מקדש דוד חלק ג קיט

רצוצה אדרבה צריך לזה שלא יהיה שם אהל ולזה תלי רק במין אם הוא מין שאינו ראוי לאהל כגון אדם וכלים דאין נעשים אהלים כשהן מפסיקין רואין את הטומאה כאילו היא למטה וחשיב רצוצה: כתב הרמב"ם ז"ל (בפי"ז ה"ד) בב' זיזין זו ע"ג זו דאם אין בהם פותח טפח בין שיש ביניהם פ"ט ובין שאין ביניהם פ"ט כו' טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת שה"ה רצוצה וכתב הראב"ד ז"ל דאין זו טומאה רצוצה כיון שיש בגבהו טפח רק שאין מה שיביא הטומאה לצדדין וכתב הכ"מ דהרמב"ם ז"ל ס"ל דכל שאין בגגה טפח כל שחסר אחד מאלו הוי טומאה רצוצה ע"ש, ונראה לדעת הרמב"ם ז"ל דטומאה רצוצה מקרי כל דבר שאינו אהל וחוצץ ומונע את הטומאה מלעלות או לירד אז הטומאה בוקעת החציצה ועולה או יורדת כדרכה מיהו אי דבר המפסיק הוא מקבל טומאה או אדם וכלים שאין נעשין אהלים לטהר חשבינן כמאן דליתא וא"צ ביקוע אבל דברים הראוין לחצוץ רק שאין בהם שיעור אהל אי אפשר לחשבן כמי שאינן רק שהטומאה בוקעת לתוכן כיון דאינו אהל לחצוץ ורצוצה מקרי כל שיש שם דבר המונע להטומאה לאחוז דרכה וכגון ב' זיזים אם יש ביניהן פותח טפח כל שאין בהם פ"ט וטומאה ביניהן כנגד הזיז צריכה הטומאה לבקוע הזיזין לעלות ולירד וכן נראה מדברי הר"ש ז"ל רפ"ז גבי הטומאה בכותל ומקומה טע"ט כו' וכתב הר"ש ז"ל דאי אין במקום הטומאה טע"ט בוקעת כנגדה והצדדין טהורין ואינו נידון כמחצה על מחצה כיון דאפילו סדק ליכא לצד העליות כגרסת הרע"ב ז"ל שם (דא"א לגרוס טפח דאם יש שם חלל טפח אל הבית דא"כ אפילו בחצי הכותל ולחוץ טמא דכל טפח מביא את הטומאה] וכתב אע"ג דבסנדל של עריסה שפחת את המעזיבה מחצי מעזיבה ולמטה אם טומאה בבית אין טיט הצף תחתיו מציל לא דמי לכותל שהטומאה באה מן הצד דהיכא דטומאה באה מתחתיו בוקעת טפי ע"ש. ונראה פירושו דס"ל ג"כ דכל שיש דבר חוצץ צריך ביקוע ונהי דמחצי כותל ולפנים חשיב כמו בבית מ"מ הרי הכותל מפסיק בין הטומאה שבבית ולכלים וכ"ד שמפסיק צריך ביקוע רק כל שהוא בתוך האהל אף טומאה שאינה רצוצה בוקעת אך ביקוע הוא רק למעלה ולמטה ולא להצדדין כמ"ש הר"ש ז"ל ומש"ה למעלה אם הכלים מחצי מעזיבה ולמטה דדינו כבית והטומאה בבית טמאים והטיט הצף דמפסיק בוקע אבל מהצדדין דאינו בוקע כיון דיש שם הפסק אי אפשר לטומאה ליכנס ולטמא הכלים אבל אם יש שם סדק אפילו פחות מטפח אף דבעלמא אין הטומאה נכנסת מאהל למקום שהוא פחות מטפח הכא דחצי הכותל ולפנים הוא כמו הבית ובקיעה א"צ כיון שיש שם אפילו סדק כ"ש נכנסת שם הטומאה: ג) נקטינן דאדם וכלים נעשין אהלים לטמא אבל לא לטהר אפילו כלי גללים ומ"מ מצילין עם דפנות אהלים וקדרה הנתונה בארובה בין בית לעליה כתב הראב"ד ז"ל פכ"א דלא בעי מירוח דחשיב עם דפנות אהלים ומציל מדין אהל

אמרינן (פ"ה מ"ב) ארובה שבין הבית לעליה וקדרה נתונה עליה ונקובה בכונס משקה בש"א הכל טמא ובה"א הקדרה טמאה והעליה טהורה רע"א אף הקדרה טהורה. והנה ספ"ט דכלים אמרינן נקב והעשוי לאוכלין שיעורן בזיתים כו' העשוי לכך ולכך מטילין אותו לחומרו בצמיד פתיל ובכונס משקה וכתב הר"ש ז"ל שם דהכא סתם מתני' דלא כב"ה ודלא כר"ע דהא קדרה עשויה לכך ולכך וס"ל לב"ה דקדרה טמאה והעליה טהורה ולר"ע אף הקדרה טהורה ע"ש, והנה הרמב"ם ז"ל פסק כב"ה ופסק ג"כ כההיא מתני' דהעשוי לכך ולכך כו' בצמיד פתיל ובכונס משקה וכתב התי"ט בכלים שם דההיא דהתם יצא מתורת צמיד פתיל כשניקב אבל בההיא דארובה שבין בית לעליה דבתורת אהל מציל אין הנקב מוציאו מאהל והלא כל המציל מתורת אהל א"צ לצמיד פתיל ע"ש, והנה יש להקשות על דברי התי"ט דא"כ כ"ח בארובה ופיו כלפי הטומאה דאינו מציל ואמאי אינו מציל איך נכנסת הטומאה לפיו כיון דמציל הוא מתורת אהל ואהל א"צ לצמיד פתיל והנה באמת כן הוא דעת ר"ש בן יהודה בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל (פ"ו מ"ב) בית שחצצו בקנקנים טהורות ופיהן כלפי הטהרה מצילות כלפי הטומאה אין מצילות ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש אף כלפי הטומאה מצילות עד שיהיה בפיהן פותח טפח ע"ש והטעם כיון דהצלתן הוא מדין אהל אין הטומאה נכנסת לפיהן אא"כ יש בפיהן פותח טפח דאז אין מצילות אף מדין אהל כשאר פותח טפח דהטומאה נכנסת לשם אבל לרבנן דס"ל דפיהן כלפי הטומאה אף אין בפיהן פותח טפח אין מצילות א"כ ה"נ אם ניקב כיון דנקב צריך צמיד פתיל ה"ה כפיו כלפי הטומאה

כתב הרמב"ם ז"ל (פכ"א ה"ג) כל הכלים המצילין בצ"פ אם היה בהן טע"ט על רוב טפח וכפאן על פיהם על הארץ אעפ"י שלא מירח בצ"פ מן הצדדין ה"א מצילין כ"מ שתחתיהן עד התהום מפני שהן כאהל ואהל מציל ע"ש, והנה התי"ט (פ"ט מי"ג) הקשה על הרמב"ם ז"ל ממה דאמרינן שם בכוורת היתה כפויה על פיה טומאה תחתיה בתוכה או ע"ג הכל טמא ואמאי לא תציל מדין אהל כיון דכפויה על פיה וכתב דלפי מה שפי' לעיל דמחולחלת יצאה לה מדין אהל ל"ק ולא מידי ע"ש אך על הרמב"ם ז"ל אי אפשר לומר כן שהרי אינו מפרש מחולחלת שנקובה וכמ"ש התי"ט בעצמו שם לעיל ונראה לומר דזה דכפויה על פיה מצלת מדין אהל הוא רק בכפויה באהל המת דזה דאמרינן בפ"י דכלים היו כפויין על פיהן מצילין כל שתחתיהן עד התהום מיירי שהן באהל המת דאי באויר וטומאה כנגדן מה שייך שמצילין עד התהום אף בלא הצלתן אין הכלים טמאים עד התהום כיון דליכא טומאה רצוצה וכמ"ש הראב"ד ז"ל דבלא טומאה רצוצה אינו טמא רק עד הארץ ולא עד התהום ומיירי הכא שכפויה באהל המת דבלא"ה טמאים הכלים עד התהום כדאמרינן (בפט"ו מ"ה) דארצו של בית כמוהו עד התהום וכ"כ בפה"מ בכלים שם דמיירי שכפויין באהל המת ומצילין מדין אהל בתוך אהל ע"ש. והנה זה דכלים מצילין מדין אהל אף דכלים אין נעשים אהלים לטהר רק מצילין עם דפנות אהלים יש חלוקי דינים בזה דאם מונחת בארובה או נתונה ע"ג הבור והדות שבבית א"צ כלל שיהיה לה דופן כיון דאיכא דפנות אהלים וצריך להיות לדפנות האהל גובה טפח ובמוטין על צדיהן והדביק פיהן לכותל בעינן שיהא בדופן הכלי טפח כמ"ש הרמב"ם ז"ל (פכ"א ה"ג) ודוקא עם דפנות אהלים אבל עם דפנות גינה לא מהני כמ"ש שם ה"ד ובכפויין על פיהן לא בעינן אף דפנות אהלים אבל מ"מ אהלים בעינן דאהלים בלא דפנות ג"כ מועילים להציל כדאמרינן בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל (פ"ה מ"ו) ר"י אומר כשם שהכלים מצילים אותם עם אהלים שי"ל דפנות כך מצילים עם אהלים שאי"ל דפנות וכתב הר"ש ז"ל דפליג על מתני' דבעינן דפנות אהלים ע"ש ואף לר"י דלא בעי בעלמא דפנות אהלים מ"מ בעינן שיהיה עם אהלים כדקאמר כך מצילין עם אהלים שאי"ל דפנות א"כ לרבנן דבעינן בעלמא דפנות אהלים ובכפויין על פיהן לא בעינן עם דפנות אהלים אבל עם אהלים בעינן ומש"ה בעינן דוקא שיכפהו באהל המת דארצו של אהל כמוהו ומציל עם האהלים רק דלא בעינן דפנות כיון שיש דפנות להכלי אבל ההיא דפ"ט בכוורת שכפויה על פיה דמיירי שעומדת באויר אי אפשר לה להיות אהל דאין כלי יכולה להיות אהל רק יחד עם האהלים

הנה הראב"ד ז"ל חלק על הרמב"ם ז"ל דכפאה על