מקדש דוד חלק ב רמז

ר"ע כל מלאכה שאפשר לעשות מע"ש אינה דוחה את השבת ומקשינן עלה בירושלמי הא הזאה אי אפשר לעשותה מע"ש ומתרצינן שם הזאה אפשר לעשות מע"ש ע"ש היינו דלא דחי הזאה את השבת מדין מכשירין שדוחין את השבת משום דמקרי מכשירין שאפשר לעשותן מע"ש ואי מיירי שחל ז' שלו בי"ג ל"ל לטעם זה תי"ל כיון די"ג חל בשבת א"כ י"ד שהוא זמן שחיטת הפסח הוא לאחר השבת א"כ הו"ל עולת חול דלא דחי שבת אף במכשירין שא"א לעשותן מע"ש וצ"ע

ובדרך רחוקה דנדחה לפסח שני כתב הרמב"ם ז"ל פ"ה ה"ט מי שהיה בינו ובין ירושלים יום י"ד עם עליית השמש ט"ו מיל או יתר ה"ז דרך רחוקה כו' מפני שא"י להגיע לירושלים אחר חצות בזמן שחיטת הפסח ע"ש והנה מזה שכתב דדרך רחוקה תלוי בעליית השמש דאם היה אז בדרך רחוקה נדחה לפסח שני ואם לאו אינו נדחה נראה דס"ל דחלות חיוב הפסח הוא בי"ד בבוקר ואם לא היה אז בדרך רחוקה חל עליו חיוב פסח ושוב לא פקע אף אם יתרחק אח"כ, והנה התוס' זבחים (ח' ע"ב) על הא דפסח בשאר ימות השנה לשמו פסול הביאו דברי רש"י ז"ל הטעם דפסול משום דלא חזי למילתייהו וכתבו דרבנו ש"י הגיה כדאמר בפסחים שחטו קודם חצות פסול שנאמר בין הערבים וכמה פעמים שנה הכתוב בקביעות זמנו בי"ד בין הערבים ע"ש ודברי רש"י ז"ל כמ"ש שם המסה"ש הן בפסחים (ס' ע"ב) שכתב שם פסח בשאר ימות השנה כגון שהפרישו קודם לכן ימים רבים וקי"ל דכשר לשלמים ואם שחטו לפסח פסול דלאו זמניה הוא ע"ש ונראה דבזה א"צ שינה עליו לעכב דכל ששחטו ימים רבים קודם הפסח דעדיין לא רמי חיובא עליה לעשות פסח ופסח אינו בא בנדר ונדבה ל"ש שינה לעכב וכמו יולדת ומצורע שהביאו קודם שחייבין בקרבן אטו בעינן שינוי לעכב דפסול דכל שהבעלים פטורין מקרבן א"צ שינוי לעכב רק בפסול שהוא בהקרבן עצמו בעינן שינה לעכב רק אם הקריבו בי"ד קודם חצות דכבר רמי עליה חיוב פסח מי"ד שחרית כדמוכח מדברי הרמב"ם ז"ל ורק שהקרבת הפסח אינו כשר אלא לאחר חצות לזה צריך קרא דבין הערבים ושיהא שינה עליו הכתוב לעכב כיון דהפסול בהקרבן אבל ימים רבים קודם א"צ שינה לעכב, והנה זה דמוכח מדברי הרמב"ם ז"ל דחיוב פסח חל עליו בי"ד שחרית אע"ג דאמרינן בפ' טבול יום גבי טומאת קרובים כאן לפני חצות כאן לאחר חצות ומוכח דחיוב פסח חל אחר חצות הנה בפסח יש ב' דברים חיוב כשאר חיובי קרבן דחיוב קרבן הוא כשאר חובות לגבוה דחייבי קרבנות ממשכנין אותן ובפסח איכא ג"כ מ"ע שיש בה כרת והנה החיוב קרבן כמו שאר חובות חל עליו בתחילת היום דהיום גורם החיוב ואף דאינו ראוי להקריב עד לאחר חצות חיובא כבר רמי עליה וכיון דרמי חיובא תו לא פקע אבל התם גבי טומאת קרובים לאחר חצות דזה דאינו מטמא הוא משום דעשה שי"ב כרת דוחה עשה דטומאה וכ"ז שאינו ראוי לקיים המצוה ל"ש שיהא רמי עליה מ"ע א"כ המ"ע שי"ב כרת ודאי חל רק משעה שראוי להקריב והיינו לאחר חצות, [אמרינן בקידושין גבי אשה בעזרה מנין אמר ר' יוסי כו' ועוד דחקה ונכנסה מאי כו' ויש לעיין הא ס"ל לר' יוסי (פסחים צ"ג ע"ב) דדרך רחוקה הוא מאסקופת העזרה ולחוץ ואמרינן שם רב ששת אמר שחט על מי שהיה בדרך רחוקה לא הורצה ואמרינן שם דאף לר"נ דס"ל הורצה הוא רק משום דס"ל שוחטין וזורקין ע"ט שרץ אבל אי אין שוחטין לכ"ע לא יצא ור' יוסי ס"ל (פ"א ע"א) דאין שוחטין וזורקין ע"ט שרץ א"כ אם שחטו על מי שלא היה בעזרה לא הורצה ור' יוסי ס"ל (צ"א ע"ב) דנשים חובה בין בראשון בין בשני א"כ לר' יוסי כל הנשים שבעולם מחויבות להיות בכל שנה בעזרה א"כ ל"ל למימר דחקה ונכנסה מאי]

ה) אמרינן בפסחים (צ"ה ע"ב) פסח ראשון טעון לינה ופסח שני טעון לינה רי"א פסח שני אינו טעון לינה כו' ואמרינן בספרי והלכת לאהליך מלמד שטעונין לינה היינו כל ג' רגלים מנין לרבות עופות ומנחות יין ולבונה ועצים ת"ל ופנית בבקר כו' ונראה דזה דקרבן טעון לינה הוא משום דדינו כרגל דמרבינן מקרא שיהיה דינן כרגל שטעון לינה וזהו נמי הטעם מה דאמרינן בירושלמי שהביאו התוס' חגיגה (י"ז ע"ב) האומר הרי עלי עצים למזבח וגזרין למערכה אסור בהספד ותענית ומלעשות מלאכה בו ביום ע"ש ומשום דיום שמקריב קרבן דינו כרגל וראיה לזה דדין לינה ודין הספד ותענית חדא מילתא היא דאמרינן בתוספתא פ"ח דפסחים הראשון טעון לינה והשני טעון לינה ר"י אומר אין הב' טעון לינה אלא כיצד הוא עושה נכנס ושוחט את פסחו ויוצא ומספיד את אביו בבית פגי ע"ש ומאי ענין הספד ללינה נהי דמפיק לה מקרא דפסח שני אינו טעון לינה אמאי מותר בהספד הא יום שמקריבין בו קרבן אסור בהספד ומוכח דדבר אחד זה דטעון לינה וזה דאסור בהספד משום דהיום דינו כרגל וכיון דר"י יליף לה מקרא דפסח שני אינו טעון לינה א"כ אין דינו כרגל א"כ ה"נ מותר בהספד ולרבנן אסור בהספד כיון דטעון לינה, והנה הרמב"ם ז"ל כתב פ"ו מהל' כלי המקדש אפילו יחיד שהתנדב עצים גזרים במערכה אסור אותו היום בהספד ובתענית ובעשיית מלאכה ודבר זה מנהג ע"ש וכבר עמדו המפרשים ז"ל עליו דהא מהירושלמי משמע שהוא איסור גמור [ועיין במל"מ שם] והנה בזה הרמב"ם ז"ל לטעמיה דהרמב"ם ז"ל לא הביא כלל הדין דהמתנדב קרבן טעון לינה ולשיטתיה אזיל דאינו פוסק דיום שמקריב קרבן דינו כרגל וכמו דאינו אסור בהספד ותענית רק ממנהגא ה"נ אינו טעון לינה וכדמוכח מהתוספתא דלינה והספד דין אחד הוא הנה כתב הרמב"ם ז"ל דכ"ג צריך להיות דירתו בירושלים וכתב ע"ז המנחת חינוך משום דהמקריב קרבן טעון לינה וכיון דהכ"ג מקריב חביתין בכל יום א"כ טעון לעולם לינה בירושלים ע"ש והנה לפ"ז ה"נ דאסור בעשיית מלאכה ובהספד ובתענית כשאר מביא קרבן והנה להרמב"ם ז"ל אי אפשר לומר זה דהרמב"ם ז"ל לא הביא כלל הדין דהמקריב קרבן טעון לינה אך א"צ לזה דהטעם דמקריב קרבן טעון לינה הוא משום דאותו היום דינו כרגל א"כ כ"ג דכל ימיו כרגל דכ"ג מקריב אונן ולאו דוקא לענין הקרבה אלא לכל מילי הוא כרגל דבמו"ק י"ד פשטינן דמצורע נוהג צרעתו ברגל מדכתיב והצרוע לרבות כ"ג והא כ"ג כל השנה כרגל לכולי עלמא ש"מ נוהג צרעתו ברגל ע"ש א"כ מש"ה טעון לעולם לינה בירושלים דכל השנה אצלו כרגל לכולא עלמא

ו) ובאכילת פסח אמרינן כל הנאכל בשור הגדול נאכל בגדי הרך ואמרינן העצמות והגידין והנותר ישרפו בט"ז והנה המנחת חינוך מצוה ח' הקשה אמאי לא כתב הרמב"ם ז"ל בהל' פסהמ"ק דשמנו של גיד נשרף בט"ז ע"ש והנה הכ"מ כתב בפ"י מהל' ק"פ הי"א דלהרמב"ם ז"ל שמנו של גיד נאכל בפסח דרק ישראל קדושים נהגו בו איסור ובפסח לא נהוג ע"ש ובאכילת פסחים שלא כדרך אכילתו ודאי לא יצא כמו אכילת מצה כמו כרכו בסיב דלא יצא דהוי שלא כדרך אכילתו ובשאר קדשים אם אכל שלא כדרך אכילתו אם קיים מצות אכילת קדשים חקר בזה השעה"מ בהל' יסודי התורה והביא ראיה לזה מההיא דפ' דם חטאת דכשרה שבלעה מפסולה דמקשינן דיבוא עשה דכשרה וידחה ל"ת דפסולה ואי מקיים מצות אכילת קדשים שלא כדרך אכילתו הא אפשר לקיים שניהם שיאכלם שלא כדרך הנאתן ע"ש, והנה יש להוכיח איפכא דאמרינן בפסחים כ"ד דהאוכל חלב חי פטור דהוי שלא כדרך הנאתו והקשו בתוס' שם הא אמרינן אכל צפור טהורה בחייה בכ"ש ותי' דשאני עוף דרכיך וחזי לאומצא ע"ש והנה אמרינן בפסחים ע"א דשעירי הרגלים חי נאכלין צלי