מקדש דוד חלק ג יא

עושה רביעי בקדש אי אפשר לתרץ מה שתי' התוס' חגיגה (כ') בההיא דהיושבת על דם טוהר דמערה מים לפסח ואמרינן מערה אין נוגעת לא אלמא קסבר חולין שנעשו ע"ט הקדש כקדש דמי והקשו דילמא סבר כראב"צ דה"ה כתרומה ותי' דא"כ אין שלישי שבהן פוסל הקדש היינו דאין המים חוזרין ומטמאין את הפסח ע"ש ולהרמב"ם ז"ל הא אפילו אי דינן כקדש ג"כ אין חוזרין ומטמאין את הפסח דשלישי של חולין ע"ט הקדש אינו פוסל את הקדש אפילו למשנה ראשונה וע"כ להרמב"ם ז"ל זה שלא תגע במים אינו משום פסול הפסח רק המים עצמן אסור לפסול וכשטתיה שהבאנו לעיל סק"א דאסור לטמאות חולין שנעשו ע"ט הקדש

אמרינן בטהרות פ"ב מ"ו השלישי שבתרומה מטמא משקה קדש ופוסל אוכל קדש שנעשו לטהרת הקדש אבל אם נעשו ע"ט תרומה היינו השלישי שנגעה בהם] מטמא שנים ופוסל אחד בקדש ומשום דטהרתה טומאה היא אצל הקדש כמ"ש הר"ש ז"ל שם וחיישינן שמא ראשון היא, והנה יש לעיין דהא מקשינן בירושלמי פסחים ספ"א אמאי אין שורפין תרומה עה"פ בשעה ששית כיון דאסור באכילה מדרבנן א"כ נפסלה בהיסח הדעת ותשרף ומתרצינן שם דאכתי שומרה שלא תתערב באחרות ע"ש היינו ששומרה שלא תתערב ותאסור את האחרות ואין זו היסח הדעת א"כ הכא בתרומה שנעשית שלישי ונטמאה כיון דאסורה באכילה א"כ אינו שומרה עוד אלא כדי שלא תתערב באחרות א"כ מאי נ"מ בזה בין נעשו ע"ט הקדש בין נעשו ע"ט תרומה דזה שייך רק היכא דשמירתן בשביל עצמן דאם נעשו ע"ט הקדש שומרן יותר משנעשו ע"ט תרומה וטהרתה טומאה היא אצל הקדש אבל לאחר שנטמאו דשמירתן רק בשביל אחרים שלא יתערבו בהם מאי נ"מ אם הוי ע"ט הקדש או ע"ט תרומה וצ"ע

ד) אמרינן בחגיגה בגדי אוכלי תרומה מדרס לאוכלי קדש ואמרינן שם י"ט ש"מ חולין שנעשו ע"ט הקדש כקדש דמי מדלא קתני בהו מעלה היינו דבגדי אוכלי תרומה מדרס לאוכלי חולין ע"ט הקדש ובגדי אוכלי חולין ע"ט הקדש מדרס לאוכלי קדש ואמרינן שם ודילמא האי דלא קתני בהו מעלה דאי דמי לתרומה הא קתני תרומה ואי דמי לחולין הא תני לחולין אלא מסיפא ר"י בן גודגדא היה אוכל כל ימיו ע"ט הקדש והיתה מטפחתו מדרס לחטאת לחטאת אין לקדש לא אלמא קסבר חולין ע"ט הקדש כקדש דמי ע"ש, והנה הראב"ד ז"ל פי"א מהל' אבה"ט ה"ט כתב דהלכתא כמ"ד דחולין ע"ט הקדש כקדש דמי והביא ראיה ג"כ מסתם מתני' דחגיגה היינו דקתני ר"י בן גודגדא כו' והיה מטפחתו מדרס לחטאת לחטאת אין לקדש לא וש"מ דחולין ע"ט הקדש כקדש דמי והרע"ב ז"ל בחגיגה שם כתב דלית הלכתא כהאי מתני' דבגדי אוכלי חולין ע"ט הקדש מדרס רק לחטאת ולא לקדש אלא כמתני' דנדה (ע"א) דחולין ע"ט הקדש כחולין דמי ע"ש, והנה יש לעיין לתנאי דחולין ע"ט הקדש לאו כקדש א"כ בגדי אוכלי חולין ע"ט הקדש מדרס לקדש א"כ לר' יצחק דאי"ל בחולין (ל"ה) דזה דבגדי אוכלי תרומה מדרס לאוכלי קדש ה"ה בפירי א"כ חולין שנעשו ע"ט הקדש מטמאין את הקדש, והנה התוס' חולין ל"ה ד"ה בחולין ס"ל דל"ש בחולין ע"ט הקדש שטהרתה טומאה אצל הקדש אך רש"י ז"ל שם ל"ד בלשון שני ס"ל לעולא חולין ע"ט הקדש טהרתה טומאה אצל הקדש ועיין במהרש"א ז"ל שם ויש לעיין א"כ במה מדיחין את הפסח דהא המים שמדיחין את הפסח הוא חולין שנעשו ע"ט הקדש כדאמרינן בנדה שם וכן במה מבשלין את הקדשים דהא כלים טעונין מריקה ושטיפה היינו כשמבשלן במים דבלא מים אמרינן השפוד והאסכלה מגעילן בחמין והא המים הם חולין אלא שנעשו ע"ט הקדש ואמאי אין מטמאין המים את הקדשים, וכן הלל איך היה כורך פסח מצה ומרור ואוכלן ביחד אמאי לא טמאו המצה והמרור שאינן אלא חולין ע"ט הקדש את הפסח וצ"ל כמ"ש דאיכא תרי גווני חולין ע"ט הקדש ואותן החולין שמשתמשים בהם עם הקדשים עצמן הוא גדר בפ"ע וחלוק בדינא משאר חולין ע"ט הקדש ובזה מודו כ"ע דאין טהרתה טומאה אצל הקדש, עוד אפשר לומר דזה דאמרינן בתרומה שטהרתה היא אצל הקדש וכן חולין ע"ט הקדש לרש"י ז"ל בלשון שני לעולא הוא רק משום בגדו דחיישינן שמא נגעו בבגדיו שהן מדרס אצל הקדש דלרבא דס"ל בחולין שם דלא אמרינן בתרומה שטהרתה טומאה אצל הקדש וזה דבגדי אוכלי תרומה מדרס לאוכלי קדש מדרסות שאני דחיישינן שמא ישבה עליהן אשתו נדה כתבו התוס' שם דמאן דס"ל דטהרתה טומאה אצל הקדש לא נראה לו לחלק בין מדרסות לפירי ורבא משני דיש לחלק ולא חיישינן בפירי שמא נגע במדרס ע"ש א"כ י"ל דמאן דפליג עליה דרבא ס"ל דחיישינן בפירי שמא נגעו במדרס ומש"ה הוא טומאה אצל הקדש א"כ זה שייך רק היכא דבגדו מדרס אבל כשמדיחין את הפסח או מבשלין הקדשים כיון שהוא עוסק בקדשים עצמן ע"כ דינו אז כאוכל קדש דאם דינו אז רק כשאר אוכל חולין בטהרה א"כ בגדיו לכ"ע מדרס לקדש א"כ איך יכול לעסוק בקדש שהרי הוא נושא את המדרס ומטמא את הקדש וכיון דבגדיו אינן אז מדרס לקדש אף חולין שלו אז אינן טומאה אצל הקדש דליכא אז חשש שמא נגעו בבגדיו

והנה בעיקר לר"י דס"ל דבגדי אוכלי תרומה דמדרס לאוכלי קדש דה"ה לפירי דטהרת תרומה טומאה היא אצל הקדש לפי שאינו דומה שמירת תרומה לשמירת קדש נראה דחולין לתרומה אינו כן אע"ג דבגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה אבל בפירי אינו כן דהא בתוספתא שהובא לעיל אמרינן דהמשמר תרומה בחזקת חולין אסור באכילה רק משום ספק טבול יום והרמב"ם ז"ל כתב דאם שמרו אף מטבול יום מותר ואף ששמרו בחזקת חולין ואמאי לא נימא שטהרתה טומאה היא אצל התרומה משום דל"ד שמירת חולין לשמירת תרומה ע"כ נראה דזה רק מעלה בקדש

והנה התוס' בחולין שם כתבו למ"ד דדוקא במדרסות שמא ישבה עליהם אשתו נדה אבל בפירי אע"ג דבגדיו מדרס לא דלא חיישינן בפירי שמא נגע במדרס ע"ש ונראה הטעם אע"ג דשכיח הוא זה משום דחשבינן בטהרות פ"ד מי"ב בספיקות שהתירו חכמים ספק טהרת פרישות וכתב הרמב"ם ז"ל בפה"מ שם כגון בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה שזהו רק מעלה של פרישות אם הוי רק ספק הוא טהור ע"ש וה"נ כיון דאינו ברור שנגעו הפירות בהחדרס טהור אך בזה יש לעיין אע"ג דלא נגעו הפירי בהבגדים שהוא המדרס מ"מ האוכל תרומה הוא עצמו מטמא הפירות במגעו משום נושא המדרס דהא כה"ג כתבו התוס' גיטין (ס"א) דטומאת ע"ה הוא משום נושא המדרס דבגדי ע"ה מדרס לפרושים וצ"ע

אמרינן בחגיגה (י"ט) דמתני' דבגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה אתאן לר"מ דאי"ל דחולין ומעשר כהדדי נינהו דאי לרבנן לתני עוד מעלה דבגדי פרושים מדרס לאוכלי מעשר והקשה הט"א שם הא לרבנן שני להו מעשר מחולין אלא לגבי אכילה אבל לא לנגיעה כדאמרינן שם לעיל והא מדרס נגיעה היא ואפילו אם נגע במעשר עצמו אינו נפסל דלענין נגיעה ליכא מעלה במעשר מבחולין ע"ש, ולענ"ד נראה דל"ק דזה שייך רק לההיא דחגיגה שם ולעיל גבי ידים טמאות דלנגיעה דמעשר א"צ נטילה דלנגיעה הן כחולין א"נ מה דאמרינן כן לענין אוכל אוכלין טמאים דהוי שני וטהור לחולין דה"נ לנגיעת מעשר הוא טהור אבל זה דבגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה וכן בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש הוא משום שמא ישבה עליהן אשתו נדה כדאמרינן בחולין וזו הטומאה היא אף לחולין אך אוכלי תרומה זהירין יותר אף מדברים המטמאין את החולין וכן אוכלי