מקדש דוד חלק ג קז

מדין בגד הא כל בגד העשוי ללבישה יטמא מדין כלי העשוי מצמר ופשתים הנה לפמ"ש הרמב"ם ז"ל בפה"מ פט"ז דכלים מ"ז אתי שפיר שכתב שם ז"ל והנה כבר התבאר בספרא שכל מה שהוא משמש את האדם לבד שהוא לא יטמא ר"ל שהוא לא יצרפהו האדם בדברים אשר ירצה שכל מי שיאכלהו או ישתהו או ילבישהו הנה ג"כ משמש את האדם וכאשר היה כלי לא יצלח למשמשי אדם אבל לאדם עצמו כמו שלא יסתלק עליו לא יטמא ואם היה דבר יצלח לאדם ולחשמשי אדם הוה זה אשר יטמא מן כ"ע ע"ש היינו שמה שמלבישהו הוי רק משמש אדם ולא את משמשי אדם והוי כמו אוכלין ומשקין שהן ג"כ משמשין את האדם ואין מטמאין בתורת כלי ומש"ה אצטריך לרבות בגד לטומאה דבשביל תשמישו ללבישה אינו כלי לטומאה אבל העושה כלי קיבול מצמר ופשתים דתשמישו הוא כשאר כלים טמא מדין כלי וא"צ להיות טמא מדין בגד

אמרינן מה שק מיטלטל מלא וריקן אף כל כו' ובת"כ אמרינן מה שק מיוחד שהוא משמש את האדם ואת משמשי האדם אף כל כו' ובשבת ס"ד אמרינן מה שק טווי ואריג אף כל כו' ואע"ג דמרבינן כ"ע וכל כלי שטף דומיא דשק ואע"ג דל"ש בהו טווי ואריג נראה ג"כ דשק מטמא משום ב' דברים משום כלי ומשום בגד דהרועים לובשים אותן כמ"ש רש"י ז"ל שבת ס"ד וזה דמטמא ג"כ משום כלי בעינן מיטלטל מלא וריקן ומינה ילפינן לשאר כלי שטף וכן משמש האדם ומשמשי האדם וזה דמטמא שק משום בגד בעינן דומיא דבגד טווי ואריג, והנה התוס' שבת (ס"ג ע"ב) הקשו על הא דאמרינן דאריג כ"ש אמאי בגד כ"ש מטמא הא בעינן שיטלטל מלא וריקן דומיא דשק ותי' דראוי הוא לכוף ולקפל וליקח בו מרגלית או מחט ע"ש דס"ל להתוס' דאף מה שמטמא מדין בגד בעינן ג"כ כל מה דדרשינן משק שיהא מיטלטל מלא וריקן, והנה הרמב"ם ז"ל בפה"מ בצרור המרגלית וכן הר"ש ז"ל שם לא ס"ל כן כמה שהביא הרעק"א ז"ל בגה"ש שבת שם] וס"ל דמה שראוי לקפל לא חשיב בשביל זה בית קיבול וס"ל כמ"ש דדרשות דמה שק מיטלטל מלא וריקן וכן מה שק משמש האדם ומשמשי האדם הוא רק לכלים דאתקשו לשק אבל בגדים אתקוש לשק רק לטווי ואריג דשק מטמא ג"כ מדין בגד ומש"ה שק מטמא נמי משום אריג כ"ש כדאמרינן רפכ"ז דכלים ואריג כ"ש מרבינן מאו הבגד ואינו מטמא משום אריג רק בגד ושק בלבד ע"ש

הנה עמ"ש התוס' דמש"ה אריג כ"ש מטמא משום דראוי לכרוך ולקפל בו מרגלית יש לעיין הא התוס' כתבו שם (ס"ד ע"א) ד"ה מנין דההיא דקילקלי וחבק דזה דראוי לקפל בלבד אינו מועיל וצריך ג"כ שיהא עומד לזה ע"ש והכא באריג כ"ש שהוא טמא הוא בכל הבגדים ואפילו אם אינו עומד לקפל בו מרגלית ונראה כיון דס"ל להתוס' דמה שראוי לקפל חשיב כמו י"ל בית קיבול רק זה לא סגי דבעינן שיהא ג"כ עומד לקיבול אך זה שייך רק בשק ובשאר דברים אבל בבגד שכתבו התוס' שבת מ"ז דגע"ג אפילו אי אינו עומד כלל לתשמיש ואפילו מוטל באשפה ג"כ מקבל טומאה דמרבינן לה מאו הבגד ובקרא לא מפליג מידי וה"נ אריג דאריג וגע"ג שניהם שוים דשניהם מרבינן מאו הבגד דשקולים הם דחשיב כ"ש אריג מתחילה כמו גע"ג מבגד גדול כמ"ש בתוס' שם (ס"ג ע"ב), ואע"ג דבעינן שיהא מין בגד זה עומד לתשמיש אבל לטלטל מלא וריקן נראה שאף מין בגד זה יהא עומד לטלטול מלא וריקן ג"כ לא בעינן דהא התורה ריבתה גע"ג וגע"ג הוא משום דחזי לעניים לטלאי דלבושיה א"כ ע"כ לא בעינן בבגד שיהא עומד לטלטול מלא וריקן וסגי במה שראוי לקפל בו, וה"נ הרי ראוי לקבלה לקפל בה מרגלית אבל בקלקלי וחבק שהם שק ולית בהו דין של גע"ג כלל בזה ודאי אף להתוס' ליכא הדין דאפילו מוטלין באשפה מטמאין ובשק בעינן שיהו עומדין לתשמיש וא"כ בעינן דוקא שיהו עומדין לקבלה וזהו נמי שהקשו התוס' רק על אריג כ"ש הא אינו מיטלטל מלא וריקן ולא הקשו על כל הבגדים שהם ללבישת אדם הא אינו מיטלטל מלא וריקן דהא מה שמקבלין את האדם לא חשיב קבלה כמ"ש התוס' (ס"ד ע"א) בקב הקיטע דאף שי"ל בית קיבול רגלו לא מהני דבעינן דוקא בית קיבול כתיתין ע"ש ומשום דבבגדים גדולים שראוי לקפל בהם כלים מטמאין אף בעומדין רק ללבישת אדם משום דבבגדים בעינן רק ראוי לקבלה ולא שיהא עומדין לזה ול"ד לקב הקיטע שהוא של עץ שהוא כלי דבעינן שיהא עומד לזה ומה שעומד לקבל רגלו אינו כלום דאין זו קבלה ובעינן בית קיבול כתיתין ומש"ה הקשו רק מאריג כ"ש דאינו ראוי לקפל ותי' דה"נ ראוי לקפל מרגלית או מחט

והנה בזה י"ל הטעם דמטלוניות פחות מגע"ג אין מקבלין טומאה אע"ג דראוי לקפל בהן מחט או מרגלית ואמרינן דכלי קיבול הוא בכ"ש וא"צ שיעור כלל ואמאי פחות מגע"ג אין מטמאין ומשום דבעינן ג"כ עומד לקבלה ואי לאו לא חשיב כלי קיבול דרק בגע"ג מרבינן מקרא דאו הבגד דאפילו מוטל באשפה טמא אבל פחות מגע"ג הוי כשאר דברים וכיון דאינו עומד לקבלה לא מהני, ובזה אתי שפיר נמי מה דאמרינן בזבחים במטלוניות פחותין מגע"ג דאי בעי מחשב עלייהו דמחשבה מהני עלייהו והיינו שיחשב עליהן לקפל בהן והוי כלי קיבול וכלי קיבול בכ"ש וזה דצריך קרא לאריג כ"ש שהוא טמא אף דראוי לקפל וחשיב כמו קבלה וא"כ תי"ל דכלי קיבול הוא בכ"ש נראה נהי דבגד גע"ג או אריג לא בעינן עומד לתשמיש וה"נ שיהא עומד לקבלה זהו רק לענין דליכא חסרון מצד דבעינן דומיא דשק דמיטלטל מלא וריקן דבזה סגי מה שראוי לקבל בו אבל עומד לזה לא בעינן אבל הדין דכלי קיבול בכ"ש דמה שהן כלי קיבול חושבן דשיעורן בכ"ש לזה בעינן דוקא שיהא עומד ועשוי לקבלה א"כ אריג דאינו עשוי לקבלה צריך ריבוי דשיעורו בכ"ש מטעם שהוא אריג

הקשו התוס' שבת שם פשוטי כלי עור אמאי טהורין הא ראוי לקפל בהן ותי' דמיירי בעור שלוק שהוא קשה ע"ש וכן אפשר לומר דמיירי בעור שאינו עומד לכריכה דבעינן דוקא שיהא עומד לזה כמ"ש שם תוס' לקמן, והנה לפ"ז מה דאמרינן במתני' דכלים דעור הע"ה בין למדרס בין לטמא מת היינו אפילו אותן דאין ראוין למדרס וכמ"ש התוס' להדיא (שבת ע"ו ע"א) דרק במפץ זה דמטמא בטמא מת הוא רק כשיחדו למדרס ע"ש ואע"ג דהוי פשוטי כלי עור וע"כ משום דראוי לקפל ולכרוך בהן ומיירי באותן שעומדין לכריכה וכן אמרינן במתני' פכ"ד דכלים ג' עורות הן העשוי לשטוח טמא מדרס לתכריך הכלים טמא טמא מת כו' היינו דלא מצינו עור פשוט טמא טמא מת אלא העשוי לתכריך, והנה אמרינן בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל פכ"ו מ"ו עור שעשאו לתכריך אפילו כ"ש טמא ע"ש והנה לפ"ז קשה הא דאמרינן עור הע"ה וכתבו התוס' שבת ע"ו דזה אפילו אינו מיוחד למדרס וע"כ מטמא משום דראוי לתכריך ובעינן ג"כ שיהא עומד לזה א"כ אמאי שיעורו בהע"ה הא העשוי לתכריך שיעוריה בכ"ש ונראה דהחילוק הוא בין מיוחד לכריכה בין עומד גם לכריכה דהתוס' שבת (ס"ד ע"א) הקשו בקילקלי וחבק הא לא מיטלטל מלא וריקן ואי משום דראוי לקפל הא אינו עשוי לכך ותי' דהני נמי לשם כל צורכן הן עשוין מתחילה ע"ש היינו דלא בעינן שיהא עשוין רק לכריכה ומהני אי עשוין לשם כל צורכן ואף כריכה בכלל אבל לענין העשוי לתכריך שיעורו בכ"ש ומשום דתכריך חשיב כקבלה וכלי קיבול בכ"ש דמה שהן כלי קיבול חושבן דשיעורן בכ"ש לזה בעינן שיהא מיוחד לכריכה כמו התם מיוחד לקבלה ומה שעומד לכל צורכן