מקדש דוד חלק ג קיד

על הטומאה ואפילו בטומאה בבית ג"כ קשה כיון שנתן את רגלו הא עירב את הטומאה ולמטה כנגד ארובה טמא א"כ הטומאה מגעת לרגלו ונטמא ונראה דהטעם דטהור הוא משום דמיירי שנתן רגלו מלמעלן היינו מחציו מעזיבה ולמעלה כמ"ש הר"ש ז"ל (פי"ב מ"ד) גבי סנדל של עריסה דל"ד לנתן רגלו מלמעלן דטהור דמיירי שנתן הסנדל בחצי מעזיבה ולמטה ע"ש א"כ אמרינן חבוט רמי דיורד וסותם והוי כנסתמה הארובה למטה ומש"ה לא אתיא הטומאה לרגלו ורגלו יש בו פותח טפח כדאמרינן בשבת פ"ה והשקית ברגלך כגן הירק מה רגל טפח אף גבול טפח ובטפח אמרינן חבוט רמי וחשוב למטה כסתום ובזה אתי שפיר מ"ש דנקט רגלו ועמדו בזה המפרשים ז"ל והרמב"ם ז"ל כתב נתן ידו או רגלו ע"ש ומשום דרגלו לעולם יש בו פותח טפח אבל ידו פעמים שאי"ב פותח טפח כדאמרינן ספט"ו דאהלות הנוגע במת והנוגע בכלי כו' אם יש בידו פותח טפח כו' ובפחות מטפח לא אמרינן חבוט רמי ואע"ג דאדם אינו נעשה אהלים לחצוץ מ"מ בארובה שהוא עם דפנות אהלים מציל כמו כלים דמצילין עם דפנות אהלים וכדאמרינן (בב"ב כ') דעכו"ם ששכן בחלון חוצץ וישראל דאינו חוצץ הוא רק משום דמקבל טומאה ונטמא דהתם מיירי בארובה שיש בה פותח טפח וכיון שנטמא אינו חוצץ אבל היכא שלא נטמא חוצץ וכן נראה ממ"ש המהר"ם ז"ל שם גבי ארובות זו כנגד זו כו' וכתב ונתן דבר המקבל טומאה כגון רגלו אבל דבר שאינו מקבל טומאה אפילו כלי טהור ג"כ חוצץ ואף דכלים אין נעשין אהלים לטהר שאני הכא דמצילין עם דפנות אהלים ע"ש. והנה ברגלו כתב הטעם רק דמקבל טומאה משום דמיירי התם שקדמה הטומאה את רגלו כמ"ש המפרשים ז"ל אבל משום זה דאדם אינו נעשה אהל לטהר לא איכפת לן משום דמציל עם דפנות אהלים כמו כלים. והנה לר"מ דמחלק בין טומאה בבית דמודה בנתן רגלו דטהור וכתב הר"ש ז"ל משום דכסתום הוי לגביה ובטומאה כנגד ארובה ס"ל אף קדמה רגלו ג"כ טמא נראה דס"ל כרבי דהתוספתא שהביא הר"ש ז"ל שם בארובה שבין בית לעליה ואין בה פותח טפח דמה שכנגד הזית טמא דלא אמרינן יורד וסותם לענין מה שכנגד הזית ומש"ה בטומאה כנגד ארובה ונתן רגלו מלמעלן כיון שהטומאה מגעת עד רגלו נטמא

אמרינן (פי"ד מ"ה) ב' זיזין זו למעלה מזו ויש בהם פותח טפח וביניהן פותח טפח והעליון עודף על התחתון פחות מטפח טומאה תחתיהן תחתיהן וביניהן טמא ביניהן או תחת המותר רא"א תחתיהן וביניהן טמא רי"א ביניהן ותחת המותר טמא ותחתיהן טהור כו' וכתב המ"ר דפליגי בזה דר"א סבר דזיז העליון כיון שיש בכללו טפח אמרינן גוד אחית ומש"ה בטומאה ביניהן או תחת המותר הכל טמא ור"י סבר דזיז העליון כל מה שמכוון כנגד התחתון אינו מצטרף לומר גוד אחית ע"ש ולפי פי' זה הא דאמרינן דבפחות מטפח לא אמרינן חבוט רמי דהיינו גוד אחית אי זה תלוי רק שיהיה בעצמו טפח או בעינן ג"כ שיהא צריך לסתום טפח תלוי בפלוגתא דר"א ור"י דהכא הזיז העליון בעצמו יש בו טפח רק שבא לסתום פחות מטפח ובאמת קשה מהאי מתני' על המהר"ם ז"ל דב' זיזין זו למעלה מזו ויש בהם פותח טפח וביניהן פותח טפח והעליון עודף על התחתון פחות מטפח וטומאה למטה תחת המותר הוי ממש כבית ועליה וארובה ביניהן פחות מטפח וטומאה כנגד ארובה וכיון דקי"ל כר"י בטומאה תחת המותר דתחתיהן טהור וביניהן טמא היינו דהבית טהור והעליה טמאה א"כ קשה על המהר"ם ז"ל שכתב בטומאה תחת ארובה דהבית טמא והעליה טהורה

ונראה דל"ד ההיא דזיזין לבית ועליה וארובה ביניהן דאף להרא"ש ז"ל בטומאה כנגד ארובה דהבית טהור והעליה טמאה אין זה דכל מה שבבית כנגד הארובה שייך להעליה והוי כמנחא באהל העליה ורק דכל שהטומאה נגד ארובה עולה למעלה כמו כל טומאה שהיא באויר דהטומאה עולה ויורדת וכמו בארובה שהיא לאויר וטומאה כנגד ארובה אך כיון דנכנסה הטומאה לעליה שוב אהל העליה מפזרת הטומאה על כל העליה והבית טהור משום דכנגד הארובה אף שאין בו פותח טפח אינו שייך לאהל הבית דלא אמרינן בטומאה לבוד. והנה הטעם דלמטה בבית כנגד הארובה אינו שייך לאהל העליה אעפ"י שהוא מכוון כנגד גג העליה משום דכיון דאין בארובה פותח טפח אף שיש תקרה מלמעלה אי אפשר להיות על מקום הארובה תורת אהל כיון שאין שם פותח טפח וכ"ש למטה מהארובה כיון דנפסק האהל ואי אפשר להיות ג"כ על הארובה תורת אהל מדין שפועי אהלים כיון דהארובה י"ל מחיצות לעצמה אינו נידון כשפועי אהלים וכמו מגדל שעומד בבית ואין בינו לבין הכותל פותח טפח וכלים שם וטומאה בבית הכלים טהורין ואף שיש בין המגדל להקורות פותח טפח ונמצא שיש אהל למעלה מ"מ בין הכותל ולהמגדל כיון דאין שם פותח טפח אינו שייך אל האהל ואינו נידון כשפועי אהלים כיון דלאותו המקום יש ב' מחיצות לעצמו שהוא המגדל והכותל אין זה שפועי אהלים דשפועי אהלים דהיינו אהל ששופע ויורד וכלה עד כאצבע אותו המקום שהוא פחות מטפח אי"ל מחיצות לעצמו וכן בית שחצצו וטומאה בבית וכלים שאחורי החצץ היינו בין החצץ לכותל אף שאין בהם פ"ט טהורים ואין נידונין כשפועי אהלים ומשום דיש להמקום מחיצות לעצמו שהרי הוא בין החצץ והכותל וכן חלון שבכותל האהל ואין בו פותח טפח אינו נידון כשפועי אהלים [עיין מ"א פי"ג] והטעם נמי כיון שיש להמקום מחיצות לעצמו שהם עובי הכותל אינו שייך אל האהל וכן הארובה שבתקרה אינו שייך לאהל העליה אך בההיא דב' זיזין זו למעלה מזו והעליון עודף על התחתון בפחות מטפח זה דאמרינן דטומאה תחת המותר תחת המותר וביניהן טמא וכן טומאה ביניהן ביניהן ותחת המותר טמא הוא משום דביניהן ותחת המותר עד לארץ חשיב אהל אחד ואף דתחת המותר כנגד זיז התחתון אין בו פותח טפח מ"מ נידון כשפועי אהלים כיון דאין לאותו המקום מחיצות בפ"ע וכיון שכל הזיז העליון יש בו פ"ט וביניהן הוא אהל גמור מה שנמשך למטה תחת המותר ג"כ שייך להאהל העליון א"כ אף להמהר"ם ז"ל דבית ועליה וארובה ביניהן פחות מטפח וטומאה כנגד ארובה דהבית טמא והעליה טהורה ומשום דאמרינן דקורות העליה יורדות וסותמות כדאמרינן בתוספתא זה שייך רק התם דהארובה אינה שייכת להעליה אבל בזיזין דתחת המותר שייך לאהל העליון ל"ש לומר יורד וסותם דהזיז העליון יסתום את המותר שכנגד זיז התחתון כגון דהוא שייך לאהל העליון ואין אומרים גוד אחית למעט אהל כמ"ש דא"כ בכל בית היכא שהכלים למעלה מן הטומאה נימא על הקורות גוד אחית בין הכלים להטומאה ויחצצו ומש"ה טומאה תחת המותר ביניהן טמא דהכל אהל אחד ותחתיהן טהור כיון דלא אמרינן גוד אחית. והנה זה דטומאה תחתיהן לכ"ע תחתיהן וביניהן טמא הנה לפמ"ש הר"ש ז"ל שם דפלוגתא דר"א ור"י הוא לטעמייהו בההיא דזיז שהוא סובב את כל הבית כו' וטומאה תחתיו ופליגי ר"א ור"י אי הבית טמא וזה דאמרינן שם טומאה בבית לכ"ע כלים שתחתיו טמאים כתב הר"ש ז"ל משום דדרך טומאה לצאת ע"ש וא"כ ה"נ בב' זיזין זה ע"ג זה הא דטומאה תחתיהן