מקדש דוד חלק ג קיז

כולן טמא דמיירי שיש בהן פ"ט וביניהן פ"ט כתב הרמב"ם ז"ל בפה"מ דנחשוב הקורה העליונה שהיא כאילו ירדה למה שבין הקורה התחתונה וישים הכל גג אחד וכן נחשוב הקורה התחתונה כאילו עלתה בין הקורה העליונה וישים הכל גג אחד ע"ש היינו דאמרינן בין גוד אחית ובין גוד אסיק כיון ששניהם שוין

ב) נקטינן דטומאה רצוצה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואם טומאה רצוצה בוקעת לכ"ח המוקף צ"פ הנה דעת הרא"ש ז"ל רפ"י דכלים דאינה בוקעת ע"ש וכן מוכח דעת הר"ש ז"ל שכתב בפ"י דאהלות מ"ו גבי ארובה בתוך הבית וקדרה נתונה תחתיה כו' טומאה תחתיה כו' טומאה בוקעת ועולה כו' וכתב הר"ש ז"ל דאף דאין כ"ח מטמא מגבו הנ"מ במוקף צ"פ ע"ש ואע"ג דהתם מיירי בטומאה רצוצה ומוכח דאין טומאה רצוצה בוקעת לכ"ח המוקף צ"פ וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל ספי"ז שכתב היתה מוקפת צ"פ ונתונה ע"ג המת האוכלין והמשקין שבתוכה טהורין ועיין בכ"מ שם

הנה רפ"ט גבי כוורת שהיא מוטה על צדה וכזית מן המת נתון תחתיה דמיירי בטומאה רצוצה ס' להר"ש ז"ל דמה שבתוכה אף כנגד הטומאה ג"כ טהור וכתב שם ומיהו לא ידענא אמאי מציל הכא אמה שבתוכה דבפ"ה בקדרה שהיא נתונה בצד דפנו של אהל מבחוץ והיא רוצצת טומאה תחתיה טומאה בוקעת ועולה ומשמע אף לטמאות מה שבתוכה ויש לחלק בין קדרה שפיה למעלה ובין כוורת המוטה על צדה ע"ש ואע"ג דאין הכוורת מצלת מדין אהל כמ"ש הר"ש ז"ל שם משום דכלים אין נעשים אהלים לטהר מ"מ מצילין על מה שבתוכן מדין כלים המצילין בצמיד פתיל ואע"ג דהכא מיירי באינו מוקף צ"פ מ"מ כיון דמוטה על צדה הוא כמו מוקף צ"פ ורק בפיה למעלה מאחר דאינה מצלת ע"מ שחוצה לה אינה מצלת נמי ע"מ שבתוכה כיון דאין הפסק בין אויר של מעלה לחוצה לה כמ"ש הר"ש ז"ל שם מי"ג ע"ש ומוכח מזה ג"כ דאין טומאה רצוצה בוקעת לכלי המוקף צ"פ אך הרמב"ם ז"ל ס"ל בפי"ט בכוורת וכזית מן המת נתון תחתיה דאף בתוכה כנגד הטומאה טמא והנה גם בכ"ח שפיה למעלה וכזית מן המת נתון תחתיה ג"כ יש חילוק בין שיטת הר"ש ז"ל לשיטת הרמב"ם ז"ל דלהר"ש ז"ל זה דתוכה טמא הוא משום דאין הפסק בין אויר שלמעלה בין אויר שחוצה לה כמ"ש הר"ש ז"ל גבי כוורת וכ"כ שם ספ"ט גבי חבית שיושבת על שוליה וטומאה תחתיה כו' דאף שאין כ"ח מטמא מגבו הכא החבית טמאה משום דאין הפסק בין אויר תוכו לאויר חוצה לו ע"ש היינו דהטומאה נכנסת לתוכו מלמעלה למטה כיון דאינו חוצץ ע"מ שלמעלה ממנו וכיון דליכא הפסק בין אויר תוכה לאויר חוצה לה נכנסת הטומאה מלמעלה למטה אך הרמב"ם ז"ל כתב ספי"ז בחבית שהיא יושבת על שוליה באויר וכזית מן המת נתון תחתיה כנגד אוירה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת והחבית טמא שהרי הטומאה בוקעת מתחתיה ונטמאת אוירה ע"ש היינו שאין הטומאה נכנסת לה מלמעלה רק בוקעת מלמטה. והנה אין טעם הרמב"ם ז"ל דטומאה בוקעת לכלי המוקף צ"פ דבכוורת כתב הרמב"ם ז"ל רפי"ט דאף גבוה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה ג"כ בתוכה כנגד הטומאה טמא ובטומאה שאינה רצוצה ודאי כלי המוקף צ"פ מציל (ואף דס"ל להרמב"ם ז"ל בב' זיזין זו ע"ג זו ויש ביניהן פ"ט דחשיב טומאה רצוצה התם אין בהם פ"ט דליכא אהל אבל הכא דאיכא אהל ומביא הטומאה לצדדין דהא תחתיה טמא אין זה טומאה רצוצה דטומאה רצוצה אינה מתפשטת לצדדין] רק הטעם דיש חילוק יסודי בדין כלי המוקף צ"פ בין הר"ש והרמב"ם ז"ל דלהר"ש ז"ל זה דבעינן צ"פ הוא רק כדי שלא תכנס הטומאה דרך פיה אבל כשאי אפשר להכנס דרך פיה כגון כוורת המוטה על צדה ופיה לחוץ לא בעי צ"פ ומצלת ע"מ שבתוכה בלא צ"פ וכ"כ התי"ט רפ"ט דהכא אע"ג דאינה צמודה פתיל הואיל ואי"ל אהל מאהיל על פיה ועל הטומאה מצלת על תוכה כמו בצמיד פתיל ע"ש ולהרמב"ם ז"ל זה דכלים מצילין ע"מ שבתוכן כשמאהילין על המת הוא רק במוקפין צ"פ דדין הצלה ע"מ שבתוכן י"ל רק במוקפין צ"פ אבל באין מוקפין ואף דאין מקום לטומאה לכנוס דרך פיה ואף דאין כ"ח מטמא מגבו ואף בכוורת שאינה מקבלת טומאה כלל ג"כ מה שבתוכה טמא וכמו דאין כלים המוקפין צ"פ מצילין ע"מ שחוצה להן דאם הכלי באויר וטומאה תחתיה מה שלמעלה מן הכלי טמא אע"ג דהכלי המוקפת צ"פ מפסקת קפצה הטומאה למעלה ממנה ה"נ כשאין הכלי מוקפת צ"פ כיון דאינה מצלת ע"מ שבתוכה אע"ג דאי כ"ח מטמא מגבו קפצה הטומאה ומטמא כ"מ שבתוכה ומש"ה בכוורת כיון דמיירי דאינה מוקפת צ"פ אע"ג דמוטה על צדה מה שבתוכה כנגד הטומאה טמא וכן בחבית שיושבת על שוליה כיון דאינה מוקפת צ"פ הטומאה בוקעת לתוכה וממילא נטמאת גם החבית מאוירה

והנה אי אין טומאה רצוצה בוקעת לכ"ח המוקף צמיד פתיל כ"ש דאינה בוקעת לתוך אהל דאהל חוצץ טפי כמ"ש הרמב"ם ז"ל ר"פ כ"א מנין לצמיד פתיל שמציל כו' ק"ו לכל הכלים שאין מקבלין טומאה שיצילו בצמיד פתיל כו' אם הדברים שבתוך הכלי המוקף נצלו ק"ו לבלועין ולכלים שתחת האהלים ע"ש. וכן נראה מדברי הר"ש ז"ל פ"ט מ"ג גבי כוורת שהיתה פחותה ופקוקה בקש דאמרינן כזית מן המת נתון תחתיה כנגדו עד התהום טמא וכתב הר"ש ז"ל דרק עד התהום טמא וכל השאר טהור דכיון דלאו כלי הוא חשובה כאהל המת להציל תוכה ועל גבה ע"ש ואף דהתם מיירי בטומאה רצוצה אלמא דאהל מציל מידי טומאה רצוצה וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל פי"ט ה"א דאם פחותה או פקוקה רק עד התהום טמא ועיין בראב"ד ז"ל שם וכן מוכח ממ"ש הרמב"ם ז"ל פי"ז ה"ד בב' זיזין זו ע"ג זו ויש בכל אחד פותח טפח ואין ביניהן פותח טפח והטומאה תחת התחתון תחתיו בלבד טמא היה ביניהן או ע"ג העליון כנגד הטומאה עד לרקיע טמא ע"ש דלהרמב"ם ז"ל מיירי שהתחתון גבוה מן הארץ טפח ומש"ה טומאה תחת התחתון תחתיו לבד טמא ואם טומאה ביניהן דהטומאה רצוצה אמרינן דכנגד הטומאה רק עד לרקיע טמא אבל לא תחת התחתון ומוכח דאין טומאה רצוצה בוקעת לאהל: הנה (בפ"ו מ"ה) אמרינן טומאה בין הקורות ותחתיהן כקליפת השום כו' אם אין שם פותח טפח רואין את הטומאה כאילו היא אוטם וכתב הר"ש ז"ל דרואין כאילו היא אוטם ואינה יוצאה הטומאה לבית אלא בוקעת ועולה ע"ש היינו דרק העליה טמאה ולא הבית והרא"ש ז"ל שם הקשה ע"ז איך מצינו טומאה שבוקעת ועולה ואינה בוקעת ויורדת ע"ש. ונראה משום דאין טומאה רצוצה בוקעת לאהל ומש"ה הבית טהור וזה דהעליה טמאה נראה דזה דאהל חוצץ הוא גג האהל אבל קרקע האהל אינו חוצץ וזה דאף מחיצה חוצצת הוא משום דהמחיצה רק חולקת האהל ואינו אהל אחד ומש"ה אין הטומאה נכנסת מזה לזה דאין מה שיביא את הטומאה לשם דאין הטומאה מתפשטת לצדדין אלא ע"י אהל אבל כנגד הטומאה למעלה ולמטה דמצד עצמה הטומאה עולה למעלה ולמטה רק אהל חוצץ בפני הטומאה זה רק הגג חשיב אהל אבל לא הקרקע ורק לענין הבאת טומאה דטומאה בבית וכלים בקרקע מרבינן לה בת"כ מקרא דכל אשר באהל לעשות קרקע הבית כמוהו עד התהום אבל