מקדש דוד חלק ב רמה

לב' ימים א"כ ע"כ ס"ל דמביאין קדשים לבית הפסול, והנה הריטב"א ז"ל הביא בשם הראב"ד ז"ל דמש"ה א"י להתנות על השלמים בתודה משום דאין מביאין קדשים לבית הפסול והקשה עליו א"כ איך מתנה מותר הפסח בשלמים ע"ש ונראה דבהא פליגי דלהראב"ד ז"ל נהי דמותר פסח נאכל ליום ולילה משום דתחילת הקדשו היה פסח אבל הכא דממתין עד שיומם ומחללו על אחר אותו החילול הוי כשאר שלמים דנאכלין לב' ימים ולילה אך התוס' ס"ל דשלמים הבאין מחמת פסח הוא מין שלמים בפ"ע הנאכל ליום ולילה כמו שלמי נזיר א"כ ה"נ חילופיהן

והנה בתמורת מותר הפסח יש לדון אי נאכלת ליום ולילה דאשכחן דחל על התמורה אף דיניו הפרטים של הזבח דהא כשאין הפסח קרב משום דיחוי גם תמורתו אינה קריבה כדאמרינן בפסחים משום דמכח קדושה דחויה קאתיא א"כ אפשר דבהדין דנאכל ליום ולילה הוא ג"כ כמו הזבח אך יש לדון כיון דזה דנאכל ליום ולילה הוא משום שנשאר בו דיני פסח וכעין זה כתב הצל"ח להרמב"ם ז"ל דס"ל דפסח לא בעי עקירה כלל אף קודם זמנו ופסק ג"כ דפסח שלא בזמנו ששחטו בשינוי בעלים פסול ואף שהוא שלמים בלא עקירה וכתב דס"ל להרמב"ם ז"ל דמותר הפסח אף שהוא שלמים אכתי נשארו בו דיני פסח להפסל בשינוי בעלים ע"ש א"כ אי מה שהוא נאכל ליום ולילה הוא שיריים מקדושת פסח שהיה עליו קודם א"כ לא חל זה על התמורה שהרי המיר בקדושת שלמים שבו ולא בקדושת פסח דקדושת פסח אף שנשאר איזה דינים ממנה ל"ש תמורה כיון דאין כאן קדושת פסח גמורה

הקשה השעה"מ על ההיא דה' שנתערבו עורות פסחיהן דאמרינן ונטרחו וניתו מותר הפסח הא אכתי ממעט באכילתן דפסח אסור בשבירת העצם א"כ מוח שבעצמות הולך לאיבוד ובשלמים מותר, והנה עוד יש להקשות דהפסח אינו נאכל אלא למנויו א"כ ממעט באכילת שלמים והנה הצל"ח כתב לדעת הרמב"ם ז"ל דמותר הפסח נאכל לב' ימים ולילה כשאר שלמים שלא נמצא בדברי הרמב"ם ז"ל שום רמז דמותר הפסח שאני משאר שלמים וגם כתב הרמב"ם ז"ל דפסח שנתערב בשלמים יקרבו והיינו לאחה"פ שזה נעשה מותר הפסח והוי ג"כ שלמים ולא אמרינן ירעו אלמא דס"ל דזמן אכילתן שוה והקשה עליו מההיא דה' שנתערבו עורות פסחיהן דאמרינן ונטרחו וניתו מותר הפסח אלמא דאין זה מביאין קדשים לבית הפסול כי מתנה בפסח ומוכח דמותר הפסח נאכל ליום ולילה ע"ש ונראה לומר דמותר פסח היינו שנשאר אחר הפסח כ"ז שלא הקריבו שלא בזמנו עדיין שם פסח עליו וכדאמרינן במתניתא ביומא ס"ו דפסח שלא קרב בראשון יקרב בשני והיינו דימכר למי שמחויב פסח שני כמ"ש רש"י ז"ל שם ורק אי קרב לשנה הבאה פליגי שם ולמאן דס"ל לא קרבו לשנה הבאה זהו ג"כ רק מדרבנן משום תקלה ע"ש א"כ נעשה שלמים רק בשעת שחיטה כששוחטו שלא בזמנו כיון דאינו ראוי עוד לפסח נעשה שלמים ופלוגתא דאמוראי אי בעי עקירה או לא היינו אי מה ששוחטו שלא בזמנו לחוד עוקרו לשלמים או בעי נמי עקירה ע"י מחשבה אבל קודם שחיטה הוא פסח כדמוכח מההיא דיומא א"כ ל"ש בזה אין מביאין קדשים לבית הפסול דזה דוקא אי ממעט באכילתו ממה שהיה קודם אבל הכא לא איקבע עליו מעולם אכילה יתרה דקודם שחיטה היה פסח והיה דינו להאכל בכל דיני פסח ואף עתה כשמתנה עליו בפסח והוי ספק פסח ספק שלמים ג"כ נאכל כחמור היינו כפסח א"כ מעולם לא יצא שעה אחת שהיתה לו אכילה יתרה וכה"ג אין זה מיעוט בזמן אכילתו

הביא השעה"מ בשם בעל קרבן חגיגה שהקשה בההיא דה' שנתערבו עורות פסחיהן כו' דאמרינן דאי"ל תקנה בפסח שני דלא מצי לאתנויי בשלמים משום מתן דמים שלהם דפסח בשפיכה ושלמים בזריקה ואף דכל הנתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא לכתחילה לא והתוס' הקשו שם הא כדי לפטור מכרת אמאי לא עבדינן בשפיכה ותי' משום דרובן יעשו שלא כהוגן והקשה בעל ק"ח דיקרבו כולן כדין שלמים היינו במתן ד' ובזריקה ויעשו רובן כהוגן והקשה עליו השעה"מ הא אמרינן רק דהנתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא אבל הנתנין בשפיכה שנתנן בזריקה לא יצא ע"ש ונראה דמ"מ קושית הק"ח שפיר דלמ"ד מקום עולה מקום שיריים דפלוגתא דאמוראי היא בזבחים לדידיה קשה אמאי אי"ל תקנה בפסח שני יקריבו כולן כדין שלמים היינו שיתן מתן ד' בזריקה ואח"כ שפיכת שיריים ליסוד וכיון דאין הזריקה כשרה לפסח א"כ השפיכת שיריים יעלה לפסח דהא שפיכת שיריים היא ג"כ בשפיכה ומקום עולה מקום שיריים ויוצא ידי פסח דמה פסול הוא בפסח מה שקודם השפיכה זרק דם על המזבח כיון דלא מהני לפסח הוי כנשפך מקצת דם על הרצפה דלא נפסל משום זה וכמה שהקשו התוס' זבחים (ס"ו ע"ב) גבי עולת העוף שעשאה כמעשה חטאת העוף אמאי פסולה כיון דעשה אח"כ מצוי יעלה זה לעולת העוף ומה שהיזה קודם הוי כנשפך מקצת דם על הרצפה דאינו נפסל וכתבו שם דא"א לומר משום דכיון דהגיע הדם למזבח נתכפר וא"א עוד להתיר בשר באכילה דזה דשלא במקומו כמקומו הוא רק בשלא שינה את מעשיו ע"ש וה"נ ששינה בעשייתן ועשה זריקה דלא מהני בפסח הוי רק כנשפך על הרצפה ויכול אח"כ להתכפר בשפיכת שיריים ויהיה הפסח כשר

ובעיקר מה דאמרינן ביומא דפסח שלא קרב בראשון יקרב בשני היינו דימכר לחייבי פסח שני יש לעיין מזה עמ"ש התוס' פסחים גבי ה' שנתערבו עורות פסחיהן דאמרינן ונטרחו וניתו מותר הפסח והקשו בתוס' למ"ד פסח לא בעי עקירה הא שלמים לשם פסח קשחיט ותי' כיון דאיכא אינש דצריך ליה לכ"ע בעי עקירה כדאמרינן בשנדחו הבעלים לפסח שני דצריך עקירה ע"ש היינו כיון דאיכא אינש דצריך דוקא מותר הפסח כההיא דהתם דא"א להביא רק מותר הפסח אבל זה דלעולם איכא אינש בעולם שנדחה לפסח שני וצריך לו לא מהני דהא בעינן דוקא שנדחו הבעלים לפסח שני כיון דמי שנדחה לפסח שני א"צ דוקא לזה הפסח, עוד כתבו בתוס' שם דאי מותר הפסח איירי במעות אתי שפיר ע"ש וקשה טובא מההיא דיומא דהתם לא איירי במעות דמסקינן שם וכן המעות ע"ש והתם נמי ליכא מי שיצטרך למותר פסח ומ"מ אמרינן דאם לא קרב בראשון יקרב בשני דימכר למי שחייב פסח שני וא"כ תקשה למ"ד פסח לא בעי עקירה א"כ שלמים לשם פסח קשחיט ומוכח דאפילו אי לא בעי עקירה הוא רק בשחיטה נעשה שלמים כששוחטו שלא בזמן פסח אבל קודם שחיטה שם פסח עליו לכ"ע ואם שוחטו אח"כ בזמנו לשם פסח כשר

ד) אמרינן אימתי מביא חגיגה עמו בזמן שבא בחול בטהרה כו' בא בשבת ובטומאה כו' אינו מביא חגיגה עמו כתב שם הצל"ח למ"ד אין שוחטין וזורקין ע"ט שרץ וכן על ט"מ בז' שלו וכל שיחיד נדחה ציבור עבדי בטומאה א"כ כה"ג שבא בטומאה אמאי אין מביאין חגיגה עמו הרי ראוי לאכול בערב בשלמא פסח כיון שטמא בשעת שחיטה רחמנא דחייה אבל חגיגה כיון דראוי לאכול בערב אמאי אין מביאין ע"ש, ונראה לפי מה דאמרינן בירושלמי שהביאו התוס' דזה דמביא חגיגה הוא כדי שיהא הפסח נאכל על השובע וזה דצריך הפסח להיות נאכל על השובע הוא גזירה משום שבירת העצם ע"ש א"כ פסח הבא בטומאה דאין בו משום שבירת העצם כדאמרינן בפסחים פ"ד מש"ה אין מביאין חגיגה עמו אף באופן שראוי לאכול בערב

אי החגיגה קריבה אחר תמיד של בין הערבים כמו פסח או קודם הביא המל"מ בהל' כלי המקדש מחלוקת