מקדש דוד חלק ג קד

ומיטהרת אפילו י' פעמים ביום, והנה יש לעיין איך מתטהרת לאחר שנטמאת ע"י השלכה לאשפה הא כל הכלים אין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה ובעינן שינוי מעשה בגוף הדבר ונראה דגע"ג שאני דזה דהשלכה לאשפה מטהרת הוא רק בגע"ג אבל שלשה על שלשה לא מהני השלכה לאשפה כדאמרינן שם מי"א ובגע"ג לא בעינן שינוי מעשה ונראה הטעם משום דגע"ג אינו כלי בפ"ע רק שראוי לעשות ממנו איזה דבר כגון טלאי ללבושו ולא נגמרה מלאכתו רק בבגד הוא חידוש דאף בכה"ג טמא וכל שהשליכו לאשפה ואינו עומד עוד לטלאי ללבושיה תו לא מקבל טומאה ואף להתוס' דבגע"ג א"צ להיות עומד לזה זהו דוקא אם מעצמו הוא מוטל באשפה ואינו עומד לתשמיש אבל במשליכו ומבטלו בידים מתשמיש תו לא מקבל טומאה ושינוי מעשה לא בעינן לזה דרק היכא דנחתא ליה תורת כלי אינו נעקר ממנו תורת כלי אא"כ בשינוי מעשה שעושה מעשה שמבטלו מכלי אבל גע"ג אינו כלי ואינו ראוי בפ"ע לתשמיש רק זה דראוי לעשות ממנו איזה בגד גזיה"כ שמקבל טומאה אבל כשמבטלו מלעשות ממנו שום דבר בטל טומאתו וזה הטעם דשלשה על שלשה לא מהני השלכה לאשפה דשלשה על שלשה הוא בגד ממש כמ"ש תוס' שבת (כ"ו ע"ב) דשלשה על שלשה א"צ אף ק"ו דבגד חשוב הוא דמה לי שלשה על שלשה ומה לי דו"ה אמות דזה ראוי כמו זה ע"ש וא"כ לא מהני השלכה לאשפה דבעינן שינוי מעשה וזה דבעינן בשלשה על שלשה המוטל באשפה שיהא בריא וצורר מלח הוא משום דזה דשלשה על שלשה הוא בגד ממש הוא רק בכה"ג שהוא בריא וצורר מלח וזה דבבית סגי או בריא או צורר מלח הוא רק משום דאחשבינהו כמ"ש בפה"מ שם ע"ש וזהו נמי הטעם מה דאמרינן פ"ב דשבת פתילת הבגד שקיפלה ולא הבהבה רע"א טהורה היא ואמרינן שם בגמרא דר"ע סבר קיפול מועיל ובטולי בטליה כו' ואע"ג דקודם קיפול היתה ראויה לקבל טומאה וקיפול לא חשיב שינוי מעשה דראוי להחזיר הקיפול ומשום דפתילת הבגד דהיינו מטלוניות שיש בהם גע"ג שאינו בגד בפ"ע א"צ שינוי מעשה דכל דבטליה מתשמיש תו אינו מקבל טומאה וכיון דס"ל לר"ע דקיפול מועיל ובטולי בטליה תו לא מקבל טומאה

עוד נראה טעם בההיא דגע"ג שזרקו לאשפה דטהור משום דכשזרקו לאשפה נעשה סמרטוט וסמרטוט שיעוריה בשלשה על שלשה כדאמרינן בשבת (כ"ט) בקולי מטלוניות דהיינו סמרטוטין כמ"ש רש"י ז"ל דשיעורן בשלשה על שלשה ובפחות אין מקבלין טומאה ומש"ה שלשה על שלשה לא מהני השלכה לאשפה דאף סמרטוט שיעוריה בשלשה על שלשה דסמרטוטין הם כמו עבין ורכין דשיעורן שלשה על שלשה וזהו דפליגי תנאי בכלים שם בגע"ג שזרקו לאשפה טהור וס"ל לת"ק חוץ משל ארגמן ושל זהורית טובה משום דס"ל דהנך אין נעשין סמרטוטין ע"י השלכה לאשפה והטעם בעלמא דנטהר הוא משום דע"י השלכה לאשפה נעשה סמרטוט ועתה הוא שיעורו בשלשה על שלשה וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שם מי"א גבי שלשה על שלשה באשפה רש"א שוים שלשה על שלשה באשפות לגע"ג בבית וכתב בפה"מ ז"ל ורש"א שהשלשה על שלשה באשפה ואפילו הוא בתכלית הכח והבריאות הנה דינה כדין גע"ג בבית אשר יטמא במת לא יטמא במדרס שאחר שהושלכה באשפה ירדה ממדרגתה עכ"ל והיינו דאין בה ביטול מתורת כלי שאינו עומד עוד לתשמיש רק ירידה מן המדרגה והיינו דנעשה סמרטוט וסמרטוט שיעורו שלשה על שלשה לטמא מת והיינו דקאמר דסמרטוט שהוא מקולי מטלוניות שלשה על שלשה שלהם הוא כמו גע"ג בשאר בגדים וס"ל לר"ש דאף למדרס כן כיון דלטמא מת שלשה על שלשה שלו דינו כגע"ג דעלמא ה"נ אינו מטמא במדרס כדין גע"ג דאינו מטמא במדרס והכא לא בעינן שינוי מעשה דזה דוקא במבטלו מתורת כלי אבל ירידה מן המדרגה לזה א"צ שינוי מעשה וכיון שירדה מן המדרגה צריכה שיעור יותר גדול וזה דכשהחזירה מן האשפה טמאה משום דכשהחזירה מן האשפה פקע תורת סמרטוט מעליה כיון דמצד עצמה טובה היא רק זריקתה לאשפה עושה אותה לסמרטוט

אמרינן בשבת (כ"ט) פחות משלשה על שלשה שהתקינו לפקק בו את המרחץ כו' דפליגי ר"א ור"י ור"ע ואמרינן שם הכל מודים בזרקו לאשפה דטהור הניחו בקופסא טמא לא נחלקו אלא שתלאו במגוד או שהניחו אחורי הדלת וכתב הרמב"ם ז"ל בפה"מ פכ"ח דכלים מ"ב בתלאה במגוד דס"ל לר"י דטהור דר"י סבר אחר שלא הניחה בקופסא כבר עזב תשמישה והניח אותה ולזה לא תטמא ע"ש היינו דאף אחר שהתקינה לפקק את המרחץ ולנער את הקדרה ונשתמש בה כל שתלאה במגוד כבר עזב את תשמישה ומש"ה טהור וקשה וכי כלי שעזב תשמישה נטהר הא בעינן שינוי מעשה והכא כיון שהתקינה לפקק המרחץ כלי מעליא הוא והכא אין הטעם דירדה ממדרגתה שהרי לא השליכה לאשפה רק תלאה במגוד ורק עזב את תשמישה ול"ש ג"כ לומר מ"ש לעיל דבגע"ג כיון דאינו ראוי לתשמיש בפ"ע א"צ שינוי מעשה דהכא כיון שהתקינו לפקק המרחץ ולנער הקדרה הרי טומאתה מצד שהיא כלי בפ"ע ואמאי א"צ שינוי מעשה ונראה לומר דאף היכא שראוי לתשמיש בפ"ע רק היכא שצריך מחשבה כגון הכא דקולי מטלוניות שיעורן שלשה על שלשה לטומאה ורק שהתקינה היינו שיחדה כמ"ש רש"י ז"ל לפקק המרחץ ולנער הקדרה ונעשה כלי כיון שנעשה כלי רק ע"י יחוד כל שעוזב תשמישו בטל דין כלי מעליו וא"צ שינוי מעשה ול"ד לעור שחישב עליה לעיצבא שכל הכלים יורדין לטומאתן במחשבה ואין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה דהתם לעיצבא ראויה מצד עצמו בלא יחוד והמחשבה היא רק דשמא רוצה לעשות ממנה רצועות וסנדלים דלא הוי גמר מלאכה וכיון שחושב עליה שתשאר כמו שהיא לעיצבא הרי היא כלי מצד עצמה ולא מצד מחשבתו ואם חושב אח"כ לרצועות וסנדלים צריך שינוי מעשה אבל בקולי מטלוניות פחות משלשה על שלשה אין להם טומאה דאינן בתורת כלי רק כיון שיחדן לאלו דברים יחודו עושה אותן לכלי כיון דכלי נעשה רק ע"י יחודו כל שבטל יחודו דעוזב תשמישו נטהר

ב) אמרינן בחולין (קכ"ג) טלית שהתחיל לקורעה כיון שנקרע רובה שוב אינו חיבור וטהורה והקשה רש"י ז"ל דהא אמרינן בפ' בהמה המקשה שלשה על שלשה שהיה טמא מדרס וחלקו טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס אלמא טומאת גע"ג לא בטלה וכתב דשאני התם שהיה על הבגד ב' טומאות טומאת מדרס חמורה וטומאת מגע קלה אהני חלוקה לבטל טומאת מדרס ונשאר טומאת מגע אבל הכא חדא טומאה היא כיון דקרעה נטהרה לגמרי, והנה התוס' חולין ע"ג וכן הר"ש ז"ל פכ"ח דכלים השיגו על רש"י ז"ל דאין סברא לחלק בין טומאה אחת לב' טומאות ע"ש, והנה נראה לחלק בין אם כל מקצת ומקצת מן הבגד נגעה בטומאה בין היתה נגיעה אחת לכל הבגד דגע"ג חשיב שיעור בגד אפילו אם הוא חלק מבגד גדול כדאמרינן בזבחים (צ"ה) במעיל שנטמא דמכניסו פחות מגע"ג ומכבסו אבל גע"ג לא דהוא שיעור בגד וא"כ בבגד שנטמא כל גע"ג שבו ראוי לקבל טומאה בפ"ע אך זה שייך רק אם כל גע"ג שבו נגעה בטומאה כל גע"ג נטמא כבגד בפ"ע א"כ ל"ש לומר שהקריעה של הטלית תטהר כיון דכל גע"ג שבו נטמא כבגד בפ"ע ובאותו גע"ג לא היתה קריעה ושום שינוי מעשה אבל אם היתה נגיעה אחת לכל הבגד כגון דנגע הטמא במקצת הבגד אז אינו שייך דכל גע"ג תטמא כבגד בפ"ע הא באותו גע"ג לא היתה נגיעה ומה שנוגע האי גע"ג בגע"ג שאצלו שנגעה בטומאה א"כ ימנו ביה ראשון ושני וע"כ קבלת הטומאה היא רק כבגד אחד שלם דבגד מתטמא משום ה' שמות משום אריג ומשום גע"ג כו' דמקבל נמי טומאה מדין אריג היינו מדין בגד שלם א"כ כיון שנקרע