מקדש דוד חלק ג קיח

לחצוץ בפני הטומאה הגג שהוא האהל חוצץ אבל הקרקע שאינו אהל אינו חוצץ ובית ועליה וטומאה בבית זה דהעליה טהורה הוא משום דגג הבית מונעת הטומאה מלצאת ואם טומאה בעליה דהבית טהור הוא משום דגג הבית מונעת הטומאה מליכנס אבל קרקע העליה אינה מונעת הטומאה מלצאת ומלהכנס ומש"ה אם הטומאה בהקורות עצמן הבית טהור דחוצץ בפני הטומאה אבל העליה טמאה דאין קרקע העליה חוצצת וז"ש הר"ש ז"ל בפ"ט מ"ג גבי כוורת שהיתה פחותה ופקוקה בקש וטומאה תחתיה דרק עד התהום טמא משום דהוי אהל ומציל ואף דהתם הטומאה תחתיה שאני כוורת שהוא מטלטל ופעמים מוטה על צד זה ופעמים על צד זה ול"ש לחלק בה בין ארצה לגבה דכולה עשוי לשם אהל וכ"כ המהר"ם ז"ל דמש"ה כשהכוורת מחולחלת צפון ודרום הטומאה בוקעת למעלה ולמטה מפני שאפשר להפכה ויהיה נקב אחד למעלה ואחד למטה ע"ש

והנה דעת הרמב"ם ז"ל בטומאה בין הקורות דרואין כאילו הוא אוטם דמטמא כנגדה בין בבית ובין בעליה כמ"ש בפה"מ דמטמא בעליונות ובשפלות ע"ש וקשה הא ס"ל להרמב"ם ז"ל דאין טומאה רצוצה בוקעת לאהל ונראה דעת הרמב"ם ז"ל דהקורות שהוא האהל עצמו לא חשיב לא כתוך האהל ולא כחוץ לאהל וכשהטומאה בין הקורות לא חשיב כמו טומאה בתוך הבית לטמא את כל הבית מדין אהל וגם לא חשיב כמו הטומאה חוץ לאהל שיחצוץ האהל מידי טומאה רצוצה ומש"ה הטומאה נכנסת לה מדין טומאה רצוצה הבוקעת רק כנגדה הנה מקשים על הרמב"ם ז"ל כיון דהטומאה בוקעת להבית והעליה אמאי לא יפזרו אח"כ אהל הבית והעליה את הטומאה ויטמא כל הבית והעליה ועיין במהר"ם ז"ל ובתי"ט שם] ונראה דס"ל כיון דאין גוף הטומאה בתוך הבית והעליה רק שטומאה רצוצה בוקעת לתוכן ואף דטומאה רצוצה חשיבא עצם טומאה כדאמרינן בחולין (קכ"ה) דמאהיל ונוגע לאו חד שמא הוא ומ"מ בטומאה רצוצה בין ב' מגדלים כולה נגיעה היא וכתב רש"י ז"ל שם אפילו הוא מאהיל למעלה מן הבשר הרבה קרי נגיעה כיון דהלל"מ הוא דטומאה רצוצה בוקעת הוי כמאן דמלי טומאה ע"ש היינו דכל עמוד הטומאה הבוקע חשוב כעצם טומאה והנוגע באותו עמוד חשיב טומאת מגע אך אותו העמוד אף דחשוב עצם טומאה למגע מ"מ אינו מטמא באהל וכמו חרב להרמב"ם ז"ל דאינו מטמא באהל משום דכתיב אדם כי ימות באהל דרק המת עצמו מטמא באהל אבל הטומאה שבא ע"י המת אינו מטמא באהל הכא כיון דגוף המת אינו באהל רק טומאה רצוצה נכנסת לתוכו ואותו העמוד שהוא כנגד המת חשיב עצמיות של טומאה זה רק לענין מגע אבל באהל אינו מטמא

כתב הרמב"ם ז"ל (פי"ח ה"ד) במגדל שהוא עומד בתוך הפתח כו' היתה מוכני שלו משוכה לאחוריו כו' אבל אם אין במוכני חלל טפח הרי הטומאה רצוצה בתוך הבית והבית טמא ע"ש היינו דהכא כל הבית טמא ומשום דהכא גוף הטומאה בתוך הבית וטומאה רצוצה כהאי דגוף הטומאה בתוך הבית וכמ"ש הרמב"ם ז"ל הרי דטומאה רצוצה בתוך הבית האהל מפזרת הטומאה כמו כל הטומאות כתב הרמב"ם ז"ל ר"פ כ"ה עמוד העומד בתוך הבית וטומאה רצוצה תחתיו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואינו מטמא אלא כנגד הטומאה בלבד ואם יש במקום הטומאה טע"ט כו' ה"ה כקבר סתום והבית כולו טמא שהרי האהיל על הקבר ע"ש וע"כ מיירי הכא שיש טפח בין העמוד לקורות הבית דהא כתב שהרי האהיל על הקבר ומ"מ בטומאה רצוצה כתב הרמב"ם ז"ל דאינו טמא אלא כנגד הטומאה בלבד ואין האהל מפזרת את הטומאה רצוצה על כל הבית דהתם ג"כ אין גוף הטומאה בתוך הבית דהעמוד לא חשיב מן הבית רק טומאה רצוצה בוקעת לבית ואף דטומאה רצוצה אינה בוקעת לאהל הכא אין הבקיעה מגג הבית שהוא האהל אלא מלמטה ואינו חוצץ מטומאה רצוצה כמ"ש דרק גג האהל חוצץ אך מ"מ כיון דאין גוף הטומאה באהל רק עמוד הטומאה של טומאה רצוצה נכנסת לתוכו אותו העמוד אינו מטמא באהל

והנה דעת הראב"ד ז"ל דטומאה רצוצה בוקעת לאהל דבריש פי"ט בכוורת שהיא פחותה או אפוצה שכתב הרמב"ם ז"ל דטומאה תחתיה תחתיה עד התהום טמא וכתב הראב"ד ז"ל דצריך ליתן טעם אמאי אינה בוקעת למעלה כלמטה דה"ה רצוצה ע"ש והנה לפ"ז כ"ש דבוקעת לכלי המוקף צ"פ וכן נראה ממה שהשיג שם על הרמב"ם ז"ל לעיל בכוורת שהיא חלולה וגבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה וכתב הרמב"ם ז"ל דהכל טמא ותוכה טהור חוץ מכלי שהוא כנגד הטומאה והשיג הראב"ד ז"ל וכתב שהכלי בתוכו טהור שאין כאן רצוצה ע"ש דס"ל דתוך הכוורת אף מה שכנגד הטומאה ג"כ טהור לפי שאין הטומאה רצוצה היינו דמחלק בזה בין טומאה רצוצה לשאינה רצוצה וע"כ דס"ל כהר"ש ז"ל דכיון דמוטה על צדה הוי כמו צמיד פתיל דאם אינה כמוקפת צ"פ בשאינה רצוצה מאיזה טעם תציל דאינה אהל דהא מיירי במחולחלת ולא פחותה ואפוצה וע"כ משום כלי המוקף צ"פ ומ"מ ברצוצה מודה דטמא כנגד הטומאה וע"כ דס"ל דטומאה רצוצה בוקעת לכלי המוקף צ"פ

כתב הרמב"ם ז"ל (פט"ז ה"ה) ארובה שהיא בתוך הבית וקדרה מונחת על הארץ אם טומאה בתוך הקדרה או על גבה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת וכתב ע"ז הראב"ד ז"ל דלא יורדת עד התהום כטומאה רצוצה שהרי אינה רצוצה אלא מטמא מה שתחתיו עד הארץ ע"ש היינו דס"ל דטומאה שהיא באויר מטמא כנגדה רק עד הארץ אבל לא כלים שטמונים בארץ כנגד הטומאה ויש לעיין אמאי אין טמאים הכלים הטמונים בקרקע כנגד הטומאה מי מציל עליהם הא הוי כאוכלין שגבלן בטיט דאין ניצולין ונראה דס"ל דקרקע עולם חשיב כמו כלי טהור המוקף צמיד פתיל ויש סעד לזה מההיא דחולין (ע"א) דאמרינן דטהרה בלועה טהורה ק"ו מה כ"ח המוקף צ"פ שאינו מציל על טומאה בתוכו מלטמא דאמר מר טומאה רצוצה בוקעת ועולה כו' ופי' רש"י ז"ל דטומאה רצוצה בקרקע בוקעת ועולה אלמא אפילו בליעת קרקע אינה מעכבת וכ"ש בליעת כלי והרי הוא מציל על טהרה שבתוכו כו' ע"ש אלמא דבליעת קרקע חשיב טפי מבליעת כ"ח המוקף צ"פ רק דלא מהני בליעה על טומאה ואם כ"ח המוקף צ"פ מציל על הטהרה כ"ש בליעת קרקע ומש"ה טומאה באויר אינו מטמאה כנגדה רק עד הארץ ולא כלים הטמונים בקרקע אבל טומאה רצוצה בוקעת עד התהום דהא ס"ל להראב"ד ז"ל דכלי המוקף צ"פ אינו מציל מידי טומאה רצוצה וה"נ בליעת קרקע אינו מציל

הנה בפ"י מ"ו בארובה שהיא בתוך הבית וקדרה נתונה תחתיה וטומאה בתוכה או ע"ג דטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת כתב בפי' הרא"ש ז"ל כיון דאדם וכלים אין נעשין אהלים לטהר חשבינן כאילו הטומאה תחתיה והוי טומאה רצוצה ע"ש, א"כ אף לשיטת הראב"ד ז"ל דטומאה באויר אינה מטמאה רק עד הארץ הכא הוי רצוצה דחשבינן כאילו הטומאה תחתיה. ובעיקר דברי הרא"ש ז"ל יש לעיין מה שייך להכא זה דאדם וכלים אין נעשין אהלים לטהר הא הכא ליכא אהל כלל דהכא מיירי שאין הקדרה גבוהה מן הארץ טפח ונראה פי' דברי הרא"ש ז"ל דכמו לענין אהל להביא את הטומאה אמרינן רואין וכמו בד' שנושאין את הנדבך וטומאה למעלה כיון דאדם וכלים אין נעשין אהלים לטהר כשמפסיקין רואין את הטומאה כאילו היא למטה ומביאה את הטומאה תחת כל הנדבך ה"נ אמרינן רואין למהוי טומאה רצוצה רק לענין להביא את הטומאה תחת כולה ע"כ צריך להיות שם אהל ולהיות גבוה מן הארץ טפח אבל לענין למהוי טומאה