מקדש דוד חלק ג קכב

הטומאה תחת כולן צריך לחבוט רמי וא"כ ה"נ בחלון שבכותל של בין ב' בתים זה דמביא את הטומאה הוא משום דאמרינן על תקרת הבתים חבוט רמי לגבי החלון אך לפ"ז יש לעיין אי אין עובי הכותל טפח כשהחלון פותח טפח איך מביא את הטומאה מ"ש התם גבי קורות הבית והעליה דלהביא הטומאה תחת כולן בעינן שיהא פ"ט בין בעליונות ובין בתחתונות כדאמרינן בתוספתא שם והכא אי אין עובי הכותל טפח נמצא שאהל החלון אין ברחבו טפח ואינו אהל בפ"ע איך אמרינן לגביה חבוט רמי להביא הטומאה לכולן ונראה לומר דכאן א"צ לחבוט רמי כלל דזה דחלון שבכותל של בין ב' בתים דמביא את הטומאה הוא מגדר אחר לגמרי כיון דבלא הכותל המפסיק בין ב' הבתים הם אהל אחד שתקרתן שוה רק המחיצה מפסקת ומבדלת שיחשב הבית השני כאהל אחר כל שיש פתח להמחיצה שהוא החלון אינו מפסיק דאמרינן בספרי זוטא פתוחה כל הפתוח לצורך טמא מכאן אמרו העושה מאור בתחילה שיעורו במלא מקדח כו' להשמיע את הקול ולהדליק את הנר שיעורו בפותח טפח ע"ש היינו דילפינן מחיצה מכ"ח המציל באהל המת כשהוא פתוח פתח הראוי לתשמיש וה"נ מחיצה המצלת באהל כל שפתוחה בפתח הראוי אינו מציל דאינה מועלת שם המחיצה להציל וכיון דבלא המחיצה הם אהל אחד דתקרתן שוה מש"ה הטומאה באה מזה לזה וא"צ לחבוט רמי אבל בקורות הבית והעליה שאין להם תקרה שוה כלל צריך לחבוט רמי

והנה לפ"ז זה דפותח טפח מביא את הטומאה מקצתו על קצתו וזה בחלון שיש בו פ"ט מביא את הטומאה מבית לבית הם ב' דברים נפרדים דזה דטע"ט מביא את הטומאה מקצתו אל קצתו הוא משום דחשיב אהל ולזה בעינן שיהא טע"ט על רום טפח אבל בחלון בכותל של בין ב' בתים שאין עובי הכותל טפח ליכא טע"ט על רום טפח ובכ"ז מביא את הטומאה. והנה בסוכה (ו') על ההיא דטפח על טפח מביא את הטומאה וחוצץ בפני הטומאה כתב רש"י ז"ל שהוא הלל"מ ע"ש ובספרי זוטא מפקינן מקרא דפתוחה כל הפתוח לצורך כו' והענין שהם ב' דברים דזה שמביא את הטומאה מקצתו אל קצתו שהוא מדין אהל הוי הלל"מ וחלון שבין ב' בתים הוא משום ביטול הצלת המחיצה וזה ילפינן מכ"ח. הנה אמרינן רפי"ג דחור שחררוהו מים או שרצים שיעורו במלא אגרוף והקשה המ"א (בפ"ג מ"ז) הא אמרינן שם דאחד חור שחררוהו מים כו' שיעוריה בפותח טפח ותי' דזה דשיעוריה במלא אגרוף הוא להביא את הטומאה מבית לבית וההיא דהתם לאהל סגי בטפח ע"ש היינו ג"כ שמחלקן לב' ענינים נפרדים אך קשה בכותל בין ב' בתים ועובי הכותל טפח אמאי בעינן בחור שחררוהו מים מלא אגרוף להוי מדין אהל כיון דהחלון הוא אהל בטפח אף דחררוהו מים א"כ נימא בהבתים חבוט רמי לגבי אהל החלון ולהוי כלו אהל אחד ונראה לומר דחבוט רמי לאשוויא אהל אחד אמרינן רק היכא דהחסרון שאינן אהל אחד הוא משום דאין התקרות שלהן שוות היינו היכא דאין מחיצה ביניהם וכההיא דקירות הבית והעליה דליכא רק אויר ביניהן אבל הכא שיש מחיצה המפרידן לב' אהלים רק יש חלון ביניהן לא אמרינן חבוט רמי להחלון לבטל המחיצה המפסקת

כתב הראב"ד ז"ל (רפט"ו) דזה דחלון של בין בית לבית מביא את הטומאה בפ"ט הוא דוקא לכזית מן המת אבל למת שלם בעינן ד"ט ע"ש והנה יש לעיין מה שייך כאן שיעור של ד"ט דשיעור ד"ט למת שלם הוא משום דכך שיערו חכמים דבד"ט אפשר להוציא מת שלם כמ"ש הר"ש ז"ל א"כ זה שייך רק לענין ס"ט לצאת להציל על הפתחים אבל להביא את הטומאה מבית לבית מה שייך לזה שיעור של ד"ט ונראה דס"ל להראב"ד ז"ל דכל טומאת אהל זה שהטומאה מתפשטת בכל האהל הוא משום רואין דבכל מקום מהאהל רואין כאילו הטומאה היא שם וזה שייך רק היכא שאפשר להטומאה להיות שם במציאות אבל בחלון שהוא פחות מד"ט דאי אפשר להמת להיות שם לא אמרינן רואין כאילו הוא שם וממילא הבית שני ג"כ טהור כיון דמפסיק מקום שאין שם טומאת אהל, והנה בהתוספתא שהביא הר"ש ז"ל (בפ"ג מ"ז) אמרינן בביב שהוא קמור תחת הבית דבמת שלם וטומאה בבית אם אין בביב ד"ט כלים שבביב טמאים ע"ש, ויש לעיין מה שייך לכאן שיעור של ד"ט שהוא שיעור שאפשר לצאת בו המת הא הכא הטומאה בבית וכלים בביב ואפשר דהתם שיעור של ד"ט הוא רק משום חשיבות דכל ד"ט חשיב אהל יותר חשוב כמו לענין דנימא פי תקרה יורד וסותם ועוד ולגבי מת שלם בעינן אהל יותר חשוב ואפשר שזהו גם סברת הראב"ד ז"ל ומקורו מהתוספתא [אמרינן בפ"ט כוורת שהיתה יושבת על שוליה באויר כו' היתה פחותה ופקוקה בקש כו' טומאה תחתיה או על גבה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת וכתב הרא"ש ז"ל דאם טומאה תחתיה בוקעת ועולה דהוי טומאה רצוצה ואם טומאה ע"ג בוקעת ויורדת דהוי טהרה רצוצה וכמו ביב שהוא קמור בתוך הבית ואין בה פ"ט דטומאה בבית כלים שבביב טמאים ע"ש ויש לעיין מה זה ענין לכאן הא התם הטומאה הוא משום אהל דארצו של אהל כמוהו עד התהום ואף הכלים שלא כנגד הטומאה שהן בביב ג"כ טמאים א"כ אין זה משום טהרה רצוצה וצ"ע]

כתב הראב"ד ז"ל (רפי"ב) דזה דטע"ט מביא את הטומאה היינו טפח פנוי לבד מהטומאה דכל שאין בו פותח טפח חוץ מהטומאה הוי טומאה רצוצה ע"ש. והנה טומאה רצוצה אינו רק אם האהל הוא למטה מטפח דטומאה רצוצה היא ג"כ ע"י מחיצות שאין ביניהן פ"ט כדאמרינן בחולין (קכ"ה) בטומאה רצוצה בין ב' מגדלים ואין ביניהן פ"ט ע"ש ונראה דבזה ודאי לא בעינן שיהא פ"ט חוץ מהטומאה ואף דהטומאה ממלאה כל בין המחיצות כל שבין המחיצות הוא פ"ט לא הוי טומאה רצוצה והטעם כיון דלמעלה מהטומאה יש ריוח טע"ט לא הוי תו רצוצה וכן נראה ג"כ דאם למעלה מהטומאה ליכא טע"ט פנוי רק מן הצד יש טע"ט פנוי ג"כ לא הוי טומאה רצוצה דהא אמרינן (בפי"ב מ"ז) בעמוד שהוא מוטל באויר אם יש בהיקפו כ"ד טפחים מביא את הטומאה תחת דפנו כו' דאז יש טע"ט מצומצם ע"ש, וקשה להראב"ד ז"ל דס"ל דבעינן טע"ט לבד מהטומאה איך העמוד מביא את הטומאה וע"כ צ"ל כיון דהעמוד ארוך נהי דבמקום הטומאה ליכא טע"ט פנוי מ"מ בצד הטומאה איכא טע"ט פנוי לא הוי טומאה רצוצה ואפשר לומר הטעם כיון דיש בצדו טע"ט פנוי דהוי אהל הוי מקום הטומאה כשפועי אהלים. הנה יש לחקור להראב"ד ז"ל דבעינן טע"ט לבד מהטומאה דהטומאה ממעטת משיעור טפח הא דאמרינן בד' נושאין את הנדבך טומאה ע"ג כלים שתחתיו טמאים דרואין את הטומאה כאילו היא למטה אם למטה הוא רק טפח מצומצם אם טמאים הכלים כיון דאם היתה הטומאה למטה לא היה שם אהל דהטומאה ממעטת ל"ש לומר רואין או כיון דעכ"פ עתה ליכא שם טומאה רק רואין כאילו היא למטה ליכא רצוצה

אמרינן (בפ"ח מ"ד) דחבילי המטה וסריגות החלונות חוצצין ואין מביאין הנה לכאורה הטעם בפשוטו דאין מביאין משום דהחבל אין בו פותח טפח וזה דחוצץ הוא משום דאין בכל נקב פותח טפח וכשנותנו עפ"י ארובה חוצץ משום דליכא נקב של פ"ט להביא הטומאה מבית לבית אך נראה דאינו כן דהא אמרינן בחולין (קכ"ה) דחבילי המטה וסריגי החלונות פרסן ע"פ המת באויר הנוגע כנגד הנקב טמא שלא כנגד הנקב טהור וזה שאם נגע שלא כנגד הנקב דטהור כתב רש"י ז"ל לפי שאין החבל מקבל טומאה ע"ש. והנה יש לעיין מה