מקדש דוד חלק ג קב

ולפ"ז ה"נ דעליונו הוא כמו זב דאין היקש למחצה אך הרמב"ם ז"ל כתב שם הטעם דכתיב וכבס בגדיו וטהר מפי השמועה למדו שטהור מלטמא משכב ומושב ע"ש אפשר דרק למו"מ אתרבאי ולא לעליונו: סימן נג בגדים

גרסינן בכלים פכ"ז הבגד מטמא משום ה' שמות השק משום ארבעה כו' מוסף עליהן הבגד שהוא מטמא משום גע"ג כו' ובשבת (כ"ו ע"ב) מפקינן גע"ג מקרא דוהבגד ואמרינן שם דשלשה על שלשה דחזי בין לעניים ובין לעשירים אתיא מק"ו משתי וערב וגע"ג דלעניים הוא דחזיין לעשירים לא חזיין נפקא לן מקרא, והנה רש"י ז"ל כתב (שבת מ"ז) דגע"ג כיון דלא חזיא רק לעניים אינו טמא רק של עניים וזהו מה דאמרינן בגדי עניים לעניים כו' והתוס' שם כתבו כיון דמרבינן מוהבגד גע"ג אינו תלוי ביחוד ואפילו של עשירים ואפילו מוטל באשפה ג"כ טמא ובזבחים צ"ה הקשו על רש"י ז"ל מהא דאמרינן שם מעיל שנטמא מכניסו פחות מגע"ג ומכבסו ומקשינן הא העבין והרכין אין בהם משום גע"ג ואמאי לא מקשינן נמי הא בגדי כהונה בגדי עשירים הם דאין עניות במקום עשירות ע"ש, והנה לרש"י ז"ל י"ל בפשוטו כיון דהכא מיירי שנטמא כל המעיל רק לא מחייב אלא במכניס בפנים שיעור כלי בזה לא אזלינן בתר המכניס דרק לענין קבולי טומאה אזלינן בתר הבעלים דבגדי עניים לעניים ובגדי עשירים לעשירים ובגדי עשירים אין מקבלין טומאה בגע"ג אבל לענין שיעור כלי לביאת מקדש לא אזלינן בתר בעל הבגד כיון שהבגד טמא ומכניס שיעור דלעניים הוא כלי הרי מכניס כלי טמא למקדש דע"כ דזה דבגדי עניים לעניים כו' הוא רק לענין קבולי טומאה דלי"ל דבגד עניים אצל עשירים אינו בגד כלל לשום דבר דהא לענין יתור בגדים ג"כ אמרינן בפ"ב דזבחים דשיעורו גע"ג משום דזהו שיעור בגד ולא מפלגינן בין כהן עשיר לעני והתוס' שהקשו נראה דמפרשי דזה דמכניס כלי טמא למקדש חייב הוא רק אם מה שהכניס טומאתו הוא בתור כלי שלם והכא נהי דהכניס שיעור כלי למקדש ובזה לא אזלינן בתר המכניס אך טומאתו של מה שהכניס אינו בתור כלי בפ"ע רק בתור חלק של כל המעיל ובאופן כזה אינו חייב על ביאת מקדש אבל אי בגדי עשירים ג"כ מקבלין טומאה בגע"ג היכא שנטמא כל המעיל כל גע"ג שבו קיבל טומאה בפ"ע א"כ אין טומאתו אגב כל המעיל ומש"ה חייב אי מכניסו לפנים

והנה בזה שכתבו התוס' שבת דגע"ג אפילו אצל עשירים ואפילו מוטל באשפה טמא דרחמנא רבייה מוהבגד אתי שפיר מה דאמרינן בשקלים ובחולין דפרוכת של מקדש מקבלת טומאה והקשו התוס' ביצה י"ד וכן הראב"ד ז"ל בתמיד הא אמרינן מפני מה אמרו וילון טמא מפני שהשמש מתחמם כנגדו הא האי טעמא ל"ש בפרוכת של מקדש ע"ש ולפ"ז אתי שפיר דלא בעינן בגע"ג שיהא עומד לאיזה תשמיש דאפילו מוטל באשפה ג"כ טמא ואם גע"ג כן כ"ש בגד שלם דבבגד בעינן רק שיהא ראוי לאיזה דבר אך לא שיהא עומד לזה וגע"ג כיון דראוי לעניים מטמא אפילו אצל עשירים ואפילו באשפה שאינו עומד לשום דבר וא"כ כיון דדרך השמש להתחמם בפרוכת היינו להתעטף בו הרי הוא ראוי לאיזה דבר ומין בגד כזה עומד לתשמיש ואף דפרוכת של מקדש אינו עומד לזה מחמת איסורו לא איכפת לן דבגד אפילו אם זה הבגד אינו עומד לתשמיש ג"כ טמא דרחמנא רבייה מוהבגד (וזה דפרוכת מקבלת טומאה ולא חשיב מחובר דהא וילון היא כאחת מחיצות הבית כמ"ש תוס' ביצה שם וזה דוילון טמא משום דהשמש מתחמם כנגדה ואף שהוא מחובר צ"ל דאתי כמ"ד תלוש ולבסוף חיברו כתלוש אצל הטומאה אבל ההיא דפרוכת דמקבלת טומאה נראה דאתיא כד"ה דפרוכת לא חשיבא מחובר דלא מבטל לה דשנים היו עושין בכל שנה ומחליפין אותן [הנה לרש"י ז"ל דגע"ג רק אצל עני טמא יש לחקור גע"ג של עני שנטמא ועתה הוא ביד עשיר אם נטהר כיון דעתה חסר לשיעורא אי אזלינן בהשיעור בתר השתא או בתר קבלת הטומאה וכן שלשה על שלשה דחזיא בין לעניים ובין לעשירים והיה ביד עשיר ונטמא ומכרו לעני ואח"כ נחסר ועמד על גע"ג אם נטהר כיון דעתה הוא ביד עני ויש בו שיעור הראוי לטומאה או כיון שקודם היה ביד עשיר וקיבל טומאה רק מדין שלשה על שלשה אינו ראוי להיות עליו טומאה בתור גע"ג, עוד יש לחקור לרש"י ז"ל בגד של הפקר כמה שיעורו אי מה שהוא ביד עני חושבו לשיעור גע"ג או איפכא כיון דגע"ג ביד עשיר לא חשיב זה מבטל ליה מתורת בגד]

והנה בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל פכ"ז דכלים מי"א אמרינן גע"ג שמצאה בתוך הבית ה"ז טמאה שכל הבית מן המוצנע מצאה אחר הדלת כו' טהורה ולעולם אינה טמאה עד שיצניפנה לבגד רש"א לדבר שהוא מקבל טומאה טמאה לדבר שאינו מקבל טומאה טהורה ע"ש ומוכח להדיא מהתוספתא דגע"ג אינו טמא עד שיצניענה אבל מוטל באשפה אף אם מעצמה מונחת שם כיון שאינו מצניעה אינו טמא וקשה להתוס' ולרש"י ז"ל אתי שפיר כיון דבעינן גע"ג שיצניענה לבגד א"כ רק אצל עניים טמא אבל לא אצל עשירים דעניים מצנעי לה עשירים לא מצנעי לה וע"כ צ"ל לרש"י ז"ל דבעשירים אפילו אי מצנעי לה בטלה דעתו דאל"כ מאי נ"מ בין עניים לעשירים דגם בעניים בעינן שיצניענה וזה דאמרינן בזבחים צ"ד בפחות מגע"ג דאי בעי חשיב עלה ופי' רש"י ז"ל דאי בעי חשיב עלה לתקן חלוקו ואז מקבל טומאה אף בפחות מגע"ג וא"כ מאי נ"מ בין גע"ג לפחות מגע"ג דאף גע"ג בעינן שיצניטנו צ"ל דמחשבה עדיף מהצנעה ואף דבעינן שיצניענה לבגד כדאמרינן בתוספתא וא"כ הרי איכא נמי מחשבה לבגד דהא מהתוספתא נראה דת"ק מיקל טפי מר"ש דס"ל דסגי שיצניענו לכ"ד המקבל טומאה ולת"ק צריך דוקא להצניעו לבגד ורק אז מקבל טומאה א"כ כיון שמצניעו לשם בגד הרי איכא מחשבה צ"ל דהחילוק בין גע"ג לפחות מגע"ג הוא בזה דבגע"ג סגי במצניפו לתקן חלוקו אם יצטרך לו וזה חשיב הצנעה לבגד אבל בפחות מגע"ג דבעינן מחשבה לא סגי בהכי ובעינן שכבר נצרך לו וחושב עליה לתקן חלוקו

והנה הרמב"ם ז"ל פכ"ב מהל' כלים הכ"א כתב מטליות שאין בהם שלשה על שלשה אינן מקבלות טומאה ואם חישב עליהן והכינן מקבלות טומאה עד שיהיו פחות מגע"ג שכל פחות מגע"ג אינו מקבל טומאה כלל ואעפ"י שהכינו ע"ש דס"ל דגע"ג וכל שהוא פחות משלשה על שלשה צריך מחשבה והכנה וכתב הכ"מ שם דמקורו מההיא דזבחים פ' דם חטאת דאמרינן במטלוניות פחות מגע"ג אי בעי מחשב עלייהו היינו דהרמב"ם ז"ל לא גריס התם פחות מגע"ג אלא פחות משלשה על שלשה ע"ש ונראה דמקור הרמב"ם ז"ל הוא מהתוספתא הנ"ל דפחות משלשה על שלשה צריך הצנעה לבגד וזהו הכנה ומחשבה דהצנעה הוא הכנה ובעינן דוקא הצנעה לבגד והיינו מחשבה דחושב עליה לעשות טלאי לבגדו, [כתב הרמב"ם ז"ל פכ"ג דכלים ה"ט דבגד שנטמא במדרס וקרע ממנו גע"ג אותו הקרע טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס שבשעת פרישתו מן הבגד הגדול נטמא במגע ע"ש ויש לעיין הא ס"ל להרמב"ם ז"ל דגע"ג צריך הכנה ומחשבה]

אמרינן בב"ב כ' דמטלוניות שאין בהם גע"ג ממעטין בחלון ומקשינן הא חזי ליה לקריעה דלבושא וכתבו התוס' שם ואע"ג דאמרינן בסוכה ובשבת דפחות