מקדש דוד חלק ג קח

וכריכה בכלל לא מהני ומדוקדק לשון התוספתא עור שעשאו תכריך אפילו כ"ש דבעינן שיהא מיוחד לתכריך

והנה להרמב"ם ולהר"ש ז"ל בצרור המרגלית דמה שראוי לקיפול לא חשיב כמו קלה וכן נראה מהתוספתא שהביא הר"ש ז"ל פכ"ו מ"ו דאמרינן שם תכריך ארגמן בזמן שתוכו טמא פשוטו טהור מיטמא ומיטהר אפילו י' פעמים ביום ע"ש אלמא כשהוא פשוט טהור אף דראוי לכורכו דרק כשהוא כרוך חשיב ככלי קיבול ולפ"ז פשוטי כ"ע דטהור הוא אפילו בעור שאינו שלוק וזה דאמרינן במתני' דעור של תכריך הכלים טמא טמא מת צ"ל דזה רק בזמן שהוא כרוך וזה דעור הע"ה צ"ל בהנך דחזו למדרסות דכל הראוי למדרס מטמא בטמא מת ואפילו פשוטין ונראה דזה דאמרינן בתוספתא דמיטהר ומטמא אפילו י"פ ביום אינו דכשחזר וכרכה מטמאת טומאה מכאן ולהבא אלא חוזרת לטומאתה הישנה דלא גרע ממטה שנטמאה ונתפרקה וחזר ונפלה דחוזרת לטומאתה ואע"ג דכשפרקה אינה כלי כלל ומשום דההדיוט יכול להחזירה ולא הוי כשבירה וה"נ הרי ההדיוט יכול לחזור ולכורכה א"כ אח"כ כשכרכה דעתה י"ל בית קיבול חוזרת לטומאתה דלא הוי כנשברה ולא חשיב ככלי חדש: סימן נד כלים

נקטינן דכל הכלים יורדין לטומאתן במחשבה ואין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה והנה פכ"ח דכלים מ"ה אמרינן דחמת שעשאו שטיח ושטיח שעשאו חמת טהור וכתב הר"ש ז"ל שם דטהור אף בלא שינוי מעשה כיון דשינה מזה לזה הו"ל ככלי שנשבר וטהור אבל מקבל טומאה מכאן ולהבא ע"ש, והנה אמרינן בכלים פ"כ מ"ו סדין שהוא טמא מדרס ועשאו וילון טהור מן המדרס אבל טמא טמא מת מאימתי הוא טהרתו בש"א משיתפר ובה"א משיקשר רע"א משיקבע והיינו דפליגי איזה שינוי מעשה שלהם כמ"ש תוס' מנחות (כ"ד ע"ב) ד"ה וילון ע"ש ויש לעיין למה צריך שינוי מעשה שהרי משנה אותו מדבר לדבר מסדין לוילון הו"ל ככלי שנשבר ומ"ש ממשנה מחמת לשטיח דא"צ שינוי מעשה וטהור ואינו מקבל טומאה אלא מכאן ולהבא והנה הר"ש ז"ל שם מפרש דהאי סדין טמא מדרס לא שנטמא אלא שראוי ליטמא במדרס וטהור מלקבל טומאת מדרס מדקתני סיפא אבל טמא טמא מת ולא קתני אבל טמא מגע מדרס כדקתני במנחות כ"ד אבל התוס' מנחות שם כתבו גם על ההיא דהתם דמיירי שנטמא קודם במדרס דג"כ לב"ש משיתפר ולב"ה משיקשר ואז נטהר מן המדרס דצריך שינוי מעשה וגם הר"ש ז"ל בעיקר הדין מודה דאף בנטמא קודם צריך שינוי מעשה כמ"ש הר"ש ז"ל בעצמו פכ"ז מ"ט ע"ש אלא דס"ל במתני' דהכא לא איירי בזה שכבר נטמא מקודם ונראה דמש"ה צריך כאן שינוי מעשה ליטהר מטומאתו הראשונה דזה דוילון טמא בשאר טומאות אמרינן בביצה משום דהשמש מתחמם כנגדו והיינו דמתעטף בשוליו כמ"ש הר"ש ז"ל פ"כ דכלים ולעיטוף קיימא אף קודם דסדין קיימא לעיטוף שהרי חייב בציצית רק שהוא ג"כ לשכיבה ומש"ה מטמא מדרס וכמו טלית ורדיד דמטמא מדרס משום דמשמש שכיבה עם מלאכתו כדאמרינן בת"כ א"כ כיון דמשמש עתה מעין מלאכתו הראשונה לא הוי ככלי שנשבר א"כ גם מהמדרס שאינו משמש עתה לא נטהר בלא שינוי מעשה כיון דלא הוי ככלי שנשבר דזה דוקא היכא שבטל תשמישו הראשונה לגמרי ומש"ה צריך הכא שינוי מעשה, הנה אמרינן בסנהדרין מ"ח כפה שהוא טמא מדרס נתנו לספר טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס אבל בכלים פכ"ח מ"ה הגרסא אבל טמא טמא מת וכן גרסת הרבה מפרשים ז"ל שם וכן גרסת הרמב"ם ז"ל ונראה הטעם דאינו טמא מגע מדרס כיון דהכא משנהו לתשמיש אחר לגמרי מכפה לספר הוי ככלי שנשבר ועשאו כלי אחר דטהור מכל הטומאות שהיו עליו ואינו מקבל טומאה אלא מכאן ולהבא ומש"ה טהור אף ממגע מדרס שהיה עליו כשהיה כפה ורק מכאן ולהבא מקבל טומאה בטמא מת

אמרינן בשבת נ"ח זוג של בהמה טמאה ושל דלת טהור של בהמה ועשאו לדלת אעפ"י שחיברו לדלת וקבעו במסמרים טמא כו' וכתבו התוס' שם והא דאמר בהקומץ רבה סדין שעשאו וילון טהור מן המדרס לאו משום קביעות גרידא טהור אלא מיירי שעשה שום שינוי מעשה ע"ש, והנה אמרינן פ"א דעדיות כסא שקבעו בעריבה ב"ש מטמאין וב"ה מטהרין וכתב בפי' הראב"ד ז"ל שם ב"ש סברי כיון דעדיין הוא ראוי לישיבה אעפ"י שאין יחודו עכשיו לכך אלא להניח עליו כלי העריבה או מקרצות טמא מדרס שהרי לא בטל שם ישיבה ממנו וב"ה סברי כיון דאינו מיוחד עתה לישיבה ככלי שנשבר הוא ואי קשיא לך לב"ה והתנן כופת שקבעו בנדבך קבעו ולא בנה עליו כו' טמא אלמא בקביעות לחוד לא פרחה טומאה מינייהו התם משום דבדוכתייהו נמי לישיבה ולשכיבה קיימא אלא משום דמחבר להו לבנין קא מטהרינן להו מש"ה עד דקבעו להו ובני עלייהו לא חשבינן להו כבנין אבל הכא הא קא מבטל להו מישיבה לגמרי הלכך בקביעות לחוד מטהרינן להו לב"ה תדע דתנן סדין טמא מדרס ועשאו וילון טהור מן המדרס מאימתי הוא טהרתו בש"א משיתפר ובה"א משיקשר רע"א משיקבע אלמא מקביעות נמי קא מטהר ואפילו כשנטמא כבר מ"ט משום דלא חזי השתא למדרס הוי כנשבר עכ"ל והנה לפ"ז ל"ק קושית התוס' בשבת על זוג של בהמה ועשאו לדלת מההיא דסדין ועשאו וילון דזוג של בהמה ועשאו לדלת חזי למילתא קמייתא דתחילה להשמעת קול ועכשיו להשמעת קול וזה דזוג של דלת טהור הוא רק דדלת הוי מחובר לקרקע והזוג טהור משום דכל המחובר לו ה"ה כמוהו כמ"ש רש"י ז"ל שם א"כ זוג של בהמה ועשאו לדלת וקבעו לדלת אתה בא לטהרו משום דחשיב כבנין ובקביעות לחוד לא חשיב כבנין וכמ"ש הראב"ד ז"ל כמו כופת שקבעו בנדבך אבל בסדין שעשאו וילון דאינו ראוי למדרס סגי בקביעות לחודא, אמרינן בשבת נ"ב בטבעת אדם שריתכן לבהמה דר"י סבר דלא מהני משום דלא אמרו שינוי מעשה לתקן אלא לקלקל ע"ש, הנה אמרינן בשלהי פכ"ו דכלים עור שהוא טמא מדרס וחשב עליו לרצועות ולסנדלין כיון שנתן בו את האזמל טהור דברי ר"י ע"ש אלמא דזה חשיב שינוי מעשה לקלקל ואע"ג דלרצועות וסנדלים זה שנתן בו את האזמל הוא לתקן ורק שמקלקלו ממה שהיה קודם וא"כ ה"נ בטבעת אדם שרתכו לבהמה דג"כ שוב אינו נאה להתקשט בו ובטל מתורת תכשיט כמ"ש רש"י ז"ל שם א"כ הוי ג"כ קלקול ואף שמתקנו לבהמה, ונראה דהחילוק הוא בזה דטבעת אדם שריתכו כשנתקלקל מתשמיש אדם תכף נתקן לבהמה ונגמר מלאכתו חשיב שינוי מעשה לתקן אבל בעור טמא מדרס שחישב לרצועות וסנדלים ונתן בו האזמל אף שהוא לצורך תיקון לרצועות וסנדלים מ"מ ממדרס כבר נתקלקל ולרצועות וסנדלים עדיין לא נגמרה מלאכתו ומש"ה הוי שינוי מעשה לקלקל]

אמרינן בכופת של שאור שיחדו לישיבה דבטל ממנו טומאת אוכלין ונראה מהתוס' פסחים (מ"ז ע"ב) שהוא מדין שינוי מעשה וכן נראה מהש"ס, והנה יש לעיין קצת דהא ביחדו לישיבה בטל ממנו טומאת אוכלין ומטמא טומאת מדרס וכיון דכל הכלים יורדין לטומאתן במחשבה א"כ שיטמא טומאת מדרס א"צ שינוי מעשה וסגי במחשבה א"כ איך אפשר שיטמא טומאת אוכלין קודם שינוי מעשה הא הוי תרתי דסתרי שיהא כלי וגם אוכל: