מקדש דוד חלק ג קיב

וס"ל דכדי שיאחז יפה ג"כ חשיב לקבלה ובפה"מ כתב אם היה הכוונה כדי שלא יכנס בידו הקוץ טמא ואם היה הכוונה שלא יזיעו ויפסיד מה שבידו או יציקהו הזיעה מהחזיק הכלי אשר יתעסק בו הנה לא תטמא וס"ל דאף כדי שיוכל להחזיק הכלי לא חשיב כמו לקבלה והנה חזר בו הרמב"ם ז"ל ממ"ש בפה"מ ונראה דבפה"מ סובר דכדי שיוכל להחזיק הכלי לא חשיב צורך היד אלא צורך הכלי שחוצה לו ובקבלה בעינן שיהא לצורך הדבר שבתוכו ובפסקיו סובר דמה שנעשו ידיו ראויות יותר למלאכה שיוכל להחזיק הכלי חשיב צורך היד

הנה בב"ק ס"ו גבי עורות של בעה"ב מחשבה מטמאתן דאמרינן שחישב עליהן לעיצבא פי' רש"י ז"ל עיצבא דולבקי שאוכלין עליו ע"ש ויש לעיין הא הוי פשוטי כלי עור ונראה דהוי כמו פשוטי כלי עץ דאמרינן בת"כ דהשלחן והדולבקי כו' מקבלין טומאה אף שהן פשוטי כלי עץ משום שמשמשין האדם ומשמשי אדם והיינו מדרבנן כמ"ש התוס' בכמה מקומות ה"נ בכלי עור דדולבקי של עור הוי כמו דולבקי של עץ דמקבל טומאה מדרבנן, והנה הרמב"ם ז"ל בפה"מ פכ"ו דכלים פי' עיצבא חפוי עור על המרכב ע"ש והיינו דראוי למדרס ומש"ה טמא אף פשוטי כלי עור וכמו בכלי עץ דכל שראוי למדרס טמא הכל ונראה דלהרמב"ם ז"ל אי אפשר לפרש כרש"י ז"ל דעיצבא הוא דולבקי לאכול ואף דס"ל להרמב"ם ז"ל דכלי עור הפשוטים מקבלין טומאה מדרבנן זה דוקא ביש עליו צורת כלי כמ"ש בכמה מקומות [עיין פ"ב ופ"ז מהל' כלים] והיינו שתקנו כמ"ש בפה"מ פט"ו מ"ב ע"ש ועיצבא הוא עור בלא שום תיקון כלל כדאמרינן בב"ק שם

והנה זה דסנדל מקבל טומאה כדאשכחן בכמה דוכתי אף דאינו עשוי לקבלה דמה שמקבל רגלו לא חשיב עשוי לקבלה לרש"י ז"ל בקב הקיטע דבית קיבול שוקו לא חשיב קבלה וה"נ בית קיבול רגלו נ"ל משום דראוי למדרס דהא אשכחן דסנדל טמא מדרס ומה שמתטמא במדרס מתטמא בכל הטומאות, והנה אשכחן דסנדל מטמא בנגעים כדאמרינן ביבמות סנדל המוסגר לא תחלוץ בו כו' ומה שראוי להתטמא במדרס לא מהני שיתטמא בנגעים כמ"ש תוס' שבת (נ"ז ע"ב) גבי ג' דברים נאמרו באסתמא כו' אינו מטמא בנגעים והקשו בתוס' מאי איריא בנגעים אפילו במת ושרץ נמי לא מטמאה דבעינן טווי ואריג ותי' דמטמא במת ושרצים מק"ו מפכין קטנים דאסתמא טמאה בזב דשייך בה מדרס כמו בכפה ע"ש ומוכח דלנגעים לא מהני מה שראויה ליטמא במדרס, והנה הרמב"ם ז"ל כתב דפשוטי כלי עור מטמאין בנגעים והמל"מ פ"א מהל' כלים ה"י תמה עליו ע"ש והנה לשיטת הרמב"ם ז"ל לא תקשה על רש"י ז"ל אמאי סנדל מטמא בנגעים דאף פשוטי כלי עור מטמאין בנגעים אך אין מזה מקור להרמב"ם ז"ל דפשוטי כלי עור מטמאין בנגעים דהא הרמב"ם ז"ל ס"ל דבית קיבול רגלו שמיה קיבול

אמרינן פכ"ד דכלים ג' תריסין הן כו' דיצת הערביין טהורה מכלום ופי' הרמב"ם ז"ל בפה"מ משום דעשוי לשחוק וללעז ע"ש והנה הרמב"ם ז"ל בזה לשיטתיה שכתב בפסקיו פכ"ב ה"ט חלוק העשוי כסבכה כדי לשחוק בו שותי שכר אינו מקבל טומאה וכתב הכ"מ דזהו מה דאמרינן פכ"ח חלוק של יוצאת החוץ כו' ופי' רבנו של יוצאת החוץ אשר יצאו לשחוק הנה הן ילבשו זה המלבוש ע"ש היינו דס"ל להרמב"ם ז"ל דשחוק לאו תשמיש הוא הנה התוס' מנחות ל"א כתבו על הא דאמרינן בשבת אלוקטמין טהורין דאלוקטמין הוא שהולכין עליהם הלצנים לחידוש וכתבו דמש"ה אין טמאין מדרס משום דאין עשוין להנאת מדרס דבמדרס כל שאינו עשוי להנאת מדרס אינו טמא מידי דהוי אסולם ע"ש ולפ"ז לאו דוקא במדרס דה"ה בכל הטומאות אין אלוקטמין ראוין להטמא דשחוק לאו תשמיש הוא ואע"ג דבשעה שמשחקין הולכין עליהם מ"מ הוי כחלוק יוצאת החוץ שג"כ לובשין אותו מ"מ כיון דהלבישה הוא לצורך שחוק אין זה תשמיש

אמרינן פכ"ד דכלים ג' מטפחות הן כו' של תכריך נבלי בני לוי טהורה מכלום וכתב הר"ש ז"ל דלאו דוקא של בני לוי דשאר נמי טהורין כדקתני לעיל פט"ז תיק נבלים וכינורות כו' וכתב התי"ט דצריך לחלק בין זה ובין הא דאמרינן לעיל דעור העשוי לתכריך כלים טמא ע"ש ונראה דהחילוק הוא בזה דעור העשוי לתכריך הכלים היינו שהעור עשוי לתכריך של שום כלים ואינו מיוחד לכלי אחד א"כ הוי העור תשמיש בפ"ע שהוא עשוי לכרוך בו כלים אבל תיק הנבלים והכנורות היינו שכל נבל י"ל תיק ומיוחד רק לאותו הנבל כה"ג התיק טפל להכלי ואינו כלי בפ"ע וחשיב משמשי משמשין כדאמרינן בפט"ז ומש"ה טהור

אמרינן פכ"ח דמטפחות הספרים המצויירים טהורים מפני שהן מיוחדין רק לספר ופי' הרמב"ם ז"ל דטהורין מפני שאינן ממשמשי אדם ע"ש וס"ת עצמו ג"כ טהור כדאמרינן בב"ב כ' דס"ת ממעט בחלון, והנה זה דס"ת אינו מקבל טומאה י"ל משום דהוי פשוטי כלי עור ולהשיטות דפשוטי כלי עור מקבלין טומאה מדרבנן זה דס"ת ממעט בחלון י"ל כמ"ש הר"ש ז"ל פי"ג דאהלות מ"ה דכל שאינו מקבל טומאה מדאורייתא ממעט בחלון ע"ש א"כ ליכא ראיה משם דס"ת אינה מקבלת טומאה כלל מיהו הרשב"א ז"ל בפ' המצניע ס"ל דאף אי מקבל טומאה מדרבנן ג"כ אינו ממעט בחלון והוכיח שם ממה דאמרינן דפחות מכביצה אוכלין ממעטין בחלון דאין מקבלין טומאה אף מדרבנן ע"ש א"כ ע"כ ס"ת אינה מקבלת טומאה אף מדרבנן והטעם נראה משום דספר עשוי להתלמד וזה לא חשיב תשמיש דאמרינן פכ"ד ג' סדינין הן כו' ושל צורות טהור מכלום וכתב הרמב"ם ז"ל פכ"ז מהל' כלים הי"ב ושל צורות שעושין אותו כדי שיתלמד ממנו הרוקם טהור מכלום לפי שאינו ממשמשי אדם ע"ש אלמא דכל להתלמד לא חשיב תשמיש וא"כ ה"נ ס"ת דתשמישו הוא להתלמד טהור: תם ונשלם בעזרת בורא עולם