מקדש דוד חלק ג קטו

דלכ"ע ביניהן ותחת המותר טמא הוא ג"כ משום דדרך טומאה לצאת שהטומאה שתחת התחתון הרי סופה לצאת תחת המותר

הנה מדברי רש"י ז"ל (חולין קכ"ה) נראה דס"ל כהמוהר"ם ז"ל שכתב שם בסריגי החלונות שחוצצין בין הבית ועליה ז"ל אם שטחו מקורה לחברתה ועשאו תקרה ובטלו כו' חוצצין בפני הטומאה שלא תכנס טומאה לצד שני שעליה כלומר לעליה כו' ועל הא דאמרינן שם פרסן על פני המת באויר הנוגע כנגד הנקב טמא שלא כנגד הנקב טהור כתב רש"י ז"ל דעכשיו לא נעשו תקרה להיות הכל כסתום לפיכך הנוגע כנגד הנקב טמא שהרי מאהיל על המת ע"ש היינו שחילק בין פרסו בין בית לעליה ובין פרסו ע"ג המת דכאן עשאו תקרה וכאן לא עשאו תקרה ולהרא"ש ז"ל אין חילוק בין פרסו בין בית לעליה ובין פרסו ע"ג מת דכאן וכאן אי הטומאה כנגד הנקב טמא כמ"ש (בפ"ח מ"ד) ושלא כנגד הנקב טהור

הנה להרא"ש ז"ל בטומאה כנגד ארובה ואין בה פותח טפח דכלים שבבית טהורים א"כ ה"נ להפך בטומאה בבית כלים שכנגד ארובה טהורין כיון דבית ותחת הארובה לא חשיב אהל אחד והנה יש לעיין דאמרינן (פ"ה מ"ב) ארובה שבין הבית לעליה וקדרה נתונה עליה ונקובה בכונס משקה בש"א הכל טמא ובה"א הקדרה טמאה והעליה טהורה כו' דסברי ב"ש דטומאה נכנסת לכלי דרך נקב קטן וכתב הרא"ש ז"ל דסברי ב"ש דכלים העשוין לכך ולכך לאוכלין ולמשקין מטילין אותו לחומרא בצמיד פתיל ובכונס משקה וכיון דניקבה בכונס משקה שוב אינה מצלת וב"ה סברי דמצלת אלא דמחמרינן לטמאות הקדרה ע"ש. וקשה נהי דסברי ב"ש דנקב בכונס משקה צריכה צמיד פתיל ואם לאו נכנסת הטומאה לשם אבל הכא שהקדרה נתונה בארובה שבין בית לעליה הא אף למטה כנגד אותו הנקב טהור דהוי נקב שאי"ב פותח טפח דטומאה בבית כנגד אותו הנקב טהור ואם למטה כנגד הנקב טהור איך נכנסת הטומאה דרך הנקב לקדרה ואפשר לדחוק דמיירי בנקב שיכול לקבל מעזיבה בינונית דכה"ג מביא הטומאה תחת כולה אך לפ"ז רק בנקב קטן מטמאי ב"ש אבל אם היה הנקב יותר גדול אדרבה מטהרי ואין זה במשמע כלל

אמרינן בפי"ב מ"ד) גבי סנדל של עריסה שפחתו בתוך הבית אם יש בה פותח טפח הכל טמא ואם לאו מונין בו כדרך שמונין במת וכתב המהר"ם ז"ל [עיין בתי"ט] דע"כ מיירי בטומאה בבית שלא כנגד הנקב דאי כנגד הנקב אפילו אם הנקב פחות מטפח מביא את הטומאה כדתנן בפ"י נתן דבר המקבל טומאה עירב את הטומאה ע"ש וקשה טובא הא הכא הוי ארובה שאי"ב פותח טפח בין בית לעליה וטומאה כנגד ארובה דס"ל להמהר"ם ז"ל דעליה טהורה ואמאי כתב כאן דהעליה טמאה דזה שנתן דבר המקבל טומאה שהוא הסנדל לא עדיף להביא הטומאה לעליה מלא נתן כלל בהנקב (וזה דאמרינן בפ"י נתן דבר המקבל טומאה עירב את הטומאה התם מיירי בארובות זו ע"ג זו] והנה הרא"ש ז"ל כתב שם דמיירי בטומאה תחת הפחת וקדמה טומאת הסנדל ע"ש וקשה הא הרא"ש ז"ל ס"ל בארובה בין בית לעליה ואי"ב פותח טפח וטומאה כנגד ארובה דהעליה טמאה ואיך כתב כאן דמיירי בטומאה כנגד הפחת א"כ אמאי אין העליה טמאה וקשה על המהר"ם והרא"ש ז"ל דכאן החליפו שיטותיהן

אמרינן (פ"י מ"ד) ארובות זו ע"ג זו ויש בהן פותח טפח טומאה בבית כנגד ארובות טהור כו' נתן דבר שהוא מקבל טומאה בין מלמעלן בין מלמטן הכל טמא וכתב הר"ש ז"ל דהכל טמא אפילו מה שבעליה אעפ"י שנתן בתחתונה ולא בעליונה דכיון דדבר המקבל טומאה הוא ואינו חוצץ בפני הטומאה שבבית אמרינן גוד אסיק ורואין אותן כאילו הוא נתון עפ"י ארובה העליונה ועירב את הטומאה וכתב ומיהו לא יתכן כלל לפרש כן דאטו מי עדיף משאם היתה טומאה בעליה עצמה כנגד ארובה ונראה לפרש הכל טמא היינו בין מה שתחת המאהיל בין ממה שלמעלה כנגד ארובה א"נ בין מלמעלן בין מלמטן לא שנתן בזה או בזה אלא שנתן בשתיהן כו' ע"ש. אך הרמב"ם ז"ל בפה"מ וכן הרע"ב ז"ל פי' דמיירי אף שנתן בתחתונה ולא בעליונה דטמא כל מה שבעליה ע"ש וקשה קושית הר"ש ז"ל מי עדיף משהיתה הטומאה בעליה כנגד ארובה דהעליה טהורה ונראה לפרש הטעם דאם הטומאה בעליה כנגד ארובה דהעליה טהורה ולא אמרינן גוד אסיק ולחשוב מה שנתן בארובה התחתונה כאילו היא בעליונה דהוא משום דלא אמרינן הלכתא מגו הלכתא כמ"ש הר"ן ז"ל בסוכה וכן לא אמרינן לבוד וגוד היכא דא"א לומר זה בלא זה [עיין תשו' הרעק"א ז"ל סי' י"ב] ומשום דלא אמרינן הלכתא מגו הלכתא וכן בטומאה לא אמרינן תרתי [עיין בפי' מהר"ם ז"ל אהלות פט"ו מ"א] והנה לומר גוד אסיק שייך רק היכא שכבר יש שם אהל הטומאה רק שבאין לחברו עם אהל הכלים ע"י גוד אבל היכא דליכא אהל הטומאה כלל ל"ש שנימא גוד לעשות אהל הטומאה דא"כ בקורות הבית והעליה והיו העליונות כבין התחתונות ויש בהם פותח טפח דאמרינן טומאה על גביהן עד לרקיע טמא היינו רק כנגד הטומאה הא אם היתה הטומאה ע"ג קורה התחתונה אמאי אינו טמא כל מה שעליה אפילו לא כנגד הטומאה נימא על הקורה התחתונה גוד אסיק כיון דיש בה פותח טפח ונחשוב כאילו היא למעלה בין קורות העליונות ומאהלת על הטומאה ועל הכלים אלא דל"ש לומר גוד היכא דליכא אהל הטומאה כלל ורק היכא שכבר ישנו אהל הטומאה אמרינן גוד לחברו עם אהל הכלים. והנה בארובות זו כנגד זו ונתן דבר המקבל טומאה בתחתונה ולא נתן בעליונה אם היתה הטומאה בעליה כנגד ארובה ליכא אהל הטומאה שהרי הטומאה למעלה מהארובה התחתונה ואף דכלים שתחת הארובה התחתונה טמאים ומשום דהוי דבר המקבל טומאה ואינו חוצץ והוי כמו נדבך שנתון על ד' בנ"א כיון דאדם וכלים אין נעשין אהלים לטהר טומאה על גביו כלים שתחתיו אף שלא כנגד הטומאה טמאים והתם הטעם אע"ג דליכא שם אהל הטומאה כלל שהרי הטומאה למעלה כל דאינו חוצץ אמרינן רואין כאילו הטומאה תחת הנדבך [עיין ר"ש ז"ל פ"י מ"ז ובפי' הרא"ש ז"ל רפ"ה ובכ"מ פי"ט ה"ב דאמרינן רואין ע"ש וה"נ בנתן דבר המקבל טומאה בארובה התחתונה וטומאה בעליה כנגד ארובה מה שתחת ארובה התחתונה טמא משום דרואין הטומאה כאילו היא למטה אבל לטמא מה שבעליה אי אפשר כיון דלזה צ"ל גוד אסיק וכיון דליכא שם אהל הטומאה רק ע"י רואין לא אמרינן גוד אסיק דלא אמרינן הלכתא מגו הלכתא אבל אם הטומאה תחת הארובה התחתונה דיש שם אהל הטומאה בלא רואין אמרינן שפיר גוד אסיק וטמא כל מה שבעליה

כתב הרמב"ם ז"ל (פט"ז ה"ה) בארובה בתוך הבית וקדרה מונחת בארץ כנגד ארובה כו' היתה הקדרה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או תחת תקרת הבית הבית כלו טמא ותחת הקדרה טמא כו' היתה טומאה בתוכה או ע"ג הבית כלו טהור שהרי הטומאה כנגד ארובה בלבד כו' והראב"ד ז"ל הקשה עליו כיון דנטמאה הקדרה ודבר טמא אינו חוצץ הוי כאילו הטומאה למטה וכיון שגבוהה מן הארץ טפח מביאה הטומאה לבית