מקדש דוד חלק ב רמ

דזה דמחשבין מעבודה לעבודה ילפינן לה בזבחים משינוי בעלים דשוחט לזרוק לשם פלוני פסול וליכא למימר דהתם נמי בשוחט לזרוק לשם פלוני הפסול הוא בזריקה דהוי כמו שזרקו אח"כ לשם פלוני דא"כ מאי איבעי לן בפסחים ס' פסח ששחטו בשאר ימות השנה בשינוי בעלים אי הוי עקירה שינוי בעלים כשינוי קדש דמי ומכשיר הואיל ושינוי קדש פוסלו בזמנו ושינוי בעלים פוסלו בזמנו מה שינוי קדש הפוסלו בזמנו מכשירו לאחר זמנו אף שינוי בעלים הפוסלו בזמנו מכשירו לאחר זמנו ע"ש ושחטו בשינוי בעלים היינו ששחטו לזרוק דמו שלא לשם בעלים ואי נימא דהפסול בעלמא בשוחט לזרוק שלא לשם בעלים הוא בשעת זריקה דהוי כחישב בשעת זריקה איך אפשר להיות בזה עקירה הא עקירה בעינן בשעת שחיטה דאם יחשוב בזריקה שלא לשמה אין כאן עקירה ובשעת שחיטה עדיין ליכא פסול ואף דאפשר דגם להרמב"ם ז"ל דהפסול הוא דהוי כמו שזרקו שלא לשמה מ"מ. תכף כששחטו נפסל כיון דאין הדם ראוי עוד לזריקה דלא אפשר עוד לעשות זריקה כהלכתה דהא לעולם תהיה הזריקה שלא לשמה הוי כנשפך או נפסל הדם דתכף נפסל הקרבן משום דהדם אינו עוד ראוי לזריקה מ"מ לענין עקירה בעינן פסול מחשבה והפסול מחשבה שלא לשמה אינו אלא בשעת זריקה

והנה זה דמחשבין מעבודה לעבודה היינו משחיטה לזריקה אי הוי הפסול בהשחיטה או בהזריקה נראה דתלוי בתרי טעמי בירושלמי פסחים פ"ה ה"ג לר"י דמחשבין מעבודה לעבודה דר' אילא מפרש טעמא דר"י כתלמודא דידן דילפינן ממחשבת פיגול ואמרינן שם דר' ירמיה תפיס לר' בא א"ל אמר לי טעמיה דר"י למה שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו פסול והשיב לו דנעשה משעה ראשונה כשחטו לשמו ושלא לשמו דפסול ע"ש היינו דמה ששוחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו הוי כהשחיטה עצמה עושה לשמו ושלא לשמו א"כ לדידיה הפסול הוא בהשחיטה ולבתר הכי אמרינן שם ר' מנא בשם ר' יודן טעמי' דר"י כל שאילו יבוא לאותה עבודה ואינו מחשב עלה מחשב הוא מעבודה אחרת לה היינו דכל עבודה שאילו חושב בעצמה פוסלת המחשבה ה"נ אם חישב לה מעבודה אחרת, והנה לפי טעם זה הפסול הוא בזריקה דכל שאילו מחשב בהזריקה עצמה שלא לשמה פסול ה"נ אי מחשב עליה בשעת עבודה אחרת והיינו דהוי כזריקה שלא לשמה והרמב"ם ז"ל שכתב הטעם דהוי כזריקה שלא לשמה פסק כהאי לישנא בהירושלמי ואמרינן שם בירושלמי מאי נפיק מבינהון אר"ש בר אבדימי חילופין בשאר ימות השנה שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו בשאר ימות השנה ע"ד דר"י כשר אדעתיה דרשב"ל פסול, והנה הק"ע שם לא גריס לה מה נפיק בינוהון דטובא איכא בין ר"י לרשב"ל והפ"מ גריס לה ומפרש היינו דאיכא עוד נפקותא בין ר"י לרשב"ל והרידב"ז מפרש דקאי הנ"מ בין ר' אילא דמפרש טעמיה דר"י דיליף מפיגול ובין ר' ירמיה דנקט טעמא דהוי כשחטו לשמו ושלא לשמו (דרק לר' ירמיה שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו בשאר ימות השנה לר"י כשר לרשב"ל פסול אבל לר' אילא דיליף מפיגול ל"ש זה ואף לר"י פסול] אך בפשוטו קאי אמאי דסליק מינה התם בהירושלמי היינו בין ר' מנא בשם ר' יודן ובין ר' ירמיה בטעמו של ר"י דלטעמיה דר' ירמיה דהוי כשחטו לשמו ושלא לשמו דהפסול הוא בשחיטה א"כ בשאר ימות השנה הוי עקירה ולר"י כשר ולרשב"ל פסול אבל לר' מנא דס"ל דהוי כזרק שלא לשמה א"כ בשאר ימות השנה לא הוי עקירה דבעינן עקירה בשעת שחיטה, והנה רב אשי דיליף בתלמודא דידן משינוי בעלים ע"כ ס"ל ג"כ דהפסול הוא בשחיטה דשינוי בעלים ג"כ הפסול בשחיטה כמה שהוכחנו

והנה בההיא דזורק לערלים שכתב הלח"מ דהתוס' חילקו בין שוחט ע"מ לזרוק לערלים דפסול ובין זורק לערלים דכשר והרמב"ם ז"ל אינו מחלק הנה הרמב"ם ז"ל לשיטתיה ע"כ אי אפשר לו לחלק כהתוס' דהא זה דמחשבין מעבודה לעבודה כגון שוחט ע"מ לזרוק דמו שלא לשמו ס"ל להרמב"ם ז"ל דהפסול הוא בעבודה שחישב עליה דהוי כמו שעשה זו העבודה בהמחשבה א"כ אי שוחט ע"מ לזרוק לערלים פסול דהיינו דבמחשבת ערלים מחשבין מעבודה לעבודה א"כ איך אפשר דזורק לערלים כשר דהא בשוחט ע"מ לזרוק הוי ג"כ כמו שחשב בזריקה ואי חשב בזריקה כשר איך שייך שיפסול בשחט ע"מ לזרוק אך התוס' ס"ל דזה דמחשבין מעבודה לעבודה הפסול הוא בהעבודה שעושה א"כ שפיר יש לחלק בין שוחט לזרוק דמו לערלים דהוי כמו ששחטו לערלים ובין זרקו לערלים אך על התוס' יש לעיין נהי דס"ל כר' ירמיה בירושלמי בשוחט ע"מ לזרוק הפסול הוא בשחיטה מ"מ הא אמרינן שם בשחטו לשמו ע"מ לזרוק דמו שלא לשמו דפסול דהוי כמו שחטו לשמו ושלא לשמו א"כ הכא בשחטו למולים לזרוק דמו לערלים הוי כשחטו למולים וערלים דכשר דהא מקצת ערלה לא פסלה, (כתב הרמב"ם ז"ל בפה"מ פ"ק דזבחים דזה דאמרינן דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן לא עלו לבעליהן לשם חובה הוא רק בקרבן יחיד אבל בק"צ עלו לחובה משום דסכין מושכתן למה שהן ע"ש, והנה יש לדון בדברי הרמב"ם ז"ל דאם שחטו לאשם מה שייך שהסכין מושכתן לאשם הא אין אשם בציבור וצ"ל דמ"מ כיון שהסכין מושכתן למה שהן וקודם עדיין לא הוקבע עליהן שם הקרבן ל"ש ביה שינוי קדש, והנה השעה"מ הקשה על הרמב"ם ז"ל מההיא דכבשי עצרת ששחטן שלא לשמן דאין מקדשין את הלחם אלמא שייך שלא לשמה בק"צ ע"ש אך מכבשי עצרת ל"ק דשאני כבשי עצרת דטעונין תנופה חיים א"כ ע"כ קודם שחיטה צריכים להקבע לכבשי עצרת אך בעיקר יש לעיין איך אפשר דאם שחטן לשם קרבן אחר דעלו לציבור לשם חובה אדרבה כיון דסכין מושכתן למה שהן וקודם עדיין לא הוקבעו בשם הקרבן רק בשעת שחיטה וכיון ששחטן לשם קרבן אחר במה נקבעו להקרבן שצריכים להיות א"כ ממ"נ אי הוקבעו קודם שחיטה איכא שינוי קדש ואי לא הוקבעו א"כ מחוסרין קביעות]

ד) אמרינן בזבחים י"א הפסח שעברה שנתו ושחטו בזמנו לשמו כו' ר"א פוסל ור"י מכשיר ומשום דהוי שוחט שלמים לשם פסח בזמנו דפליגי ר"א ור"י והנה שם (ט' ע"ב) דאמרינן תלתא קראי כתיב חד לעברה שנתו וזמנו כו' כתבו התוס' דה"ה דעברה שנתו ולא זמנו ואעפ"י שבשעה שהקדישו לא היה ראוי לפסח דכשיגיע זמנו תעבור שנתו דאפילו הפריש נקבה לפסחו או זכר בן ב' שנים תורת שלמים עליו כדתנן בפסחים ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים ע"ש, והנה יש לעיין דהא זה דהמפריש נקבה לפסחו יביא בדמיו שלמים הוא רק לאחר זמנו אבל קודם זמנו הא תניא בתמורה י"ט המפריש נקבה לפסחו תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמיה פסח כו' נשתיירה אחה"פ תרעה כו' ויביא בדמיה שלמים א"כ האי פסח שעברה שנתו קודם זמנו דמדמי לה התוס' למפריש נקבה לפסחו או זכר בן ב' שנים א"כ כ"ז שלא עבר זמנו ירעה ויביא בדמיו פסח (וכן חטאת שעברה שנתו קודם כפרת הבעלים ירעה ויביא בדמיו חטאת כדאמרינן בתמורה] א"כ בשחטו בזמנו לשם פסח אמאי כשר הא בעי עקירה כיון דעומד הוא לדמי פסח כדאמרינן בחולין ל' בנדחו הבעלים לפסח שני דבעי עקירה ומקשינן ש"מ ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף דאי אינה לשחיטה אלא לבסוף כיון דשחט ביה פורתא אידחי ליה מפסח אידך כי קא שחיט שלמים קא שחיט ואמרינן נהי דאידחי מפסח מדמי פסח לא אידחי כו' ע"ש אלמא כיון דעומד לדמי פסח בעי עקירה א"כ האי פסח שעברה שנתו ושחטו בזמנו כיון דעומד הוא לדמי פסח בעי עקירה וכ"ש כי קא שחיט ביה פורתא דראוי תכף