מקדש דוד חלק ב רלג

באברים ועוברין כתב רש"י ז"ל מה מעשר אינו נוהג בעוברין ואברין דבעינן יעבור תחת השבט ע"ש היינו דמעשר אינו קדוש מחמת פיו רק בעינן שיעבור תחת השבט א"כ א"א להיות אברים ועוברין קדושין ביה ויש לעיין אמאי כיון דמהני תנאה במעשר כמ"ש רש"י ז"ל במעילה א"כ מאי איכפת לן אי בעינן שיעבור תחת השבט הרי יכול להכניסן לדיר ולהתנות שלא יהא קדוש בהן רק אברים או עוברין כמו שיכול להתנות דלא תקדוש חלבה דע"מ כן הוא מכניסה לדיר, ע"כ נראה לפרש דברי רש"י ז"ל דבעינן שיעבור תחת השבט היינו משום דאברים ועוברין אין ראוין לעבור תחת השבט ומש"ה אין מעשר חל עליהן וכמו דאמרינן בטרפה במנחות ו' פרט לטרפה שאינה עוברת דאינה ראויה לעבור תחת השבט

והנה במכניס לדיר ומתנה שאם תקדש יהא חלבה חולין דמהני יש לעיין אמאי לא נימא פשטה קדושה בכולה דהכא ע"כ לא משייר חלבה ממש דהחלב שנולד אח"כ ל"ש ביה שיור דהוי דבר שלב"ל אלא משייר בבהמה לחלבה ואמאי לא נימא פשטה דהא אף בגיזותיה אמרינן פשטה בחולין קל"ה, ונראה דבמעשר בהמה ל"ש פשטה כיון דאין קדושה מכח פיו אלא בהעברת תחת השבט ומה דמשייר הוא שמתנה שע"מ כן הוא מכניסה לדיר היינו למה ששייר מחוסר הכנסה לדיר ל"ש בזה התפשטות דעל מה ששייר מחוסר העברה תחת השבט והתפשטות לא הוי כהעברה תחת השבט וכיון דאי אפשר להקדש רק ע"י העברה תחת השבט ל"ש התפשטות ורק בקדושת פיו אשכחן התפשטות דההתפשטות חשיב רק כמו קדושת פה: ג. בע"ח נדחין

גרסינן בפסחים (צ"ו ע"ב) אמר ר"י שמעתי שתמורת פסח קריבה כו' אמר ר"ע אני אפרש הפסח שנמצא קודם שחיטת הפסח ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים וכן תמורתו אחר שחיטת הפסח קרב שלמים כו', והנה הרמב"ם ז"ל כתב פ"ד מהל' ק"פ ה"ו מי שאבד פסחו ומצאו אחר שהפריש פסח אחר והרי שניהן עומדין יקריב איזה מהן שירצה לשם פסח והב' יקרב שלמים כו' והשיג עליו הראב"ד ז"ל שם דהוא עצמו לא יקרב שלמים אלא ירעה ע"ש וכדאמרינן במתני' דפסחים, ונראה לתרץ דברי הרמב"ם ז"ל דהטעם דנמצא קודם שחיטת הפסח דירעה כתב רש"י ז"ל דכיון דהיה עומד לפנינו בשעת שחיטת הפסח הרי קבעתו שעת שחיטה בשם פסח וזה שלא הקריבו דחהו בידים לא יקרב עוד הוא עצמו שלמים ע"ש, והנה בתמורה כ"ג גבי מפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת ואח"כ נמצאת הראשונה כו' אמר ר"ה א"ר הכל מודים שאם משך אחת והקריבה שהשניה מתה לא נחלקו אלא בבא לימלך כו' וכתב רש"י ז"ל שאם משך אחת מהן והקריבה מדעתו דחה האחרת בידים דגלי דעתיה דלא איכפת ליה מינה כו' וכי פליגי רבנן היינו בבא לימלך דגלי דעתיה דניחא ליה בתקנתייהו כו' ובא לימלך מה יעשה אמרינן ליה התכפר באבודה כו' ע"ש אלמא דזה דשניהם עומדין לפניו והקריב אחת מהן דהוי דיחוי בידים להשני הוא רק בהקריב אחת מהן מדעתו אבל בא לימלך אין כאן דיחוי א"כ מתני' דפסחים דקתני הפסח שנמצא קודם שחיטת הפסח ירעה משום דדחייה בידים ע"כ מיירי שהקריב מדעתו אבל הרמב"ם ז"ל שכתב מי שאבד פסחו ומצאו אחר שהפריש פסח אחר והרי שניהם עומדין יקריב איזה מהם שירצה והב' יקרב שלמים כיון דנקט הרמב"ם ז"ל יקריב איזה מהם שירצה ע"כ בבא לימלך ואומרים לו שיקריב איזה מהם שירצה לשם פסח והב' יקרב שלמים וכיון דמיירי בבא לימלך הרי אין כאן דיחוי ושפיר השני עצמו יקרב שלמים [ובזה מתיישב מה שהביאו המפרשים ז"ל סתירות בדברי הרמב"ם ז"ל בבע"ח נדחין היכא דאדחיה בידים דכאן ליכא דיחוי כלל]

כתבו התוס' בפסחים שם דהפסח שנמצא קודם שחיטת הפסח ירעה משום דדחייה בידים ואפילו רב דאמר בע"ח אין נדחין היינו דוקא דלא אדחיה בידים כגון נטמאו הבעלים או שמשכו ידיהם ע"ש (היינו דק"ל מה דאמרינן בס"פ אלו דברים דשחטו ונודע שנטמאו הבעלים או שמשכו את ידם אי לא בעי עקירה שלמים הוא ופסולו רק משום שנשחט אחר תמיד של בין הערבים אלמא דכשר לשלמים ואינו נפסל משום דיחוי], והנה יש לעיין בשלמא נטמאו הבעלים לא אדחיה בידים אלא משכו ידיהם אמאי הא אדחיה שלא נתכפר בו ומ"ש מנמצא קודם שחיטת הפסח דאדחיה בידים שלא נתכפר בו ונראה דהחילוק דבשניהם עומדין לפניו ונתכפר באחד דהיה השני ראוי להתכפר ולא נתכפר ביה דחייה מלהתכפר בו אבל במשכו את ידם שסילק את בעלותו מהקרבן וע"י זה אינו ראוי עוד להתכפר בו מקרי רק שדחה את עצמו מן הקרבן שעשה עצמו אינו מנוי על הפסח ולא שדחה את הקרבן, וכעין זה אמרינן בזבחים י"ב לר"י דאמר בע"ח נדחים אכל חלב והפריש קרבן והמיר כו' הואיל ונדחה ידחה וכן אכל חלב והפריש קרבן ונשחטה כו' ואמרינן וצריכי דאי אשמועינן הך קמייתא משום דהוא דחי נפשיה בידים כו' וקשה א"כ אפי' למ"ד אין בע"ח נדחין ג"כ ידחה דהא היכא דדחייה בידים לכ"ע בע"ח נדחין כמ"ש תוס' ולפ"ז אתי שפיר דבגמרא לא אמרינן דדחייה בידים אלא דדחי נפשיה בידים דאין הדיחוי על הקרבן אלא על נפשיה שעשה עצמו שיהא אינו ראוי להתכפר בהקרבן שעשה עצמו למומר ובזה למ"ד אין בע"ח נדחין אינו דיחוי

אמרינן שם בפסחים צ"ח המפריש פסחו ומת כו' אין בנו ממונה עליו יביאנו לשם שלמים ומקשינן אי דמיית אחר חצות אין בנו ממונה עליו יביאנו לשם שלמים הא קבעתיה חצות וכתב רש"י ז"ל דקבעתיה חצות לפסח ואדחי משלמים דהא תנן הפסח העומד בחצות ולא הקריבו ירעה ומשנינן דר"ש היא דאמר אין בע"ח נדחין ע"ש ונראה מזה דמה דבעינן שיהא הפסח אבוד ונמצא ונתכפר באחר שיהיה דיחוי הוא רק לדידן דבע"ח אין נדחין ובעינן רק אדחיה בידים וזה הוי בכה"ג אבל אי ס"ל בע"ח נדחין כל שעמד בחצות וקבעתיה חצות בפסח ולא הקריבו מאיזה סיבה שיהיה הוי דיחוי ולא חזיא לשלמים, והנה יש לעיין דהא קי"ל דפסח בשאר ימות השנה קרב שלמים היינו אחה"פ ופלוגתא רק אי בעי עקירה ואף למ"ד בע"ח נדחין כן דהא ר' יוחנן ס"ל בע"ח נדחין וס"ל ביומא ס"ג דפסח ששחטו בשאר ימות השנה בחוץ בין לשמו בין שלא לשמו חייב דלא בעי עקירה ע"ש והיינו לאחה"פ דקודם הפסח לכ"ע בעי עקירה ואמאי הא נדחה ופסול ומה התם דמת אחר חצות חשיב דיחוי כ"ש שנתותר אחה"פ היינו שנתכפר באחר דאדחיה בידים ובזה לכ"ע חשיב דיחוי, ודוחק גדול לומר דזה דקי"ל בפסח בשאר ימות השנה קרב שלמים הוא דוקא בהפרישו לאחר חצות ועוד הא איכא למ"ד שם דאף לאחר חצות קודם שחיטת השני נקבע ונדחה וה"נ כיון שנתותר אחה"פ הרי הפריש אחר ונתכפר בו א"כ זה דחוי ונראה לומר דפסח שלא הקריבו אלא נתכפר באחר לאו דיחוי מפסח הוא כלל דאמרינן ביומא ס"ו פסח שלא הקריבו בראשון יקרב בשני היינו שימכרנו למי שחייב פסח שני כמ"ש רש"י ז"ל לא הקריבו בשני יקריב לשנה הבאה ואף למ"ד שם דלא יקריב לשנה הבאה הוא רק מחשש תקלה ע"ש א"כ פסח שנתכפר בעליו באחר ונתותר אחר הפסח לא אידחי מפסח כלל דראוי הוא למכור למי שחייב פסח שני והנה ע"כ