה דאמרינן (פ"ה מ"ו) גבי בור ודות שבבית וכפישה נתונה עליו דאם היה באר חלקה אינה מצלת משום דבעינן דפנות אהלים ובבור אין כאן דפנות כמ"ש הר"ש ז"ל וקשה אמאי ליכא דפנות בבור ולפ"ז הטעם משום דאין דפנות הבור שייכים אל האהל והוי אהל בלא דפנות והנה בזה אתי שפיר מה דאמרינן (בפי"א מ"ט) בחדות שבבית טומאה שם הבית טמא והיינו טומאה בתוך הדות ואעפ"י שהכפישה ע"ג הדות טמא משום דאין צמיד פתיל לטומאה כמ"ש הר"ש ז"ל שם והיינו דאין אהל בתוך אהל לטומאה דילפינן זה ממה דאין צ"פ לטומאה כמ"ש הר"ש ז"ל (פט"ו מ"ד) וכ"כ הרמב"ם ז"ל (פכ"א ה"ח) דמש"ה הטומאה בתוך הדות הבית טמא שאין האהל שבתוך הבית מונע הטומאה ע"ש וקשה הא זה דאין אהל בתוך אהל לטומאה הוא רק כשהאהל כלו בתוך האהל כמ"ש התי"ט (פ"ד מ"א) וכן מ"ש הרמב"ם ז"ל (בפ"כ ה"ו) בחלק הבית במחיצה כלפי ארצו וטומאה בין המחיצה והארץ דכלים שבבית טמאים שאין האהלים מונעין את הטומאה כתב הכ"מ דמיירי שלא חצץ ע"פ כל הבית דאם חצץ ע"פ כל הבית הוי כבית ועליה דאם טומאה באחת מהן השניה טהורה ע"ש. וא"כ בההיא דדות שבבית דמיירי בשוין כותלי הבית וכותלי הדות א"כ הוי כבית ועליה ואמאי חשיב אהל בתוך אהל ולפ"ז כיון דאין כותלי הדות שייכים אל הדות אלא לאהל הבית א"כ אהל הדות מובלע לגמרי בתוך אהל הבית והוי אהל בתוך אהל אך יש לדון בטעם הדבר אמאי אין כותלי הדות שייכים אלא הדות והנה לכאורה י"ל משום דהוי ככותל מערה דאמרינן (פ"ו מ"ו) בית המשמש את הכותל כגון כותל של בין ב' כוכין או ב' מערות נידון כקליפת השום דאין הכותלים בכלל האהל אך שם כתב המהר"ם ז"ל הטעם משום שהכותל נעשה מאליו והרמב"ם ז"ל כתב לפי שהוא מגוש הקרקע הוי כמו כותל סלע ע"ש. אך זה ל"ש בדות דדות הוא בבנין כדאמרינן בב"ב (ס"ד) ונראה דהני טעמי צריכי רק לכותל שבין ב' כוכין או ב' מערות דהכותל מסוים אבל כותל שבצדי המערה דאינו מסוים הכותל שלה שכל קרקע עולם הוא כותלה אינו שייך שהכותל ידון מחצה על מחצה ואף דמקצת הכותל הוא בבנין כיון שהוא מאוחד עם קרקע עולם אי"ל תורת כותל שיהא שייך להדות

אמרינן (פט"ו מ"ה) חצצו מארצו טומאה בחצץ כלים שבבית טמאים כו' והביא שם הר"ש ז"ל מהתוספתא בית שחצצו בנסרים או ביריעות מן הצדדין וטומאה בבית וכלים העומדים בכותל שהוא אחורי החצץ נידונין מחצה על מחצה ואם יש שם ד' טפחים היינו שהחצץ רחב ד"ט בטל הכותל ואינו נחשב עוד כבית אפילו מחציו ולפנים ואם טומאה בבית כלים שבכותל טהורים רבי אומר האומר טפח הוא אומר ד"ט האומר ד"ט אינו אומר טפח ע"ש דאיכא פלוגתא אי בד"ט בטל הכותל או בטפח והנה זה דומה לפלוגתא בעירובין (כ"ה) לענין שבת בהרחיק מן הכותל ועשה מחיצה דאם הרחיק ד"ט לכ"ע הועיל מג' ועד ד' איכא פלוגתא כיון דנפקא מתורת לבוד או בעינן שיהא דוקא מקום ד' ע"ש היינו דפליג אי מהני מחיצה לפחות מד"ט היכא דנפקא מתורת לבוד. והנה הרשב"א ז"ל כתב (בסוכה י"ח) דלענין טומאה הכתוב עשה לטפח כג"ט לענין לבוד ע"ש והנה הכא בכלים שבכותל אם טמאים תלוי אם הכותל שייך להבית או למקום החצץ א"כ אי איכא בהחצץ ד"ט ודאי