מקדש דוד חלק ג קיג

קונטרס מעניני טהרות אהלות

נקטינן דטפח על טפח ברום טפח מביא את הטומאה וחולץ בפני הטומאה ופחות מטפח אינו אהל ובבית וארובה בתוכו לאויר אפילו פחותה מטפח אמרינן בפ"י דאהלות דטומאה בבית כנגד ארובה טהור טומאה כנג' ארובה הבית טהור ומשום דלא אמרינן בטומאה לבוד וארובה שבין בית לבית או בין בית לעליה ויש בה פותח טפח וטומאה באחת מהן הכל טמא אין בה פותח טפח טומאה בבית כלים שבעליה טהורין טומאה בעליה כלים שבבית טהורין

אמרינן באהלות (פ"ח מ"ד) אלו חוצצין ולא מביאין מסכת פרוסה וחבילי המטה והמשפלות והסריגות שבחלונות וכתב בפי' הרא"ש ז"ל שם כל אלה בשאין בנקב פותח טפח חוצץ ואינו מביא והא דחוצצין בטומאה מן הצד כגון שפרוסין על ארובה שבין בית לעליה ואין הטומאה תחת ארובה אבל אם היו פרוסות כנגד המת תניא בפ' העור והרוטב הנוגע כנגד הנקב טמא שלא כנגד הנקב טהור ע"ש היינו דס"ל דזה דאין טומאה נכנסת מבית לעליה בפחות מטפח הוא רק כשהטומאה מן הצד שלא כנגד הנקב אבל טומאה כנגד הנקב הטומאה עולה כשאר טומאה שהיא באויר שעולה למעלה ונכנסת לעליה וכיון דנכנסה לעליה אהל העליה מפשטת הטומאה על כל העליה וכ"כ הרא"ש ז"ל בפי' גבי ארובות זו ע"ג זו ואין בהם פותח טפח ואמרינן שם טומאה כנגד ארובות נתן דבר שאינו מקבל טומאה בין מלמעלן בין מלמטן אין טמא אלא תחתון וכתב בפי' הרא"ש ז"ל ואם נתן למעלה ולא נתן מלמטה העליה טמאה הטומאה נכנסת לה בפחות מפותח טפח כיון דהטומאה כנגד הארובה והבית טהור שאין הטומאה חוזרת מאהל עליה ליכנס לבית כיון דאין בארובה פותח טפח ע"ש היינו דזה דאמרינן שם במתני' לעיל בארובה שהיא לאויר ואין בארובה פותח טפח דטומאה כנגד ארובה הבית טהור ה"נ בארובה שבין בית לעליה וכ"כ הרא"ש ז"ל בהלכות קטנות דארובה שבין בית לעליה ואין בה פותח טפח וכזית מן המת למטה כנגד ארובה הבית טהור והעליה טמאה ועיין ביו"ד סי' שע"א ס"ב ע"ש

אך המהר"ם מרוטנבורק ז"ל כתב גבי ארובות זו ע"ג זו כו' וא"ת לתני בסיפא דבר שאינו מקבל טומאה ממנו ולמטן טמא כמו ברישא ונראה דזה אינו דאפילו נתן בעליונה דבר שאינו מקבל טומאה ולא נתן בתחתונה כלום אינו טמא אלא תחתון דכיון דאין בארובה פותח טפח אפילו טומאה כנגד ארובה די לנו בזה שדבר שאינו מקבל טומאה שלמעלה בארובה העליונה מערב את הטומאה בכל הבית התחתון במקום שהטומאה מונחת שם אבל לא חזינן כאילו הטומאה נמי בעליה ע"ש היינו היפך מדברי הרא"ש ז"ל ובתרתי פליגי דלהרא"ש ז"ל כל שהטומאה כנגד ארובה העליה טמאה והבית טהור ולמהר"ם ז"ל בנתן בעליונה ולא נתן בתחתונה וטומאה כנגד ארובה הבית טמא והעליה טהורה ונראה טעם המהר"ם ז"ל דאע"ג דבארובה שהיא לאויר וטומאה כנגד ארובה הבית טהור והכא הבית טמא דהוא משום דאמרינן גוד אחית כיון שנתן בעליונה דבר שאינו מקבל טומאה דליכא ארובה בעליונה אמרינן על אהל העליונה גוד אחית והוי כנסתמה הארובה התחתונה ומש"ה הבית טמא והעליה טהורה דהארובה חשיבא כסתומה וכדאמרינן בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל שם ארובה שבין בית לעליה ואין בה פותח טפח טומאה בבית כלים שבעליה טהורין טומאה בעליה כלים שבבית טהורין שאני רואה את הקורות כאילו יורדות וסותמות ד"א אין טומאה נכנסת לאהל ואין יוצאה הימנה אלא בפותח טפח כלים שכנגד הזית רבי מטמא וחכמים מטהרין אמר רבי רואה אני את דבריהם מדברי ע"ש והנה דברי הרא"ש ז"ל לא אתיא אפילו לרבי דלרבי אינו טמא רק הכלים שכנגד הזית אבל שאר הכלים שבעליה טהורין ולהרא"ש ז"ל טמאה כל העליה וזה שרואה אני את דבריהם מדברי היינו כיון דשאר הכלים שבעליה טהורין א"כ אין הטומאה נכנסת לשם א"כ אף כנגד הזית טהור כמ"ש הר"ש ז"ל שם. והנה זה דאמרינן בארובה פחותה מטפח דהקורות יורדות וסותמות וכן אמרינן בתוספתא שהביא הרמב"ם ז"ל בפי"ח ה"ה גבי מגדל שעומד בתוך הבית כלים שבינו ובין הארץ בינו לבין הכותל בינו לבין הקורות אם אין שם פותח טפח טהורין משום דרואין את הקורות כאילו יורדות וסותמות ע"ש ואע"ג דארובה שיש בה פותח טפח וטומאה בבית העליה טמאה וכן במגדל אם יש שם פותח טפח טמא ולא אמרינן דהקורות יורדות וסותמות הטעם הוא דלא אמרינן גוד אחית רק לחבר אהל ולא למעט אהל דכל שיש שם פותח טפח חשיב הבית והעליה כאהל אחד ואי נחשוב הארובה כסתומה ממעטינן את האהל ולזה לא אמרינן גוד אחית דאל"כ לעולם כל שהטומאה למטה בבית וכלים למעלה נימא על הקורות גוד אחית בין הטומאה לכלים וליטהרו הכלים אבל כשהארובה פחותה מטפח דלא חשיב הבית והעליה כאהל אחד רק כל שהטומאה כנגד ארובה הטומאה עולה למעלה כמו כל טומאה שהיא באויר שהטומאה עולה ויורדת וא"כ נכנסת לעליה לזה אמרינן גוד אחית וחשיב כסתום ואינה נכנסת לעליה דבזה לא ממעטינן את האהל

והנה טעם הרא"ש ז"ל שלא כתב כהתוספתא נראה דסמך על ההיא דסוכה (כ"ב) גבי קורות הבית והעליה והיו העליונות כבין התחתונות דטומאה תחתיהן תחת כולן טמא בד"א בזמן שיש בהן טפח וביניהן פותח טפח אבל אין ביניהן פותח טפח טומאה תחת אחת מהן תחתיה טמא כו' ואמרינן שם הטעם משום דבפחות מטפח לא אמרינן חבוט רמי וכתב הרשב"א ז"ל שם דלזה דנימא חבוט רמי בעינן תרתי שיהא בקורות העליונות בגגן טפח וגם שיהא באויר בין התחתונות פותח טפח ואם יש רק חדא מינייהו לא מהני ע"ש באורך היינו דהקורה שאומרים עליה חבוט וכן הפתח שרוצים לסותמו צריך להיות בהן טפח א"כ בארובה שבין בית לעליה ואין בה פותח טפח לא אמרינן דהקורות יורדות וסותחות כיון שהן באין לסתום פחות מטפח אבל הר"ש ז"ל (פי"ב מ"ה) כתב אין ביניהן פותח טפח בין התחתונות דנמצא השתא דאין עליונות רחבות טפח דשיעורן כבין התחתונות כו' ביניהן טהור משום דאין בעליונות פותח טפח וכליהנהו דמי ומדקדק מכאן בסוכה דלא אמרינן חבוט רמי כי ליכא טפח ע"ש וכעין זה כתב רש"י ז"ל בסוכה שם] ונראה מזה דכל הקפידא דנימא חבוט רמי הוא רק שיהיו בעליונות טפח ומזה דאין בין התחתונות פותח טפח דייקינן רק דאין העליונות רחבות טפח דשיעורן כבין התחתונות אבל מה שבין התחתונות עצמן ליכא פותח טפח לא איכפת לן לענין חבוט רמי א"כ בארובה שבין בית לעליה ואין בה פותח טפח כיון דהתקרה העליונה יש בה טפח אמרינן חביט רמי אף שזהו לסתום ארובה פחותה מפותח טפח וזהו טעם המהר"ם ז"ל

והנה לפי המהר"ם ז"ל מתיישב שפיר ההיא דפ"י בארובה שאין בה פותח טפח וטומאה בבית נתן את רגלו מלמעלן לכ"ע טהור וכתב הר"ש ז"ל משום דכסתום דמי לגביה ובטומאה כנגד ארובה ונתן את רגלו מלמעלן ס"ל התם לרבנן אם רגלו קדמה את הטומאה טהור וכתב הר"ש ז"ל משום דנסתמה הארובה מקודם ולא אתיא עליה ע"ש וקשה הא הסתימה הוא ע"י רגלו ונהי דחשיב כסתום מ"מ הרי הטומאה מגעת עד רגלו ונטמא שהרי מאהיל