מקדש דוד חלק ג קי

הוא ומכ"ז מוכח כהרמב"ם ז"ל דכל שגידולו מן הארץ בכלל כ"ע הוא

והנה אמרינן פ"ג דפרה כפתוה בחבל של מגג כו' וכתב הר"ש ז"ל שהוא גמי ואמרינן בעירובין נ"ח ג' חבלין הם של מגג לפרה וכתבו בתוס' שם אף דכל חבלים אין מקבלין טומאה דבעינן טווי ואריג משום מעלה דפרה בעי ממין שאינו מקבל טומאה ע"ש ואי גמי חשיב ככ"ע א"כ הוי ממין המקבל טומאה א"כ למה עושין של מגג מ"ש מגג משאר חבלים ומכאן משמע כשיטת התוס'

כתב הרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' כלים דכ"ע העשוי לנחת אף שאין באין במדה ג"כ טהורין והראב"ד השיג ע"ז וכתב דדוקא שלחן של מקדש משום דאסור לטלטלו ע"ש הנה אמרינן פט"ז דכלים פטלייא טמאה וחסינה טהורה וכתב הראב"ד ז"ל בהשגותיו פ"ב דכלים ה"ה הטעם דחסינה טהורה מפני שאינה עשויה לטלטל כלל ע"ש וזה שלא כתב הראב"ד ז"ל שהיא באה במדה משמע אפילו אינה באה במדה רק כיון שאינה עשויה לטלטל כלל טהורה וקשה הא ס"ל להראב"ד ז"ל דאי אינה באה במדה לא מהני מה שאינה עשויה לטלטל, עוד יש לעיין על הראב"ד ז"ל מהתוספתא שהביא הר"ש ז"ל פ"ו דאהלות תיבה שעשאה פרדסקין אעפ"י שמשתמש בה טהורה היתה טמאה ועשאה פרדסקין טמא עד שיקבענה במסמר ע"ש וזה דאם עשאה פרדסקין טהורה הוא משום דכ"ע העשוי לנחת הוא כמ"ש הר"ש ז"ל שם וע"כ האי תיבה לא היתה באה במדה דאם היתה באה במדה איך היתה טמאה קודם הא שידה תיבה ומגדל הבאין במדה טהורין ומ"מ כי עשאה פרדסקין אף שאינו בא במדה כיון דעשוי לנחת טהור ונראה לומר דבמין כלי כזו שעשויה לנחת אף הראב"ד ז"ל מודה דאף אם אינה באה במדה טהורה דאטו באה במדה כתיב באורייתא דבעינן רק דומיא דשק דמיטלטל מלא וריקן רק ס"ל להראב"ד ז"ל דאינו טהור רק מין כלי שאינה עשויה לטלטל מלא וריקן וזהו שידה תיבה ומגדל הבאין במדה אבל אם אין באין במדה דמין הכלי עשוי לטלטל אף דזו הכלי עשויה לנחת לא מהני חוץ משלחן של מקדש שיש איסור בטלטולו אף דמין הכלי עשוי לטלטל טהור

הקשו התוס' חגיגה כ"ו בשלחן של מקדש אמאי חשיב כ"ע העשוי לנחת הא כל שנים שהיו ישראל במדבר היו מטלטלין אותו וכתבו דאף דהיה מטלטלין אותו רק במדבר מ"מ אף משבאו לבית עולמים לא נפקא מידי קבלת טומאה ראשונה ע"ש ולכאורה תמוה הא אותו השלחן שהיה במדבר לא היה במקדש שני דאמרינן בערכין י' דלא נשתיירו ממקדש ראשון אלא ב' כלים וההיא דא"ל לכהנים ע"ה אל תגעו בשלחן במקדש שני היה שכבר גזרו על טומאת ע"ה א"כ מאי מהני שהיו מטלטלין השלחן במדבר, ונראה דאף התוס' ס"ל כהראב"ד ז"ל דלא מהני מה שזה השלחן עשוי לנחת ובעינן מין כלי שעשוי לנחת רק ס"ל דזה דמקשינן בשלחן של מקדש כ"ע העשוי לנחת הוא משום דשלחן של מקדש חשיב שם כלי בפ"ע וכיון דשלחן של מקדש הוא לעולם עשוי לנחת אינו מקבל טומאה אך כיון דבמדבר היו מטלטלין אותו והיה ראוי לקבל טומאה א"כ אף אותו של בית עולמים מקבל טומאה דל"ש בו לומר דשלחן של מקדש הוא שם כלי כזה שאין מטלטלין אותו הא במדבר היה מיטלטל ומה שזה עשוי לנחת לא איכפת לן, וכן בביצה י"ד על הא דאמרינן מפני מה אמרו וילון טמא מפני שהשמש מתחמם כנגדו כתבו התוס' בפרוכת של מקדש מש"ה מקבל טומאה דאמרינן דג' מאות כהנים מטבילין אותה ואף דל"ש שהשמש מתחמם כנגדו משום דכשהיו נושאים הפרוכת ממקום למקום נותן הכלים לתוכה ע"ש והיינו כשהיו ישראל במדבר ואף דודאי פרוכת של משכן לא היתה בבית עולמים דשל משכן היתה עשר אמות ושל בית עולמים ארכה מ' ורחבה כ' וגם שנים עושין בכל שנה וההיא דג' מאות כהנים מטבילין אותה בשל מקדש הוא דקתני התם על ההיא דפרוכת ארכה מ' ורחבה כ' א"כ מאי מהני זה דבמסעות היו כורכין הכלים בפרוכת והענין כמ"ש לעיל ריש סי' נ"ג דבבגד לא בעינן שיהא זה הבגד עומד לתשמיש דאפילו מוטל באשפה ג"כ מקבל טומאה כמ"ש התוס' שבת מ"ז דרחמנא רבייה מאו הבגד ע"ש רק בעינן שיהא מין בגד זה עומד לתשמיש אז י"ל תורת כלי לקבל טומאה ומש"ה אמרינן דוילון טמא מפני שהשמש מתחמם כנגדו א"כ וילון הוא בגד כזה העומד לתשמיש רק ס"ל להתוס' דפרוכת של מקדש הוא שם כלי בפ"ע א"כ כיון דזה אינו עומד להתחמם בו אמאי מקבל טומאה וכתבו מפני שהיו כורכין בו את הכלים במסעות ואף שבפרוכת של בית עולמים לא היו כורכין את הכלים לא איכפת לן דבבגד לא בעינן שיהא זה הבגד עומד לתשמיש רק שם הבגד

והנה הט"א הקשה על הראב"ד ז"ל מההיא דמגלה כ"ז בבי כנשתא דיהודאי רומאי דהוי פתוח לאנדרונא דהוי מחית ביה מת ואמר רבא דלו תיבותא אותבוה דהוי כ"ע העשוי לנחת כו' א"ל לרבא הא זמנין דמטלטלי ליה כי מנח ס"ת עלויה כו' ואע"ג דהתם ליכא איסור בטלטולה ומ"מ טהור אם עשוי לנחת ע"ש, אך נראה דהתם התיבה היתה באה במדה (וכן נראה דבית הכנסת שהיה פתוח לאנדרונא משמע שהיה שם פתח לכניסת אדם ואדם הוא אמה על אמה ברום ג' כדאמרינן ביומא ל"א ולפמ"ש תוס' שם גבוה עוד יותר א"כ ע"כ גם הפתח היה כן וכן התיבה שהיתה צריכה לסתום את כל הפתח ושיעור של אמה על אמה על רום ג' הוא ג"כ שיעור של כלי עץ הבאין במדה כדאמרינן בתוספתא דכלים פ"ה ב"מ] וזה דאמרו ליה לרבא והא זמנין דמטלטלי ליה כי מנח ס"ת עלויה הוא משום דאף כ"ע הבאין במדה אם מטלטלין אותן מקבלין טומאה כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' כלים שם ואף דהראב"ד ז"ל השיג שם על הרמב"ם ז"ל וכתב דאעפ"י שפעמים מטלטלין במלואן כיון שאין דרכן בכך אין מטמאין אך כאשר תראה שם לא בא הראב"ד ז"ל למעט רק אי מטלטלין ריקנין ולפעמים מטלטלין במלואן דבעינן שלעולם יהיו מטלטלין רק במלואן אבל פעמים כן ופעמים כן טהורין ע"ש אבל זה דכל הכלי מיטלטל רק לפרקים לא איכפת לן דהא שלחן של מקדש אמרינן דמקרי מיטלטל מלא וריקן משום דמגביהין אותו רק לעולי רגלים וטלטול התיבה היתה רק יחד עם הספר דזמנין מטלטלי ליה כי מנח ס"ת עלויה ומש"ה מקבל טומאה אפילו אי בא במדה

והנה מהתוספתא דתיבה שעשאה פרדסקין אדרבה נראה להוכיח כהראב"ד ז"ל דהא קתני נטמאה ועשאה פרדסקין טמאה עד שיקבענה במסמר וקשה כיון דקבעה במסמר ל"ל שעשאה פרדסקין אפילו לא עשאה פרדסקין כיון שקבעה במסמר א"כ היא עתה עשויה לנחת דאי"ל עשוי לנחת יותר שקבעה במסמר ואי משום דקודם לא היתה עשויה לנחת מ"מ כיון דעתה עשויה לנחת והיה בה שינוי מעשה שקבעה במסמר דהא ע"כ זה חשיב שינוי מעשה דהא הטעם בנטמאה ועשאה פרדסקין דבעינן עד שיקבענה במסמר הוא משום דבעינן שינוי מעשה א"כ אמאי בעינן שיעשנה פרדסקין ולהראב"ד ז"ל אתי שפיר כיון דאינה באה במדה אפילו אי עשויה לנחת ג"כ טמאה ורק אם עשאה פרדסקין שהוא מין כלי שעשויה לנחת ועשה שינוי מעשה מהני ליטהר

אמרינן בשבת מ"ד גבי שידה מוכני שלה בזמן שהיא נשמטת אינו חיבור כו' ופי' רש"י ז"ל דמוכני הוא אופן ואם נשמטת חשובה ככלי בפ"ע ואינו חיבור ואם נטמאת המוכני טמאה לעצמה דלא חשיבא מהשידה והיא מיטלטלת מלאה וריקנית די"ל בית קיבול ע"ש, והנה הראב"ד ז"ל כתב פ"ג מהל' כלים במוכני דזה הגלגל אינו אלא מעלה שמעלין התבואה לשידה באותו גלגל לפי שיש טורח גדול במלואו או בהריקו ע"ש, והנה להראב"ד ז"ל אי אפשר לפרש כרש"י ז"ל דהמוכני מקבלת טומאה לעצמה מפני בית קיבול שלה כיון דכל תשמישה הוא רק למלוי השידה או להריק ממנה כה"ג לא חשיב מיטלטל מלא וריקן כדאמרינן פט"ו דכלים גבי רחת של גרנות טהורה זה הכלל כל העשוי לקבלה טמא