מקדש דוד חלק ב רמח

אין נאכלין ושמחה בחי ליכא ומש"ה אינו יוצא בהם ידי שמחה הא מצות אכילת קדשים יוצאין בזה וכן אמרינן בפ' שתי הלחם בשעיר הנעשה בחוץ כו' דהבבלים אוכלין אותו כשהוא חי וכתבו התוס' דאף בשאר השנים שאפשר לצלותו היו אוכלין חי ע"ש והא חי הוי שלא כדרך אכילתו דרק בעוף דרכיך הוי חי כדרך אכילתו וזה שהקשה השעה"מ איך אמרינן בכשרה שבלעה מפסולה דיבוא עשה דכשרה וידחה ל"ת דפסולה הא אפשר לקיים שניהם שיאכל שלא כדרך הנאתו, הנה כעין זה יש להקשות להת"י ביומא דמצות אכילת קדשים מקיימין אף בפחות מכזית א"כ יאכל פחות מכזית בכדי א"פ ואף לר"י דח"ש אסור מה"ת מ"מ לאו ליכא ואיך אמרינן דיבוא עשה דכשרה ולדחי ל"ת דפסולה הא אפשר לקיים העשה ושלא לעבור הלאו, ונראה דהנה לכאורה קשה איך אמרינן יבוא עשה דכשרה וידחה ל"ת דפסולה הא בפסולה איכא ג"כ עשה דשרפה דשרפת קדשים פסולים עשה הוא דהא מקשינן בשבת אמאי אין שורפין קדשים ביו"ט יבוא עשה דשרפת קדשים וידחה ל"ת דיו"ט ומתרצינן דיו"ט עשה ול"ת הוא ואיך אפשר שתדחה עשה דאכילת הכשרה לעשה דשרפת פסולה ומאי אולמא האי עשה מהאי עשה אדרבה ידחה עשה דשרפה דפסולה לעשה דאכילה דכשרה וישרוף הכל אך הטעם הוא בפשוטו דכיון שידחה העשה דאכילת כשרה להל"ת דפסולה א"כ לא יהיה עוד איסור באכילת הפסולה וליכא בה תו מצות שרפה אך זה שייך רק אם תדחה הל"ת של הפסולה אבל אם לא תדחה הל"ת דפסולה רק שמותר לאכול כולו שלא כדרך הנאתו או פחות מכזית בכדי א"פ מצות השרפה הרי לא נתבטלה דהא לעולם בפסולה שלא נתערבה בכשרה יכול לאוכלה שלא כדרך הנאתה או פחות מכזית בכדי א"פ למ"ד מותר מה"ת ומ"מ נתנה התורה מצות שרפה כיון דהלאו של אכילה איכא עלה דכל שאסור לאוכלו כדרכו נתנה התורה מצות שרפה וכיון שיש עלה מצות שרפה א"כ אי אפשר תו לאוכלו שלא כדרך הנאתו או פחות מכזית בכדי א"פ שהרי טעון שרפה א"כ בכשרה שבלעה מפסולה ע"כ העשה דאכילת כשרה דוחה ל"ת דפסולה ויכול לאוכלו אף כדרכו ול"ש דלא לדחי משום דאפשר לקיים שניהם דאם לא ידחה הלאו לא יהיה אפשר לאוכלו אף שלא כדרך הנאתו או פחות מכזית בכדי א"פ משום מצות שרפה אך מ"מ קשה איך מותר לאכול בקדשים חי הא אף בשביעית כל דבר שדרכו לאכול מבושל אין אוכלין אותו חי כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ה דשמיטה ויובל והוא מהירושלמי משום דחשיב הפסד א"כ בקדשים דודאי הפסד אסור בהם איך מותר לאוכלו חי כיון שדרך אכילתו הוא מבושל כמ"ש התוס' בפסחים]

אמרינן במתני' (פסחים קכ"א) ברך ברכת הזבח כו' ופי' הרשב"ם ז"ל היינו חגיגת י"ד א"נ נדרים ונדבות שהקריבן ערב הפסח ע"ש היינו דאף על שלמים צריך לברך ומשום דס"ל כרש"י ז"ל פ' תמיד נשחט נ"ט דאכילת קדשים מ"ע בין הנאכלים לכהנים בין הנאכלים לישראל אך מהרמב"ם ז"ל פ"י ממעה"ק נראה דרק בקדשים הנאכלים לכהנים הוי אכילתן מצוה ע"ש ורק בקרבן פסח כתב פ"ח מהל' ק"פ אכילת בשר הפסח בלילי ט"ו מ"ע שנאמר ואכלו את הבשר בלילה הזה כו' ומש"ה הביא הרמב"ם ז"ל בריש הל' בכורים דהקדשים הנאכלין לכהנים מברך עליהן אבל בעלים שאוכלין קדשים לא נזכר בהרמב"ם ז"ל שום ברכה ורק בק"פ כתב פ"ח מהל' חמץ ומצה דמברך על אכילת פסח וגם על חגיגת י"ד כתב דמברך על אכילת זבח ע"ש וזה דשאני חגיגת י"ד משאר שלמים דמברך עליה נראה משום דחגיגת י"ד באה רק כשהחבורה מרובה כדי שיהא הפסח נאכל על השובע א"כ מתחילתה באה חגיגת י"ד בשביל אכילה א"כ זו היא מצותה באכילה א"כ מברך על אכילתה אבל שאר שלמים אין באין בשביל אכילה וס"ל דאין באכילתן מצוה רק לאו דבל תותירו ועל ל"ת ל"ש ברכה, והנה להרמב"ם ז"ל אתי שפיר מה דאמרינן בפסחים גבי שבירת העצם דיבוא עשה דואכלו את הבשר בלילה הזה וידחה ל"ת דשבירת העצם ואמאי לא מייתינן נמי עשה דאכילת קדשים וכמו בההיא דפ' דם חטאת דכשרה שבלעה מפסולה דאמרינן יבוא עשה דכשרה וידחה ל"ת דפסולה היינו עשה דאכילת קדשים ומשום דהתם קאי בחטאת שהוא נאכל לכהנים איכא עשה אבל בפסח שאינו נאכל לכהנים ליכא רק עשה המיוחד לפסח אבל לא עשה דאכילת קדשים (הנה מהתוספתא פ"ה דברכות נראה דמברך על אכילת כל שלמים דאמרינן שם היה מקריב זבחים בירושלים אומר ברוך שהגיענו לזה"ז כשהוא מקריבם אומר כו' כשהוא אוכלם אומר בא"י אקב"ו לאכול זבחים ע"ש והתם ע"כ לא מיירי באכילת כהן דבזה ברכה אחרת היא דמברך אק"ב של אהרן כמ"ש הרמב"ם ז"ל ריש הל' בכורים והאי ברכה אקב"ו לאכול זבחים הוא כמו הברכה דמברך על חגיגת י"ד דמברך אקב"ו לאכול זבח ומוכח דלאו דוקא בחגיגת י"ד אלא על כל הזבחים מברך כן]: