מקדש דוד חלק ג קו

מטמא במת אלא כשיחדו למדרס ע"ש, והנה במעילה י"ח במתני' דהבגד והשק השק והעור העור והמפץ כולן מצטרפין זע"ז כתב רש"י ז"ל הבגד שהוא מטמא ג' אצבעות ע"ג אצבעות והשק שיעור ד"ט על ד"ט הבגד מצטרף לשק שקל הימנו לדע"ד ע"ש היינו דצירוף הבגד והשק הוא ג"כ לטמא מת דלזה הבגד שיעורו ג' אצבעות כו' ונראה דכיוון לקושית התוס' שבת דלמדרס ל"ש צירוף דכל שראוי למדרס טמא והנה הרמב"ם ז"ל בפה"מ מעילה שם כתב דהמפץ הוא העשוי מצמר עב ע"ש וקשה טובא אמאי לא מפרש כמפץ בכ"מ שהוא של עץ ונראה דקשה ליה נמי קושית התוס' דהא מפץ אינו מטמא בטמא מת אא"כ יחדו למדרס ולמדרס א"צ טעם להצטרף ומשום זה דחקו התוס' דטעם דר"ש לא קאי אצירוף של עור ומפץ ומש"ה פי' הרמב"ם ז"ל כאן דהאי מפץ דהכא הוא עשוי מצמר עב דרק מפץ של עץ שהוא פשוטי כ"ע אינו מתטמא בשאר הטומאות ורק ביחדו למדרס מק"ו מפכין קטנים אבל מצמר עב הוי כמו שק ועור דטמאין בטמא מת אף כשלא יחדן למדרס רק כיון שהצמר עב ביותר שיעורו ששה על ששה, (כתב רש"י ז"ל שבת מ"ז גבי בגדי עניים דהיינו גע"ג או שחוטן עבה ע"ש ונראה דבעבין אף שלשה על שלשה הם רק בגדי עניים ולרש"י ז"ל אין מקבלין טומאה רק אצל עניים דהא פחות משלשה על שלשה ה"ה כגע"ג וכיון שכתב רש"י ז"ל גע"ג או עבין מוכח דבעבין אף שלשה על שלשה הם רק בגדי עניים כיון דאמרינן בגמרא דעבין אין בהם משום גע"ג ושיעורן בשלשה על שלשה שלשה על שלשה שלהן כגע"נ דעלמא שהם רק בגדי עניים, והנה יש לחקור בשאר בגדים חוץ מצמר ופשתן דאין בהם משום גע"ג אבל יש בהם משום שלשה על שלשה אי מטמאין כשהן עבין דהטעם דשלשה על שלשה עדיף מגע"ג אמרינן בפ' במה מדליקין משום דחזו בין לעניים ובין לעשירים ומש"ה מטמאין אף בשאר בגדים אבל עבין כיון דחזו רק לעניים א"כ הוי כגע"ג דבשאר בגדים אין טמאין כלל]

כתב הרמב"ם ז"ל פכ"ג דכלים השק שיעורו דע"ד עור הע"ה כו' בין למדרס בין לשאר הטומאות פחות משיעורים האלו טהור מכלום בד"א בקרע אחד מהם שנקרע שלא בכוונה אבל הקוצץ בכוונה וקצץ אפילו טפח על טפח למושב כו' ה"ז מתטמא במדרס בין שהיה טע"ט שקוצץ בגד או שק או עור כו' וכן המקצע מאחד מהן לאחיזה כו' כדרך שעושין קוצצי תאנים שלא יזיקו אצבעותיהן ה"ז טמא בכ"ש והוא שלא יהיה פחות מגע"ג שכל פחות מג' אצבעות טהור מכלום וכתב ע"ז הראב"ד ז"ל פחות מג' אצבעות טהור מכלום זה כתב מדעתו שהרי אמרו ולאחיזה כ"ש ואולי במקצע לכך ולפיכך אפילו כ"ש מפני שהוא ככלי או בגד קטן עכ"ל, והנה על הרמב"ם ז"ל קשה כיון דזה דהמקצע הוא בין מן הבגד בין מן השק בין מן העור ומאי שייך בשק ועור שיעור של ג' אצבעות הא שק שיעורו דע"ד בין למדרס בין לטמא מת ועור הע"ה וליכא שם שיעור של ג' אצבעות כלל ועוד בבגד אם יש שם ג' אצבעות למה צריך קיצוע דהא בגד שיעורו גע"ג בלא קיצוע ולהראב"ד ז"ל ג"כ קשה מ"ש שהוא כמו בגד קטן הנה זה שייך רק בבגד או שק שהוא מטמא ג"כ משום אריג אעפ"י שאין בו גע"ג ואריג היינו בגד קטן שלם אבל עור דאינו מטמא משום אריג א"כ אפילו אם הוא בגד קטן שלם ג"כ צריך הע"ה והמקצע הוא בין מבגד בין משק בין מעור ונראה לומר להרמב"ם ז"ל דודאי קיצוע צריך רק באידך בשק ועור ומפץ דבגד שיעורו גע"ג בלא קיצוע וזה דנקט גם בגד בהדייהו הוא רק משום קיצע למושב טפח דנקט התם דאף בבגד צריך קיצוע דבלא קיצוע למושב שיעורו שלשה על שלשה אבל לאחיזה דשיעורו ג' אצבעות דאינו למדרס ודאי בבגד לא בעי קיצוע וזה דבשק ועור בקיצוע שייך שיעור של ג' אצבעות אע"ג דלא אשכחן שיעור זה רק בבגד נראה דזה דשק שיעוריה דע"ד עור הע"ה מפץ וע"ו בין למדרס בין לטמא מת ובבגד ג' אצבעות אין זה דבהנך פחות משיעורים אלו לא חזו לא לעניים ולא לעשירים אלא דשיעור גע"ג דבבגד חזי לעניים ה"נ בהנך רק דבבגד מרבינן מקרא דוהבגד לרבות גע"ג היינו דמרבינן שיעור דחזי לעניים ולא לעשירים כדאמרינן בפ"ב דשבת אבל בשק ועור ומפץ דליכא קרא מטמא רק שיעור דחזי בין לעניים בין לעשירים ושיעור דע"ד בשק בעור הע"ה ומפץ וע"ו הוי כשיעור שלשה על שלשה בבגד דחזי בין לעניים בין לעשירים, והנה בבגד פחות מגע"ג כתב הרמב"ם ז"ל לעיל הלכה כ"א דלא מהני אף מחשבה והכנה ואף קיצוע לא מהני וכדמוכח כאן והטעם כיון דלא חזי לא לעניים ולא לעשירים בטלה דעתו ולא מהני מחשבה והכנה ואף קיצוע לא מהני אבל שק פחות מדע"ד ועור פחות מהע"ה ומפץ מוע"ו דרק לעשירים לא חזי נהי דבלא יחוד לא מקבלי טומאה דבעינן שיעור דחזי בין לעניים בין לעשירים אבל יחוד ע"י מעשה ע"י קיצוע מהני בהו כיון דחזי לעניים אבל פחות מגע"ג כיון דאף בבגד לא חזי לא לעניים ולא לעשירים כ"ש בהנך א"כ לא מהני בהו קיצוע, [אמרינן שבת ס"ג דאריג ותכשיט כ"ש טמא היינו דמצטרפין לכשיעור כמ"ש בתוס' שם ויש לחקור מה דינו אז אי כאריג או כתכשיט נ"מ לטמא בנגעים ובפשוטו אינו מטמא בנגעים דכל צירוף לכשיעור הוא לקל שבשניהם]

אמרינן בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל פכ"ד דכלים מ"ה המשנה בכלי עור מן הפשוט לקיבול ומן הקיבול לפשוט ומן הקיבול לקיבול טהור ובבגד הכל טמא ע"ש ונראה טעם החילוק מבגד לעור דכל הכלים טומאתן מדין כלי וכן כלי עור דהתורה ריבתה כלי הנעשה מעור דטמא כמו כלי הנעשה מעץ ושאר כלי שטף אבל בגד אין טומאתו מדין כלי שהרי לא ריבתה תורה כלי הנעשה מצמר ופשתן לטומאה רק טומאה את הבגד ואמרינן הואיל ונאמרו בתורה בגדים סתם ופי' הכתוב בא' מהם צמר ופשתים אף כל צמר ופשתים דרק צמר ופשתים קרוי בגד א"כ כלי עור דטומאתו מדין כלי כיון שנעשה כלי אחר ששינה מפשוט לקיבול או מקיבול לקיבול כגון חמת ועשאו תורמיל כיון דעתה שם כלי אחר עליו נטהר אבל בשל בגד אין טומאתו משום שהוא חמת רק דשם בגד עליו דכל דבר הנעשה מצמר ופשתים שם בגד עליו דאין שם בגד על התשמיש רק על המין א"כ המשנה מחמת לתורמיל מעיקרא בגד והשתא בגד מש"ה טמא, אמרינן באלו שעורותיהן כבשרן דכולן שעיבדן או כשהולך בהן כדי עבודה טהורין דבטל דין בשר מעליהן ונעשו כעור ויש לחקור אם יש להם דין עור לטומאה כגון לטמא בנגעים, והנה התוס' זבחים צ"ד כתבו דלאחר עיבוד מטמאין בהע"ה כדין עור ע"ש אך אין ראיה לזה אם י"ל דין עור מעליא לטמא בנגעים דהתם למדרס דאף כופת של שאור אם הוא ראוי למדרס מטמא וזה דשיעורו הע"ה כדין עור הוא משום דעור פחות מהע"ה אינו ראוי למדרס וה"נ כן אבל אין ראי' מזה דהנך עורות דקודם דינן כבשר לאחר שעיבדן שי"ל דין עור מעליא]

ד) אמרינן פכ"ז דכלים דהבגד מטמא משום ה' שמות משום שלשה על שלשה למדרס ומשום אהל ולטמא מת משום גע"ג ומשום אריג ומשום כלי קיבול ע"ש והנה גע"ג מרבינן מקרא דוהבגד וכן אריג מרבינן מאו הבגד אבל כלי קיבול דשיעוריה בכ"ש מנ"ל דטמא ונראה דבגד נהי די"ל טומאה בפ"ע מדין בגד י"ל ג"כ טומאה מדין כלי דכלי העשוי מצמר הוא בכלל מעשה עזים דכל הבא מבע"ח הוא בכלל מעשה עזים והבא מן הפשתן הוי בכלל כלי עץ דכל הגדל מן הארץ בכלל כ"ע כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפסקיו ובהקדמתו לטהרות א"כ העושה כלי קיבול מצמר ופשתן הוי כשאר כלים ושיעורן בכ"ש דהעושה כלי קיבול מ"מ טמא כדאמרינן בפי"ז דכלים רק היכא שי"ל גע"ג או שהם אריג י"ל טומאה ג"כ מדין בגד וזה דצריך הכתוב לחדש טומאה